(מתוך המחזה 'חלום ליל קיץ')
- "המשוגע, המשורר והאוהב, שלושתם
- בנויים ונוֹצָקים רק מדמיון.
- אחד רואה שדים יותר מכפי
- שיש בַּגיהינום. זה המשוגע.
- חולה האהבה, טָרוּף ממש
- כמותו, רואה בפנֵי צועניה
- הדר מלכה. עינֵי המשורר,
- מתגלגלות באש תזזית, קופצות
- מאֶרץ לִשְחקים ומִשְחקים
- לַאָרץ שוב. וכשם שהדמיון
- נותן בשר וגוף חי לִדברים
- שלא נודעו, העט של המשורר
- לשה להם צורה, מעניקה
- ללא־כלום שנולד מן האוויר
- מקום וכתובת, שם ודמות."