(ביולוגיה) פקעת של חלקי מזון בלתי מעוכלים, שצפורים ממינים אחדים מקיאות מגרונן.
"דורסי הלילה בולעים את טרפם בשלמות [...] אך בגלל שמיצי הקיבה שלהם בסיסיים [...] הם אינם מעכלים את העצמות ומקיאים אותן כשהן כרוכות יחד עם השערות או הנוצות בצורת צנפה. (ד"ר משה רענן, "קאת וקפוד הוכפלו, לראות בשוד ושבר הבא משנער – לילית". בפורטל הדף היומי.)
עברית חדשה (ימאות) חבל המסודר בצורת סליל, כשעיגוליו מונחים זה על גבי זה או זה סביב זה.
2. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הביולוגיה הכללית (תשס"ט), 2009.
3. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970; מונחי כלי שיט קטנים ומעגנות (תשע"ג), 2013.
פרשנים מפרשים
מצודות דוד על ישעיהו כב יח: "צנוף יצנפך צנפה - ר"ל תהיה מסובב באויבים ומציקים כמצנפת המסבבת את הראש מסביב."
אברבנאל על שמות כח לט: "ואחרי שצוה על הכתנת צוה על המצנפת, ואמר: "ועשית מצנפת שש", רוצה לומר, שיעשה את המצנפת מפשתן שחוטו כפול ששה. ולא היתה משובצת, אבל היתה ארוכה, והיה צונף בה הכהן גדול את ראשו צנפה על גבי צנפה."
ספר השרשים לר' דוד קמחי (רד"ק), אות הצדי: "צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה" (ישעיהו כב יח). פירוש יהפכך הפוך ויסבבך סביב כסבוב המצנפת.