מידע נוסף ניתוח דקדוקי - פועל ...
סגירה
- הֶעֱבִיר מֵידָע (הוֹרָאָה, כַּוָּנָה, אוֹ רֶגֶשׁ) בְּעֶזְרַת מִלִּים.
- ”וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַגָּן, אָמַר אֱלֹהִים; לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ, פֶּן־תְּמֻתוּן.“ (בראשית ג, פסוק ג)
- ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם, אַל־יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל־הַנַּעַר וְעַל־אֲמָתֶךָ; כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ...“ (בראשית כא, פסוק יב)
- ”וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה; וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן.“ (בראשית לז, פסוק יז)
- הרחבה של (1) תִּכְנֵן, הָגָה בְּרֹאשׁוֹ, מַחְשבוֹת הָיוּ לוֹ בַּאֲשֶׁר-.
- ”מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ“ (שמואל א׳ כ, פסוק ד)
- ”וְיִשְׁבִּי בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד“ (שמואל ב׳ כא, פסוק טז)
- ”וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית“ (תהלים קו, פסוק כג)
- לשון המקרא התכוון; פירוש הדבר היה.
גזרון
- השורש קיים בלשונות השמיות המערביות (כנענית וארמית): בשפות כנעניות שאינן עברית: באוגריתיות - 𐎀𐎎𐎗 (אַמר),[1] יש לציין כי השורש א.מ.ר. אינו שכיח בכתבי אוגרית, והשורש הנפוץ בניב האוגריתי במקומו היה ר.ג.מ.;[2] צידונית,[3] מואבית[4] ואדומית[5] - 𐤀𐤌𐤓 (אמר); בארמית קדומה: אמר.[6]
תרגום
- אנגלית: say
- גרמנית: sagen
- יוונית: λέγω (תעתיק: légō)
- ספרדית: decir
- ערבית: قال (תעתיק: קָאלַ)
- צרפתית: dire
- רוסית: сказать (תעתיק: skazátʹ)
סימוכין
לוחות UT 6, 123, 126 IV, 137
צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 73
שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992, עמ' 213-214.
מידע נוסף השורש אמר א ...
השורש אמר א |
השורש א־מ־ר א הוא שורש מגזרת נפ"א.
נטיות הפעלים
א־מ־ר |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
אָמַר |
אוֹמֵר
(ב׳ פעוּל: אָמוּר) |
יֹאמַר |
אֱמֹר |
לֵאמֹר או לוֹמַר |
נִפְעַל |
נֶאֱמַר |
נֶאֱמָר |
יֵאָמֵר |
הֵאָמֵר |
להֵאָמֵר |
הִפְעִיל |
הֶאֱמִיר |
מַאֲמִיר |
יַאֲמִיר |
הַאֲמֵר |
לְהַאֲמִיר |
הֻפְעַל |
הָאֳמַר |
מָאֳמָר |
יָאֳמַר |
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
פֻּעַל |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אַיִן- |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְאַמֵּר |
מִתְאַמֵּר |
יִתְאַמֵּר |
הִתְאַמֵּר |
לְהִתְאַמֵּר |
הערות
- הצורה "לֵאמֹר" שכיחה בעיקר במקרא ואינה משומשת לרוב בעברית החדשה, למשל; ”וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר“ (בראשית כ"ג, פסוק ח'). הצורה "לוֹמַר" היא צורה חריגה (שכן פה"פ א' נשמטת) אשר נוצרה בלשון חכמים והיא המשומשת כיום בקרב דוברי העברית, למשל; " מקום שנהגו לומר ברכת אבלים" (תוספתא, זרעים, ברכות, ג'). אף-על-פי-כן, אין לפסול אף אחת מן הצורות.
- בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)
|
|
סגירה