Loading AI tools
חוקר ארצות צרפתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פַּרפֶֿה-לואי מונטיי (בצרפתית: Parfait-Louis Monteil; 18 באפריל 1855 – 29 בספטמבר 1925) היה קצין בצבא הקולוניאלי הצרפתי וחוקר ארצות. ערך מסע במערב אפריקה בין 1890 ל-1892. הוא נסע מזרחה מסנגל לאגם צ'אד, ואז צפונה דרך הסהרה לטריפולי.[1]
לידה |
18 באפריל 1855 פריז, צרפת |
---|---|
פטירה |
29 בספטמבר 1925 (בגיל 70) Herblay-sur-Seine, צרפת |
מדינה | צרפת |
השכלה | האקדמיה הצבאית סן-סיר |
השתייכות | חיל נחתים |
דרגה | colonel |
עיטורים | |
מונטיי היה אחיו הגדול של האתולוג שארל מונטיי (אנ') (1871–1949).[2] מונטיי היה בוגר האקדמיה הצבאית סן-סיר. הוא שירת בסנגל ותפקידו כלל סקרים קרטוגרפיים.[3] בשנת 1884 התמנה לחבר בחברה הגאוגרפית הצרפתית.[4][5] הוא התחבר עם מושל סנגל לשעבר, לואי פדרב, וביקר בקביעות בדירתו באמצע שנות השמונים.[6][7]
מונטיי שירת בפרוטקטורט הצרפתי של אנאם, חלק מווייטנאם, משנת 1886 עד 1888.[3] לאחר מכן בילה זמן מסוים בחקירת האפשרות להקמת רכבת לקישור בין באפולה ובמקו בסנגל, לפני שהחל למסעו הגדול ברחבי מערב אפריקה בשנת 1890.[1]
צרפת, בריטניה, גרמניה, פורטוגל ואיטליה הגיעו להסכמה רחבה על אופן חלוקתה של יבשת אפריקה בוועידת ברלין 1884–1885. צרפת זכתה בראש ובראשונה ברוב מערב אפריקה מאלג'יריה ותוניסיה דרומה על פני הסהרה והסאהל כולל הסוואנה הסודאנית (אנ'). המעצמות האחרות יכלו להרחיב את מושבות החוף שלהן צפונה ממפרץ גינאה אל תוך פנים מערב אפריקה. במקרה של בריטניה, מושבות אלה כללו את גמביה, סיירה לאון, חוף הזהב (כיום גאנה), מושבת לאגוס.[8]
ב־5 באוגוסט 1890 כרתו הבריטים והצרפתים הסכם לבירור הגבול בין מערב אפריקה הצרפתית למה שיהפוך לניגריה. בריטניה קבלה את כל השטחים כולל ח'ליפות סוקוטו, ואילו הצרפתים קבלו את השטחים צפונה יותר. עם זאת, הם לא ידעו את היקף ח'ליפות סוקוטו. משימתו של מונטיי ומשלחתו היה גילוי גבולותיה הצפוניים של הח'ליפות.[3]
קולונל מונטיי ומשלחת קטנה של צרפתים הגיעו לדקר בספטמבר 1890. הוא נסע ברכבת במעלה החוף לסנט לואיס, שם שכר סבלים ומדריכים. הוא המשיך את מסעו במעלה נהר סנגל באמצעות ספינת קיטור, והגיע ב־18 באוקטובר 1890 לקיי, שם קנה ציוד וסוסים. מונטיי הגיע לסאגו (אנ') שבנהר הניגר העליון ב-14 בדצמבר, המאחז האחרון של הצרפתים בסודאן. המדינות שממזרח לנקודה זו, היו ידועות כמוסלמיות. היו שמועות כי הן עשירות בזהב, עבדים ושנהב, אך גבולותיהן לא הוגדרו על ידי האירופאיים.[3]
מונטיי יצא לכיוון מזרח. בדרך כלל זכה לקבלת פנים ידידותית וכן לחתימה על הסכמי ידידות עם השליטים השונים. המשלחת סבלה מחום, יתושים ומחסור במי שתייה. השליט של העיר סאן (במאלי) חתם על הסכם שלום שהציב את העיר בחסות הגנה צרפתית. מונטיי שיבח את שליט סאן ואמר שניתן לבצע עסקאות איתם בביטחון מוחלט, ללא כל מיסים המוטלים על יבוא, יצוא או מכירות.[9]
