מידע נוסף ניתוח דקדוקי ...
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | מצחף |
הגייה* | mitskhaf |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | צ־ח־ף |
דרך תצורה | שאילה מערבית, משקל מִקְטָל |
נטיות | ר׳ מִצְחָפִים; מִצְחַף־, ר׳ מִצְחֲפֵי־ |
סגירה
- כתב יד הכרוך כספר - דף על גבי דף, בשונה מכתב יד הכרוך כמגילה.
- ומגילה הכתובה במצחף אין אדם יוצא בה ידי חובתו - שֶׁכָּתוּב 'ונכתב בספר', ומצחף אינו ספר "הלכות פסוקות" פרק הלכות מגילה (בתרגומו העברי - "הלכות ראו") המיוחס לרב יהודאי גאון
- בדחילו ורחימו פתחו את התיבה בה שמור היה הכתר ח' מאות שנים, ואחר שהתקדשו והיטהרו הוציאו את המצחף הקדוש, שידיו של הרמב"ם אישרוהו וקידשוהו... פורים של ארם־צובה, בתוך: קנה וקנמון, אמנון שמוש, עמ' 38
גיזרון
- שאילה מערבית: מִצְחַפ - מחברת. גם באמהרית "מַצְחַף" (መጽሐፍ) - פירושו ספר.
- פרופסור מלאכי בית־אריה כותב בחיבורו "קודיקולוגיה עברית" שהיהודים אימצו שיטה זו של כריכה במצחף באיחור, וכך גם הופיע באיחור מונח מתאים בעברית. הוא כותב: "...המילה הערבית נקלטה כמילה עברית לכל דבר ושימשה בהוראת 'ספר בצורת קודקס' בקולופונים ובציוני בעלות קדומים במזרח התיכון במאה העשירית ובראשית המאה האחת-עשרה ולימים גם ברשימות ספרים".
- כן הוא מעיר: "מבחינה אטימולוגית המונח 'מֻצחף' בערבית השתלשל מן המונח 'צחיפה' הבא בקוראן במשמעות 'מגילה' (כשם שמונחים שציינו מגילה ביוונית ובלטינית שימשו לציון קודקס עם התמורה בצורת הספר)"[1].
סימוכין
"קודיקולוגיה עברית - טיפולוגיה של מלאכת הספר העברי ועיצובו בימי-הביניים בהיבט היסטורי והשוואתי מתוך גישה כמותית המיוסדת על תיעוד כתבי-היד בציוני תאריך", מאת פרופסור מלאכי בית־אריה.