רונדו-סונאטה

רונדו-סונאטה היא צורה מוזיקלית חד פרקית ומרובת חטיבות. כפי ששמה רומז, היא סינתזה של שתי צורות אשר היו קיימות לפניה: הרונדו הוותיק וצורת הסונאטה שהופיעה בצורתה הבשלה רק באמצע המאה ה-18. הרונדו-סונאטה הופיעה אם כן לאחר צורת הסונאטה, בשלהי התקופה הקלאסית (סוף המאה ה-18).

ניתוח מוזיקלי של הצורה

הצורות אשר קדמו לרונדו-סונאטה

על מנת להבין את צורת הרונדו-סונאטה יש לאזכר בקצרה את צורת סונאטה ואת צורת הרונדו:

ערך מורחב – רונדו

הרונדו, מקורו בריקוד בעל פזמון חוזר אשר מגוון בקטעי ביניים בעלי חומרים מוזיקליים שונים בין חזרות הפזמון. ככלל חוזר הפזמון גם בתור החטיבה האחרונה בפרק בחזרה בעלת אופי סיומי (קודה). סימון הפזמון באות הלועזית A וקטעי הביניים באותיות עוקבות ייתן את הסכימה הבאה של צורת הרונדו: ...ABACA. הסולם שבו מופיע הפזמון נשאר קבוע בכל אחת מחזרותיו, והקטעים אשר בין חזרות הפזמון יכולים להופיע בסולמות אחרים, אך לא ככלל. סביר להניח לגבי כל רונדו שלפחות קטע ביניים אחד יופיע בסולם אחר.

ערך מורחב – צורת הסונאטה

צורת הסונאטה מורכבת מעט יותר, אך בעלת כמה אלמנטים דומים של חזרתיות. בצורת הסונאטה שלוש חטיבות מובחנות: תצוגה, אשר ניתן לחלקה לשני חלקים מובחנים יחסית, ברוב המקרים לנושא ראשון בסולם הראשי, ונושא שני (לרוב בעל חומר מוזיקלי אחר) אשר מופיע תמיד בסולם הדומיננטה בכל יצירה בסולם מז'ורי. ביצירה בסולם מינורי הנושא השני עשוי להופיע בסולם המז'ורי היחסי. התצוגה חוזרת על עצמה ברוב המכריע של המקרים (לפחות עד שלהי התקופה הקלאסית) בעזרת סימון קו חזרה. לצורך הבנת הרונדו סונאטה, חטיבת התצוגת תקבל את הסכימה AB, אשר מייצגת את שני הנושאים בה ואת המעבר בין הסולמות.

לאחר חטיבת התצוגה יופיע הפיתוח – חלק בעל מאפיינים דרמטיים יותר, ברוב המקרים, בו מעובדים בדרך כלל הנושאים אשר הופיעו בתצוגה. הבסיס הטונאלי של ראשית הפיתוח שונה מזה של הנושא הראשון ויכול להיות זהה לזה של הנושא השני. הפיתוח יכונה כאן באות C.

לאחר הפיתוח יופיע המחזר (רפריזה) אשר כשמו, חוזר על החומרים המוזיקליים של התצוגה, לרוב לפי סדר הופעתם, גם אם בשינויים קלים או מרובים, ובסופו קטע סיומי (קודה). ההבדל העיקרי והמאחד את כל המחזרים הוא שהבסיס הטונאלי שלו נשאר בסולם הראשי, הפותח. המחזר יסומן בשני אופנים: A על מנת לייצג את הישארותו בסולם אחד לעומת התצוגה, ו־Ab על מנת לתת ייצוג לנושא השני.

הסכימה של צורת הסונאטה היא אם כן ABCAb.

הסינתזה שיוצרת את הרונדו-סונאטה

ברונדו-סונאטה יש התייחסות לנושא הראשון של צורת הסונאטה (A) כפזמון החוזר של צורת הרונדו (גם אם הופעתיו החוזרות אינן זהות לגמרי), וכך למעשה, מנקודת המבט של צורת-סונאטה, מופיע הנושא הראשון שוב לפני הופעת הפיתוח. הסכימה המתקבלת זהה אם כן לזו של רונדו, אך החטיבות הן בעלות צביון של צורת-סונאטה:

A נושא ראשון הסולם הראשון

B נושא שני בסולם הדומיננטה

A נושא ראשון בסולם הראשי

C פיתוח

Ab מחזר

אלמנט חשוב נוסף בצורת הרונדו-סונאטה הוא השמטת סימן החזרה בסיום הנושא השני.

הופעות של רונדו-סונאטה בספרות המוזיקלית

פרקי רונדו-סונאטה מופיעים באופן כמעט אקסקלוסיבי כפרקים אחרונים ביצירות רב פרקיות. באופן חריג, הפרק הראשון בסונאטה לפסנתר מס' 51 מאת היידן כתוב בצורת רונדו-סונאטה וכמו כן גם הפרק השני בסימפוניה הרביעית של בטהובן. בדוגמאות הבאות מופיע רונדו-סונאטה כפרק אחרון:

סונאטה לפסנתר מס' 13 בסי במול מז'ור של מוצרט

קונצרטו לפסנתר מס' 23 בלה מז'ור של מוצרט

סימפוניה מס' 85 (מלכת צרפת) בסי במול מז'ור של היידן

סימפוניה מס' 103 (דרדור התוף) במי במול מז'ור של היידן

סונאטה לפסנתר אופ' 13 בדו מינור (הפאתטית) של בטהובן

שתי סונאטות לכינור ולפסנתר אופ' 12 של בטהובן

הסימפוניות השישית והשמינית (שתיהן בפה מז'ור) של בטהובן

רביעיית כלי הקשת ד' 810 (העלמה והמוות) של שוברט

הקונצ'רטו לכינור במי מינור אופ' 64 של מנדלסון

הקונצ'רטו השני לפסנתר אופ' 83 בסי במול מז'ור של בראהמס