טנק מערכה מצרי המבוסס על טנק רוסי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רעמסס השני (ערבית: رمسيس 2; תעתיק מדויק: רמסיס 2) הוא שמה של השבחה מצרית לטנקי ה-T-54 הישנים אשר נמצאים בשירות צבא מצרים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | טנק מערכה |
| מדינה מייצרת | מצרים |
| יצרן | קרייזלר |
| משתמשים עיקריים | צבא מצרים |
| שנת ייצור | 2004 |
| תקופת השימוש | 2005–הווה (כ־20 שנה) |
| יחידות שיוצרו | 425 |
| מידע טכני | |
| אורך |
תובה: 7.05 מטר תותח קדימה: 9.60 מטר |
| רוחב | 3.42 מטר |
| גובה | 2.40 מטר |
| משקל | 48 טון |
| מהירות |
על כביש: 69 קמ"ש בשטח: 42 קמ"ש |
| טווח פעולה | 530 ק"מ |
| מנוע | דיזל 908 כוחות סוס |
| שריון |
בחזית - 80–100 מ"מ בצדדים - 30–45 מ"מ בגג - 20–30 מ"מ בצריח - 65–200 מ"מ |
| צוות | 4 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח M68 בקוטר 105 מ"מ |
| מספר פגזים | 34 |
| חימוש משני |
מקלע מקביל 7.62 מ"מ מקלע כבד M2 בראונינג 12.7 מ"מ (0.5 אינץ') |
במשך שנים רבות עיקר כוחו של חיל השריון המצרי הושתת על טנקי ה-T-54 הסובייטים מתוצרת ברית המועצות. לאור התיישנותם מחד והתקרבותה של מצרים למערב מאידך, החלה מצרים לקלוט נשק מערבי, בעיקר מתוצרת אמריקאית. בין היתר, קיבלה מצרים מאות טנקי M60 פטון אמריקאים החל משנת 1979 ועד לשנת 1988 והם הפכו לעמוד ההשדרה החדש של השריון המצרי.[1]
הצבא המצרי שאף לאחידות בדגמי הטנקים שברשותו, על-מנת להקל על המאמץ הלוגיסטי שבאחזקתם. לאור זאת ומאחר וטנקי הפטון הוכחו כמוצלחים עבור צורכי הצבא המצרי, ביקשה מצרים להחליף חלק מרכיבי טנקי ה-T-54 ללרכיבים זהים לאלו של הפטון.[2] בשנת 1984 חתמה מצרים על חוזה שדרוג של הטנקים שברשותה, עם חברת בת של קרייזלר. דגמי הטנקים המשודרגים היו עתידים להיקרא "T-54E" (כאשר משמעות ה-E היא "Egypt"). בשנת 1990 החלו הניסויים באב הטיפוס, אך התוכנית התעכבה בשל רצונה של מצרים לאמץ טנק מערכה חדש. לבסוף, לאחר עיכובים רבים, יצאה תוכנית ההשבחה לדרך בשנת 2004 ועד לשנת 2005 נסתיימה, כשבמהלכה הושבחו 425 טנקים, שזכו לכינוי "רעמסס השני" (Ramses II).
לטנק נוספו לוחות מיגון עבור הצדדים, בחזית וגם בצריח. הטנק צויד במערכת הגנה מפני איומים בלתי קונבנציונליים ונוספה לו מערכת מיזוג אוויר סטנדרטית, זאת בנוסף למערכת כיבוי אש אוטומטית ו-6 מדוכות עשן.
על-פי תוכנית ההשבחה המקורית, אמור היה מנוע הטנק להיות מוחלף לזה של ה-M60A3 פטון, אך בסופו של דבר בחרה מצרים במנוע עוצמתי יותר. המנוע הטנק הוחלף למנוע דיזל מדגם TCM ,AVDS-1790-5A לו הספק של 908 כ"ס (677 קילוואט), ותיבת הילוכים עם שישה הילוכים. נוספו צינורות פליטה חדשים ומכל דלק גדול יותר בנפח של 1,312 ליטר. מיכל הדלק המוגדל האריך משמעותית את טווח הפעולה של הטנק, אך לצד זאת האריך גם את מבנה הטנק ולכן הצריך הוספת גלגל נוסף למזקו"ם. כמו כן, הוחלף המזקו"ם ממזקו"ם "קריסטי" למזקו"ם "ויקרס", הזהה לזה שבטנק ה-M-60.[3]
תותח הטנק הוחלף לתותח זהה לזה של ה-M60 פטון מדגם M-68. תותח זה הוא נגזרת אמריקאית של תותח ה-L7 הבריטי.לתותח קוטר של 105 מ"מ וקצב אש של עד 10 פגזים בדקה. עבור התותחן נוספה מערכת ראיית לילה ומד טווח לייזר. כמו כן, הוחלפו הפריסקופים של התותחן ומערכת בקרת האש לכאלו הזהים למותקן בטנק ה-M60A3. הטנק חמוש ב-34 פגזים בסך הכל. כמו כן, למפקד יש תקשורת רדיו עם טנקים אחרים.
לטנק חימוש משני בדמות מקלע מקביל בקוטר 7.62 מ"מ, עם 3,500 כדורים, מקלע כבד 12.7 מ"מ (0.5 אינץ') מדגם M2 בראונינג, עם 200 כדורים, ו-6 מדוכות עשן שבכל אחת מהן שני רימוני עשן למטרות מיסוך.[4]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
