אבנים בכליות
התגבשות מינרלים בדרכי השתן / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אבנים בכליות (או אבנים בדרכי השתן), היא קריסטלופתיה (crystalopathy) הנגרמת בשל היווצרות גביש (או אבן) קשה-תמס בדרכי השתן. המחלה המתאפיינת בהימצאות אבן אחת או יותר בכליות (Nephrolithiasis) או בדרכי השתן (Urolithiasis). האבנים נוצרות כשהשתן הופך להיות מרוכז מדי במלחים (או במינרלים) שונים.[1] ריכוז המלחים הגבוה גורר התגבשות של המלחים לכדי גבישים (או "אבנים") קשי תמס. באופן רגיל נמצא במערכת השתן מנגנון המונע את היווצרות הגבישים, אך כאשר מנגנון זה כושל, נוצרות האבנים. לרוב נוצרות האבנים (renal calculi) בכליות ועוזבות את הגוף דרך מערכת השתן; אבן קטנה עשויה לעבור ללא תסמינים, אך אבן גדולה, מעבר לקוטר של 5 מ"מ (עד לגודל כדור גולף!), עלולה לחסום את השופכן (צינור מוביל השתן), דבר הגורם לכאב עז בגב התחתון, במפשעה או בבטן. בנוסף, האבן עשויה לגרום להופעת דם בשתן, להקאות, או לכאב חזק בעת מתן שתן. חסימת מעבר השתן לאורך זמן עלולה לגרום לפגיעה חמורה בתפקוד הכליות, ולכן מחייבת טיפול מהיר.
תחום | אורולוגיה, נפרולוגיה |
---|---|
תסמינים | כאבים בבטן או בגב התחתון, דם בשתן, הקאות ובחילות |
אבחון | תסמינים, בדיקות שתן ודימות |
טיפול | ריסוק האבנים והרחקתן |
מניעה | שתיית מים מרובה |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 437096 |
MeSH | D007669 |
סיווגים | |
ICD-10 | N20 |
ICD-11 | GB70.0 |
היווצרות האבנים תלויה בצירוף של גורמים סביבתיים וגנטיים. גורמי סיכון כוללים: רמות סידן גבוהות בשתן, השמנה, מזונות מסוימים, תרופות מסוימות, תוספות תזונה הכוללות סידן, היפרפרתירואיזם (פעילות יתר של בלוטת יותרת המגן [parathyroid gland]), שיגדון (gout), וחסר בצריכת נוזלים.[2]