חצר היהודים בטבריה
מתחם בלב המדרחוב (בסמיכת ל"גן הבנים") בו נמצאים מספר בתי כנסת, חלקם פעילים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חצר היהודים בטבריה היא הרובע היהודי בטבריה שמנה כ-1,000 יהודים והשתרע על חופי הכנרת. הרובע הוקם בשנת 1740 עם הגעתם לטבריה של הרב חיים אבולעפיה השני, משפחתו ומשפחות נוספות מאיזמיר.
 | |
| מבנה בית הכנסת של ראשוני החסידים בטבריה | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | טבריה |
| תאריך ייסוד | 1740 |
| קואורדינטות | 32°47′10″N 35°32′35″E |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   חצר היהודים בטבריה | |
ברובע רחובות יהודים המוקפים חומה אחת, שנבנתה בסיוע השליט הבדואי דהאר אל עומר. בשכונה זו נבנו בתי כנסת, בתי מדרש, ומקוואות.[1][2][3][4][5][6]
חידוש היישוב והקמת הרובע היהודי
סכם
פרספקטיבה
לאחר שנים רבות בהן העיר טבריה לא הייתה מיושבת על ידי יהודים כלל, קם בה בשנות הארבעים של המאה ה-16 יישוב יהודי זעיר. בשנות ה-60 של אותה המאה פותחו תוכניות לשיקום היישוב היהודי בטבריה על ידי דון יוסף נשיא, בסיוע סולימאן הראשון (ששלט בארץ ישראל באותה התקופה).
באותה התקופה קיבלה דונה גרציה זיכיון מסולימאן הראשון לשם חידוש היישוב היהודי בעיר. בשנת 1564 נחנכה החומה החדשה על ידי דון יוסף נשיא ודונה גרציה. חידוש היישוב היהודי באותה התקופה נתפס בקהילות יהודיות רבות כבוא הגאולה. חלקן ביקשו לעלות לארץ ישראל ולתמוך ביישוב החדש. יוסף נשיא וגרציה נפטרו בטרם הצליחו לממש את חזונם ולבנות את היישוב היהודי בעיר טבריה. ניסיונות נוספים התבצעו על מנת להמשיך את החזון של גרציה ויוסף נשיא, אך כולם נכשלו ועד 1662 העיר טבריה נותרה שוממה וריקה מיהודים.
בשנת 1738 הזמין דאהר אל עומר את הרב חיים אבולעפיה, לבוא לטבריה ולהקים בה קהילה יהודית מחדש. כפי שכתב במכתבו: "קום עלה רש את ארץ טבריה כי היא ארץ אבותיך." בבואו לארץ, דאהר אל עומר קיבל את הרב בכבוד והלבישו בלבוש מלכות. הרב אבולעפיה בנה בטבריה בית מרחץ, חנויות ובית בד. כדברי חתנו, יעקב בירב: "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד".[7] חידוש היישוב השפיע רבות על העלייה לארץ, ורבים עלו לארץ ישראל מתוך אמונה שחידוש היישוב הוא סימן לגאולה הקרבה. גם הרב אבולעפיה האמין שחידוש היישוב הוא פתח לימות המשיח.[8][1][9]
אורח החיים ברובע
בשנת 1812 ביקר בעיר טבריה החוקר השווייצרי י"ל בורקרדט, ותיאר אותה ואת הרובע היהודי שבה:
- ”יהודי הרובע עוסקים בעבודות קודש בלבד. היהודים מבלים את רוב זמנם בבתי הכנסת, כמו בשאר ערי הקודש… טבריה היא אחת מארבע ערי הקודש, בהם היהודים אינם עוסקים בדרך כלל בעבודה כלשהי, מלבד בענייניהם הדתיים… בקרב יהודי טבריה רק שני סוחרים.. מרבית היהודים מבלים את זמנם בבתי הכנסת...”
על אורח החיים הלילי של דרי הרובע, כתב:[3] ”הרובע מופרד משאר העיר בחומה גבוהה, ולה שער אחד, הנסגר בשקיעה, ואין לצאת ממנו בלילה.”
רעידות האדמה והשפעותיהן על הרובע היהודי
מיקומה הגאוגרפי של טבריה נמצא מעל השבר הסורי אפריקאי, מה שגרם לתושביה לסבול מכמה רעידות אדמה גדולות. רעידות אלו גרמו לא פעם אחת לחורבן העיר ולמיתות רבות. למרות רעשי אדמה אלו, לא הפסיקו היהודים ליישב את טבריה.
