צעה

צָעָה

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	צעה
שורש וגזרה	צ־ע־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין	קל

1. לשון המקרא נע ממקום למקום באמצעות רגליו.

   • ”מִהַר צֹעֶה, לְהִפָּתֵחַ; וְלֹא-יָמוּת לַשַּׁחַת, וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ“ (ישעיהו נא, פסוק יד)
   • ”כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ, נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ, וַתֹּאמְרִי, לֹא אֶעֱבוֹר: כִּי עַל-כָּל-גִּבְעָה גְּבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן, אַתְּ, צֹעָה זֹנָה“ (ירמיהו ב, פסוק כ)
   • ”מִי-זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה, זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ; אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ“ (ישעיהו סג, פסוק א)

גיזרון

• מן צ-ע-ה.

מילים נרדפות

• הלך
• פסע
• צעד

ניגודים

• רץ
• אץ

וגם:

• עצר
• עמד

תרגום

• פרסית: رفتن‏‏‏‏
• ערבית: مشى‏, ذهب‏‏‏‏
• יידיש: גיין‏‏‏‏

השורש צעה
השורש צ־ע־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה. נטיות הפעלים צ־ע־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל קַל צָעָה צוֹעֶה יִצְעֶה צְעֵה לִצְעוֹת נִפְעַל הִפְעִיל הֻפְעַל -אין- -אין- פִּעֵל צִעָה מְצָעֶה יְצָעֶה צָעֵה לְצָעוֹת פֻּעַל -אין- -אין- הִתְפַּעֵל