אדוארד הית'
ראש ממשלת בריטניה (1970 - 1974) / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סר אדוארד ריצ'רד ג'ורג' הית' (באנגלית: Edward Richard George Heath; נודע לעיתים כטד הית', באנגלית: Ted Heath; 9 ביולי 1916 – 17 ביולי 2005) היה פוליטיקאי בריטי, שכיהן כראש ממשלת בריטניה בשנים 1970–1974 וכמנהיג המפלגה השמרנית בשנים 1965–1975. הוא היה תומך נלהב בקהילה האירופית, ולאחר שזכה בהצבעה מכרעת בבית הנבחרים הוא הוביל את המשא ומתן ששיאו היה כניסתה של בריטניה לקהילה האירופית ב־1 בינואר 1973. לדברי הביוגרף שלו, ג'ון קמפבל, "הייתה זו שעתו היפה ביותר של הית'".[1] אף על פי שהית' החליט להיות ראש ממשלה חדשן, ממשלתו כשלה על רקע קשיים כלכליים, ובכללם אינפלציה גבוהה ושביתות נרחבות. הוא היה ליריב מר נפש של מרגרט תאצ'ר, שהחליפה אותו בהנהגת המפלגה ב־1975.
הית' ב-1987 | |||||||||||||
לידה |
9 ביולי 1916 ברודסטיירס, קנט, הממלכה המאוחדת | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
17 ביולי 2005 (בגיל 89) סולסברי, וילטשייר, הממלכה המאוחדת | ||||||||||||
שם מלא | אדוארד ריצ'רד ג'ורג' הית' | ||||||||||||
מדינה | הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת | ||||||||||||
מקום קבורה | קתדרלת סולסברי | ||||||||||||
השכלה | בייליול קולג' | ||||||||||||
מפלגה | המפלגה השמרנית | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||||||
| |||||||||||||
מוצאו של הית' ממעמד הביניים התחתון היה חריג למדי בשביל מי שכיהן כמנהיג המפלגה השמרנית. הוא היה מנהיג פוליטי בקרב הסטודנטים באוניברסיטת אוקספורד והגיע עד לדרגת לוטננט קולונל במלחמת העולם השנייה. לזמן קצר הוא עבד כפקיד בשירות הציבורי,[2] אך התפטר כדי לעמוד לבחירה כחבר הפרלמנט, ונבחר מטעם מחוז הבחירה של בקסלי בבחירות הכלליות של 1950. בשנים 1955–1959 הוא שימש כמצליף הראשי. לאחר מכן הוא נכנס לקבינט כשר העבודה, בהמשך קודם לתפקיד הלורד שומר החותם, ולאחר מכן – לתפקיד נשיא מועצת הסחר. ב־1965 נבחר הית' לתפקיד מנהיג המפלגה השמרנית. הוא המשיך לכהן בתפקיד זה על אף הפסדה של המפלגה בבחירות הכלליות שנערכו ב־1966.
לאחר ניצחונה של המפלגה השמרנית בבחירות 1970 התמנה הית' לתפקיד ראש הממשלה. ב־1971 הוא הוביל את המעבר של הלירה שטרלינג לשיטה העשרונית, וב־1972 הוא ערך רפורמה בממשל המקומי, הפחית את מספר הרשויות המקומיות ויצר כמה מחוזות מטרופוליטניים חדשים. האירוע שככל הנראה היה המשמעותי ביותר בתקופת כהונתו של הית' כראש הממשלה היה כניסתה של בריטניה לשוק האירופי המשותף ב־1973. תקופת כהונתו עמדה גם בסימן הסכסוך בצפון אירלנד ("הצרות"), השעיית פעולתו של הפרלמנט של צפון אירלנד וכפיית השלטון הבריטי הישיר שם. שיחות בלתי רשמיות עם נציגי הצבא האירי הרפובליקני הזמני לא נשאו פרי, ממש כפי שהסכם סנינגדייל שנחתם ב־1973 הוביל להיפרדותם של חברי הפרלמנט מהמפלגה היוניוניסטית של אלסטר מהמפלגה השמרנית.
הית' גם ניסה לרסן את האיגודים המקצועיים באמצעות חקיקתו של חוק יחסי העבודה ב־1971, וקיווה לצמצם את הרגולציה על הכלכלה ולהעביר את בריטניה ממיסוי ישיר למיסוי בלתי ישיר. העלייה בשיעור האבטלה ב־1972 הובילה את הית' לנקוט צעדים לאושש את הכלכלה. הוא ניסה להשיג שליטה באינפלציה על ידי מדיניות של קביעת מחירים והכנסות. שתי שביתות כורים, שהתקיימו ב־1972 ובראשית שנת 1974, גרמו לממשלה לנזקים. האחרונה הובילה להחלת "השבוע של שלושה ימים" כצעד לחיסכון באנרגיה. בסופו של דבר הכריז הית' על עריכת בחירות כלליות בפברואר 1974 כדי לקבל מהציבור מנדט לדחות את דרישות השכר של הכורים, אך תחת זאת הסתיימו הבחירות בכינוסו של "פרלמנט תלוי" (hung parliament), שבו למפלגת הלייבור, הגם שזכתה בפחות מושבים בהשוואה לפרלמנט הקודם, היו ארבעה מושבים יותר מאלו של השמרנים. לאחר שניסיונו של הית' להקים ממשלה קואליציונית עם המפלגה הליברלית עלה בתוהו, הוא התפטר מתפקידו כראש הממשלה. על אף הפסדו בבחירות הכלליות השניות באותה שנה, שנערכו באוקטובר, הוא המשיך לכהן כמנהיג המפלגה. בפברואר 1975 קראה מרגרט תאצ'ר תיגר על מנהיגותו ונבחרה למנהיגת המפלגה במקומו.
הית', בשובו אל הספסלים האחוריים של המפלגה, היה למבקר פעיל של מנהיגותה של תאצ'ר. הוא המשיך לשבת על הספסלים האחוריים עד לפרישתו בבחירות 2001, והיה זקן החברים בבית הנבחרים במשך תשע השנים האחרונות לכהונתו. מחוץ לחיים הפוליטיים היה הית' שייט יאכטות ברמה עולמית ומוזיקאי מוכשר. הוא היה אחד מארבעת ראשי ממשלת בריטניה היחידים שמעולם לא נישאו.
בשנים 2015–2017 חקרה משטרת וילטשייר חשדות למעשי התעללות מינית בילדים שעשה הית' לכאורה, אך בסופו של דבר נסגרה החקירה מבלי שהוכחו ההאשמות שהועלו נגדו.[3]