בראשון בינואר, 1837, רעידת אדמה החריבה את העיר ואת חצר היהודים. רעידת האדמה גרמה לקריסת החומות שבנה דאהר אל עומר, ולמותם של אלפי תושבים. על כך כתב הכומר הגרמני יוהאן נפומוק ויזינו שביקר בטבריה לאחר רעידת האדמה ב-1837 והיה עד לרעידת האדמה:
”רעידת האדמה האיומה.. הרסה כליל את העיירה וקברה במפולת מחציתם מ-4,000 התושבים.. יהודייה צעירה ניגשה ודיברה אלי.. 'האדמה התנועעה מתחתי. מההרים נפלו שברי סלעים והעזים נדחקו אלי מרוב פחד. לא ידעתי את נפשי… עמלתי במשך כל הלילה לגולל את האבנים מעל גופות ילדי… לא יכולנו לעזוב את העיר הזאת היקרה לנו כל כך גם בחורבנה. בה נחיה ובה נמות”.[4][3]
בתי הכנסת בחצר היהודים של טבריה
סכם
פרספקטיבה
בית הכנסת עץ חיים
ערך מורחב – בית הכנסת עץ חיים (טבריה)
שנתיים לאחר בואו לטבריה, בשנת 1742, בנה ר' חיים אבולעפיה את בית הכנסת 'עץ החיים' למען הקהילה היהודית באזור. בית הכנסת נבנה על שרידי מבנה מתקופת דון יוסף נשיא ודונה גרציה. בית הכנסת כונה בפי הקהילה הספרדית המקומית בשם "בי כנישתא רבא דטבריא" שפירושו: "בית הכנסת הגדול של טבריה." המבנה נחרב בשנת 1759 ברעידת האדמה, והוקם אחר כך מחדש. לאחר מכן נחרב המבנה שנית ברעידת האדמה בשנת 1837, אך שוקם שוב ועמד כ-80 שנה עד שנחרב עקב שיטפונות ב-1934, הוא שוקם מחדש ב-1971.
בית הכנסת של ראשוני החסידים בטבריה
- ערך מורחב – בית הכנסת של ראשוני החסידים בטבריה
בשנת 1786 בנו רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקליסק, שעמדו בראש עליית החסידים, את בית הכנסת של ראשוני החסידים בטבריה (או -בית הכנסת קרלין סטולין בטבריה). ברעש האדמה בשנת 1837 נהרס בית הכנסת אך קומתו התחתונה שרדה. בשלושים השנים שלאחר מכן נשאר המבנה חרב עקב חוסר יכולות כלכליות של העדה האשכנזית בטבריה לשקמו. בשנת 1867 החלו חסידי קרלין בפעילות לגיוס כספים ומשאבים לשיקום בית הכנסת ושלחו שליחים לגולה. בשנת 1869 נקנה בית הכנסת במצוות האדמו"ר רבי אהרן (השני) מקרלין ובשנת 1870 הוחל בבניית בית הכנסת אך העבודות לא הושלמו בשל חובות. אך עד לתחילת שנות התשעים של המאה ה-19 הושלם בניין בית הכנסת בעזרתו של ר‘ שמואל זאב שייב. בשנים שלאחר מכן המשיכו לטפח אדמו"רי קרלין-סטולין לדורותיהם את קהילת החסידים בטבריה ואת בית הכנסת בעזרת שליחת כספים לארץ ישראל מקרלין שבבלארוס. רוב אדמורי קרלין סטולין נרצחו בשואה והיחיד שנותר מקהילתם שבגולה היה רבי יוחנן פרלוב שלאחר שנפטר הובא לקבורה בבית העלמין היהודי הישן בטבריה. לזכרו פתחו חסידיו ישיבה בבית הכנסת בשם "מתביתא דרבי יוחנן", שבה לומדים עד היום אברכים מחסידות קרלין.[10][11][12][5][13]
בית הכנסת הסניור
- ערך מורחב – בית הכנסת הסניור (טבריה)
הוקם ב-1839 על ידי חיים שמואל הכהן קונורטי (שכונה "הסניור") לאחר הרעש של 1837. היה אחד מ-2 בתי כנסת ספרדים ברובע היהודי. קונורטי קיבץ אל בית הכנסת אלפי ספרים ופתח במקום תלמוד תורה בשם "מדרש שמואל". בבית הסמוך התיישבה משפחת ניניו לאחר שאבי המשפחה נישא לבתו היחידה של קונורטי.
לקריאה נוספת
- אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א': פרק ב': הרפתקאות מחדשי היישוב היהודי בטבריה, מזכרונות ר' יעקב בירב. תק"ב–תק"ג (1743–1742), עמ' 74–100.
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.