נקע

נָקַע

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	נקע
שורש וגזרה	נ־ק־ע
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא נע וזע והוסר והתרחק ממקומו.

   • ” וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ“ (בראשית לב, פסוק כו)
   • ” וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ כַּאֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשִׁי מֵעַל אֲחוֹתָהּ“ (יחזקאל כג, פסוק יח)

2. [רפואה] מתח או קרע רצועת גידים המחברת בין פרקים.

   • בעת המשחק נקע את הקרסול.

גיזרון

• מקראי לחלק מהפרשנים הנו"ן אינה מן השורש.

פרשנים מפרשים

• רש"י קשר אל קעקע ב
• רד"ק: שורשו י־ק־ע או ק־ע־ע

צירופים

• נקעה נפשו

נגזרות

• נקוע

ראו גם

• קעקע
• הוקיע

נֶקַע

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	נקע
הגייה*	neka׳
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	נ־ק־ע
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות	ר׳ נְקָעִים, נִקְעֵי־

1. לשון חז"ל נקיק, בור באדמה.

   • ”גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בַּגַּת אוֹ בַנֶּקַע, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.“ (משנה, מסכת כלאים – פרק ה, משנה ד)
   • ”הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָן נִמְדָּדִין עִמָּהּ.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ז, משנה א)

2. עברית חדשה פגיעה בשלמות של הרצועה המפרקית.

   • נקע נגרם בד"כ בגלל טראומה גופנית.

גיזרון

• 1. להשלים}}
• 2. מן הפועל נָקַע

תרגום

• אנגלית: dislocation‏, sprain‏‏‏‏

ראו גם

• מפרק

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: נקע