רות זיו איל

רות זיו אַיָּל (שְפְּרוּנְג) (נולדה ב-4 בינואר 1944) היא כוריאוגרפית ישראלית, יוצרת תיאטרון תנועה, פרופסור בדימוס בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ומורה בסמינר הקיבוצים.

רות זיו איל

אין תמונה חופשית
לידה	4 בינואר 1944 (בת 81) דליה, ישראל
מדינה	ישראל
מעסיק	הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ
פרסים והוקרה	פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה
www.ruthzivayal.com

ביוגרפיה

רות זיו איל ילידת קיבוץ דליה, בתם של רגינה (וייס) וצבי שפרונג. תלמידתה של הרקדנית והכוריאוגרפית נעמי אליסקובסקי. למדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ומוסמכת המגמה למחול בבית הספר לאמנויות המופע, אוניברסיטת ניו יורק (NYU).

עם חזרתה ארצה בתום לימודיה בראשית שנות השבעים, החלה ללמד בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי ולעבוד כמנחת שחקנים בתנועה, בתיאטרון החאן הירושלמי לצידו של הבמאי מייקל אלפרדס. בחאן יצרה את עבודתה הראשונה "מסתורים" (1976), עבודה המשלבת תנועה, אביזרים, צליל, טקסט ומשחק. שילוב זה היווה פריצת דרך בתחום תיאטרון התנועה בישראל. ב-1978 החלה ללמד באוניברסיטת תל אביב, בחוג לתיאטרון בפקולטה לאמנויות. ב-1977 יצרה את הסולו "הדחליל" לרסיטל המחול של רות אשל וב-1979 יצרה את "כותרות נזכרות" עבור אנסמבל קאמרי 2, בתיאטרון הקאמרי^[1].

בשנים 1981–1998 הקימה וניהלה את "להקת רות זיו איל" שפעלה במסגרת המרכז התיאטרוני נווה-צדק (היום מרכז סוזן דלל). במסגרת זו העלתה את היצירות "מחזור" (1982) בהזמנת פסטיבל ישראל, "בלאי" (1984) ו"החלון" (1986)^[2]. בשנת 1989 הוזמנה על ידי פסטיבל ישראל להעלות את יצירתה "כוח משיכה" עם להקת המחול הקיבוצית^[3].

בשנות התשעים יצרה עם להקתה את "פרקים", יצירה מתמשכת בת שבעה פרקים, שנפתחו לקהל תוך כדי תהליך העבודה כ"רישומים" (פרק א' רישום 1, וכן הלאה). ב-1998 העלתה במרכז סוזן דלל את המונודרמה בתנועה "מנגרוסים" עם השחקנית אביטל יצהרי. בשנת 2000 הוזמנה על ידי אוהד נהרין ליצור כוריאוגרפיה מקורית ללהקת המחול בת שבע, "סוּף". בשנת 2007 העלתה את היצירה "הסעודה של גימל ודָלת", מחווה לסמואל בקט, בתיאטרון הערבי עברי ביפו^[4].

בשנת 2014 העלתה את היצירה "רוג'ום" בתיאטרון תמונע^[5].

במהלך השנים עבדה זיו איל כמעצבת תנועה בתיאטרון עם הבמאים מייקל אלפרדס, דוד מוכתר-סמוראי, חנן שניר, יוסף מילוא ואחרים, והעבירה סדנאות תנועה לשחקנים בגרמניה, אוסטריה, ארצות הברית והודו. בנוסף ליצירתה בתיאטרון המשיכה ללמד כל השנים בבית הספר לאמנות הבמה בית צבי, באוניברסיטת תל אביב, בסמינר הקיבוצים ובאופן פרטי.

חיים אישיים

רות זיו איל נשואה לאבישי אייל, צייר ואוצר, שעיצב את התפאורה והתלבושות ברבות מעבודותיה, אם לשתיים.

יצירות

• מסתורים - הצגה בתנועה, תיאטרון החאן, 1976
• הדחליל - יצירה מתוך רסיטל מחול עם רות אשל, צוותא, 1977
• כותרות נזכרות - הצגה בתנועה עם כדורים ועיתונים, הקאמרי, 1979
• המוות הלבן - להקת המחול הקיבוצית, 1981
• מחזור - פסטיבל ישראל, 1982
• בלאי - תיאטרון תנועה, מרכז סוזן דלל, 1984
• החלון - תיאטרון ירושלים, 1986
• כוח המשיכה - להקת המחול הקיבוצית, פסטיבל ישראל 1989
• פרקים - יצירה רחבת היקף בת 7 חלקים, מרכז סוזן דלל (1990–1994)
• דרך השליחים - מרכז סוזן דלל, 1994
• העיתון שלא נגמר - הצגה לילדים, מרכז סוזן דלל 1994
• מנגרוסים - מרכז סוזן דלל, 1998
• סוּף - להקת בת שבע, 2000
• הסעודה של גימל ודלת - התיאטרון הערבי-עברי ביפו, 2007
• רוג'ום - תיאטרון תמונע, 2014

פרסים והוקרה

• זוכת מלגת לימודים באוניברסיטת ניו יורק, School of Performing Arts
• זוכת פרס ורד הכסף מטעם "מעריב" ליצירה תיאטרונית מקורית (1979)
• מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל (1980)
• פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (1996)
• פרס הרקטור, אוניברסיטת תל אביב (2004)
• פרס קיפוד הזהב (2014)^[6]

קישורים חיצוניים

• רות זיו איל, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• רות זיו איל, דף שער בספרייה הלאומית
• ארכיון רות זיו איל, בספרייה הלאומית
• מידע על רות זיו איל בקטלוג הספרייה הלאומית
• רות זיו איל, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• רות אשל, רות זיו איל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• רות זיו איל, באתר עמותת הכוריאוגרפים
• רות זיו איל, באתר "הבמה"
• רות זיו איל, באתר ארכיון להקת בת שבע
• גיורא מנור, מסע הפלאים של רות זיו-אייל, מחול בישראל (רבעון לענייני מחול) 4 (1994), 10–12. באתר יומני מחול

הערות שוליים

1. שרית פוקס, הגוף אינו יכול לשקר, מעריב, 29 ביוני 1979
   המשך הכתבה, מעריב, 29 ביוני 1979
2. ⁨בקרוב בכורה חדשה לכוריאוגרפית רות זיו אייל "החלון", חדשות, 23 במאי 1986
3. שוש אביגל, פסטיבל - עבודה מאכזבת בשלושה פרקים, חדשות, 24 במאי 1989
4. ביקורות:
   ציפי שוחט, האבן היא המפלט האחרון, באתר הארץ, 20 במאי 2008
   נתי אורנן, עכבר העיר ת"א, תיאטרון זה לא בידור, באתר הארץ, 4 במאי 2008
5. רות אשל, "רוג'ום": באזור הדמדומים של נוגע ולא נוגע, באתר הארץ, 10 באפריל 2014
6. תמר רותם, רות זיו אייל ורנה ירושלמי יקבלו פרס מפעל חיים בקיפוד הזהב, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2014