לוח השעון

לוח השעון הוא אותו חלק של השעון עליו מוצגות תוצאות מדידת הזמן.

לשעונים אנלוגיים ולשעונים דיגיטליים תצוגות שונות.

לוח שעון דיגיטלי מציג את השעה באמצעות מספר בן ארבע ספרות הודיות-ערביות. שתי הספרות השמאליות, המראות את השעה, מופרדות משתי הספרות הימניות, המראות את הדקות, באמצעות הסימן ":". הסימן ":" מהבהב בקצב של הבהוב אחד לשנייה. חלוף הזמן מוצג באמצעות שינוי המספרים המציינים את השעות או את הדקות. בשעון בן 24 שעות, המספר המציין את השעות משתנה במהלך היממה מ "01" עד "24". בשעון בן 12 שעות, הוא משתנה מ-"01" ל-"12" בצהרי היום ושוב מ-"01" ל-"12" בחצות הלילה. המספר המציין את הדקות משתנה מ-"01" עד "59".^[1]

לוח השעון האנלוגי התפתח על בסיס רכיבים שהיו כלולים בתצוגות שעוני השמש והשעונים האסטרונומיים.

שעון שמש

בשל פשטותו, שעון השמש נחשב לאמצעי הראשון בו השתמש האדם כדי למדוד את מעבר הזמן. שעוני השמש העתיקים ביותר נמצאו במצרים.^[2] הם ציינו מועדים קבועים מראש, דוגמת אמצע היום, זמן הזריחה וזמן השקיעה, אך לא שעות במובן המודרני.

המצרים הקדומים חילקו את היממה לעשרים וארבעה פרקי זמן שווים שכונו "שעות זמניות". השעות הזמניות שאומצו על ידי תרבויות מאוחרות יותר, היו חשובות מבחינה דתית. הן שימשו לקביעת זמני התפילות, זמני כניסת השבת והחג ביהדות ומועדים חשובים אחרים בנצרות ובאסלאם. למעשה שעות זמניות אלה שוות באורכן רק פעמיים בשנה, בנקודות השוויון החלות בחודש מרץ ובחודש ספטמבר. היום הארוך בשנה חל בנקודת ההיפוך הקיצית ב-21 ביוני. לאחר מכן שעות האור מצטמצמות בהדרגה עד לנקודת השוויון של חודש ספטמבר וממשיכות להצטמצם עד לנקודת ההיפוך החורפית, ב-21 בדצמבר, אז היום הוא הקצר ביותר.^[3]

מאחר ששעון השמש טיפל רק בשעות האור, הוא ציין רק 12 פרקי זמן: 6 לפני נקודת הצהריים ו-6 אחרי נקודת הצהריים. הצל המוטל על ידי עצם המוצב על לוח השעון נע על גבי קשת מהנקודה המציינת את הזריחה, בקצה הימני של לוח שעון השמש, לכיוון הנקודה המציינת את השקיעה, הממוקמת בקצה השמאלי של לוח שעון השמש. כיוון תנועה זה קיבל את הכינוי "כיוון השעון".

שעון אסטרונומי

במרבית השעונים האסטרונומיים מסומנות 24 שעות היממה, כאשר השעה 12:00 נמצאת למעלה והשעה 24:00 נמצאת למטה. כדור מוזהב, או ייצוג אחר של השמש, המחובר למחוג מסמן את השעה. שעון מסוג זה מונה גם את שעות היום וגם את שעות הלילה.

בנוסף לשעת היום, השעון האסטרונומי מציג מידע אסטרונומי כגון המיקום היחסי של השמש, הירח, של קבוצות כוכבים ולעיתים של כוכבי לכת.^[4]

לוח השעון האנלוגי

בצורתה הבסיסית ביותר, מורכבת תצוגת השעון האנלוגי מלוח עגול שבהיקפו מסומנים מספרים מ-1 עד- 12, במרחקים זהים זה מזה, לציון השעות. במרבית השעונים, השעה מסומנת בספרות הודיות-ערביות או בספרות רומיות. בין שני מספרים עוקבים מסומנות ארבע שנתות במרחקים שווים, לציון הדקות. מחוג שעות קצר, הקבוע במרכז הלוח עושה שני סיבובים ביום. מחוג דקות ארוך הקבוע אף הוא במרכז הלוח, עושה סיבוב אחד בכל שעה. במקרים מסוימים קיים גם מחוג שניות, שעושה סיבוב אחד לדקה.^[5]

המנגנונים בהם השתמשו לצורך בניית שעון אנלוגי, המציג את שעות היום והלילה בדיוק סביר, התפתחו בהתמדה מתחילת המאה ה-14 ועד לשנות ה-60 של המאה ה-20. למרות התפתחות הטכנולוגיה הכרוכה בבניית השעונים האנלוגיים למדידת וציון הזמן, שאיפשרה ייצור מגוון רחב של שעונים, מהשעונים הגדולים המוצבים על מגדלים, דרך השעונים הביתיים ועד לשעוני הכיס והיד הקטנים, צורת לוח השעון לא השתנתה. תחילה, לשעונים האנלוגיים היה רק מחוג אחד שציין את השעות. ככל שהושג דיוק רב יותר במדידת הזמן, נוסף מחוג הדקות, בשנת 1690, ולאחר מכן מחוג השניות.^[6]

בשעונים מסוימים מוצג בחלון מלבני היום בחודש, ולעיתים אף היום בשבוע והחודש.

קיימים גם שעונים שאינם מתנהגים על פי המוסכמות.

בשעון העברי המוצב על בית העירייה היהודית בפראג המחוגים מסתובבים בניגוד ל"כיוון השעון", והשעות מצוינות באמצאות אותיות עבריות, ולא באמצעות ספרות רומיות או הודיות-ערביות.

במצודת פטרוורדינסקה, מקום גבוה המשקיף על נהר הדנובה, מחוג השעות ארוך יותר ממחוג הדקות כדי לאפשר לימאים להבחין ביתר קלות בשעת היום.