כשנכנס לאזור שכיום נמצאת בו מדינת בורקינה פאסו, רצה מונטיי כי וובוגו שליט ואגאדוגו, יסכים לפרוטקטורט הצרפתי. וובוגו סירב לקבלו, והוא נאלץ לצאת לדרך במהירות.[10][11] הוא הגיע לעיר דורי, בירת ממלכת ליפטאקו (אנ'), ב־22 במאי 1891, בתקופה בה האמיר, אמדו אייסה, גסס והיו מחלוקות על הירושה. מונטיי החל לנהל משא ומתן על הסכם עם חסידיו של עיסא, בנו של האמיר והבא אחריו בתור לשלטון, אך אחיינו של האמיר סורי הצליח להשיג את התמיכה הדרושה כדי להיות השליט הבא.[12]
ביוני המשיך מונטיי לסאבה, בירת יגאה, שם לאחר תשלום ניכר לשליט "החמדן" הוסכם על אמנה אחרת. משם נסע דרך טורודי לסיי, עיירה מסחרית גדולה על נהר הניגר, ומשם הלאה לסוקוטו דרך ארונגו. הוא ציין כי אמירות קביבי ארגונגו אינה תלויה בח'ליפות סוקוטו. לימים קביעה זו הפכה לנקודת מחלוקת בין האמפריות הצרפתיות והבריטיות. יתרה מזאת, הוא מצא עדויות מועטות לכך ש"החברה המלכותית של ניגר" (בריטית) נכחה באזור כנטען, מלבד איוש כמה תפקידים מסחריים באמירות גוונדו מדרום לארגונדו.[3]
מונטיי התקבל בברכה על ידי החליף בסוקוטו, עבד אר-רחמן דן אבו בכר, שבאותה תקופה ניהל מלחמה נגד האמיר של ארגונגו. מונטיי חתם על אמנה עם החליף ב־28 באוקטובר 1891 ונתן לו משי, ברוקד, קפטנים רקומים וכסף. לדבריו, מדינת הח'ליפות הייתה רעועה. אך ייתכן כי הערכת חסר זו הייתה בעקבות ההשפעות המשולבות של המלחמה והשליט הלא פופולרי אבו בכר.
זמן קצר לאחר עזיבת מונטיי, ח'ליפות סוקוטו ניצחה את האמיר של ארגונגו.[3]
מונטיי נסע מסוקוטו למרכז החשוב של קאנו, עיר שכוללת סוחרים גדולים ובעלי מלאכה מיומנים. ממנה עבר דרך חג'ג'יה עבר לאגם צ'אד. ב־9 באפריל 1892 הגיע לעיר קוקה על שפת האגם. הוא החליף מתנות עם הסולטאן של קנאם בורנו, והיה האורח שלו במשך מספר חודשים בזמן שחקר את המדינה סביב האגם. באותו הזמן הסולטאן ניסה לקבל מתנות נוספות תמורת התנהלות בטוחה. כאשר הותר להם לנסוע, הוא פנה צפונה דרך הסהרה לטריפולי, והגיע לים התיכון ב-10 בדצמבר 1892.
מסעו תרם רבות להבהרת התמונה של האזור עבור האירופאים, ועבור צרפת בפרט, הוא מיפה את הגאוגרפיה והפוליטיקה של האזור.[13] תוך 15 שנה כמעט כל השטח בו ביקר מונטיי הפך להיות בשליטה קולוניאלית.[14]
לאחר חזרתו של מונטיי לצרפת, בשנת 1893 העניקה לו החברה הגאוגרפית הצרפתית את מדליית הזהב הגדולה על ספרו שתיעד את המסע.[15] הייתה זאת משלחת מוצלחת ברחבי מערב אפריקה. הישגיה הרשימו את המדינאי ושר החוץ הצרפתי תאופיל דלקאסה, שלקח את מונטיי לפגוש את נשיא צרפת, סאדי קרנו ב־4 במאי 1893. קרנו רצה שמונטיי יעמוד בראש משלחת לפאשודה שבנילוס העליון, אולם ב־30 במאי שלח אותו דלקאסה לקונגו הצרפתית (הרפובליקה המרכז אפריקאית) לעמוד מול החדירות הבלגיות באזור.[16]
הוא הגיע לנמל לואנגו ב־24 באוגוסט 1894, תכנן לנסוע תחילה לאובנגי ואחר כך לכיוון הנילוס. עם זאת, לפני שהתחיל את מסעו פנימה ליבשת, הוא נקרא לשוב בדחיפות לחוף השנהב כדי לסייע בהתמודדות עם האיום של לוחמי האימאם סמורי טור.[17] בספטמבר 1894 הוא ניהל משלחת למדינת באולה בחוף השנהב, והגיע לטיאסה בדצמבר.[18]
מאוחר יותר מונטיי ניסה ללא הצלחה להיכנס לפוליטיקה והיה מעורב בקולוניזציה של דרום תוניסיה.
הוא נפטר בשנת 1925.[19]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.