סולם מינורי

הסולם המינורי או סולם זעיר הוא אחד משני סוגי הסולמות העיקריים במוזיקה מערבית קלאסית. מקורו במודוס האאולי העתיק. כמו הסולם המז'ורי, הסולם המינורי מקבל את שמו לפי הטוניקה (התו הראשון).

ערך מחפש מקורות

למשל, הסולם המינורי שמתחיל בתו לה נקרא "לה מינור". צלילי סולם זה נמצאים כולם על הקלידים הלבנים בפסנתר: לה, סי, דו, רה, מי, פה, סול, לה.

שימוש בסולם מינורי

ישנם שלושה אופני שימוש בסולם המינורי במוזיקה המסורתית קלאסית. סולם המינור הטבעי הוא המודוס האאולי הנקי, ללא שינויים. הוא מורכב מהמרווחים הטונאליים הבאים: פרימה זכה, סקונדה גדולה, טרצה קטנה, קוורטה זכה, קווינטה זכה, סקסטה קטנה, ספטימה קטנה (ובניסוח טכני טון - חצי טון - טון - טון - חצי טון - טון - טון). המדרגות בסולם לה מינור טבעי, למשל, הן - לה, סי, דו, רה, מי, פה, סול, לה.

שימוש בסולם מינור טבעי משרה תחושה מודאלית ^{[דרושה הבהרה]} על אוזניהם של מאזינים מערביים, עקב היעדרותו של הטון המוביל. מאחר שהחל מהמאה ה־16 שאפו מלחינים קלאסיים להלחין מוזיקה פונקציונלית וטונאלית (בה יש משיכה אל הטוניקה), החלו מלחינים להשתמש בסולם המינור בשילוב עם טון מוביל (היינו, מדרגה שביעית מוגבהת). מאחר שהגבהת המדרגה השביעית על מנת שתהווה טון מוביל מהווה פונקציה הרמונית – אקורד הדומיננטה במהלכים קדנציאליים הוא אקורד מז'ורי, ובכך הטרצה של האקורד היא טון מוביל אל הטוניקה – מכונה הסולם מינור הרמוני.

אם כן, סולם לה מינור הרמוני יכיל את אותם צלילים שמכיל סולם לה מינור טבעי, אך המדרגה השביעית של הסולם תוגבה על מנת לשמש כטון מוביל אל צליל הטוניקה. את ההגבהה של המדרגה השביעית אין מסמנים במפתח, אלא בגוף היצירה. לדוגמה:

המרווח שנוצר בין המדרגה השישית לטון המוביל הוא מרווח של סקונדה מוגדלת (מרווח של טון וחצי, שהוא אנהרמוני לטרצה קטנה), אשר נשמע חריף ולא מערבי. על מנת שתהיה אפשרות לכתוב קו מלודי עולה בלי שתווצר סקונדה מוגדלת, החלו מלחינים להגביה בחצי טון גם את המדרגה השישית של הסולם, כך שלמעשה נוצר טטרקורד מז'ורי מהמדרגה החמישית אל המדרגה הראשונה של הסולם (בסולם לה מינור יהיו אלה הצלילים מי־פה דיאז־סול דיאז־לה). מאחר ששינויים אלה נובעים על מנת למלא פונקציה מלודית, מכונה הסולם מינור מלודי.

אומנם כאשר ישנו קו מלודי אשר יורד מצליל הטוניקה דרך המדרגה השביעית, נהוג להשתמש במצב הטבעי של הסולם המינורי ולא במדרגות השביעית והשישית המוגבהות. ניתן בכל זאת למצוא דוגמאות רבות בספרות המוזיקה לשימוש בסולם המינור המלודי גם בירידה, למשל, בנושא של המנחה המוזיקלית מאת באך.

דוגמה לסולם לה מינור מלודי בעלייה ובירידה:

(גם בשימוש במינור מלודי אין מסמנים את השינויים במפתח אלא בגוף היצירה.)

במוזיקת ג'אז נהוג להתייחס אל המינור המלודי כמודוס בפני עצמו ומנגנים אותו בעלייה ובירידה עם המדרגות השישית והשביעית מוגבהות.

שלושת המצבים של הסולם המינורי הם חלק אינטגרלי מן השימוש בסולם המינורי במוזיקה הקלאסית. אין יצירות שכתובות אך ורק במינור טבעי, במינור הרמוני או במינור מלודי. יצירה שכתובה בסולם מינורי עושה שימוש בשלושת מצבי הסולם, ולמעשה השימוש התדיר ביותר הוא בסולם המינור ההרמוני.

הסולם המינורי הטבעי מקביל במידה מסוימת למקאם נהוונד במוזיקה הערבית, והמינור ההרמוני למקאם חיג'אז.

יחסיות לסולם מז'ורי

ערך מורחב – סולם יחסי

הסולם המינורי ניצב ביחסיות לסולם המז'ורי שנמצא טרצה קטנה מעליו, לדוגמה סולם לה מינור מקביל לסולם דו מז'ור. משמעות ההקבלה היא שבשני הסולמות משתמשים באותם תווים, לדוגמה בסולם לה מינור משתמשים בלה, סי, דו, רה, מי, פה, סול, וכך בסולם דו מז'ור. מלחינים הרוצים לעבור באמצע יצירה ממז'ור למינור או להפך, יעשו זאת לרוב במעבר לסולם היחסי. בסונאטה נהוג בדרך כלל לעבור מהסולם המינורי לסולם המז'ורי המקביל לו.