ואניקורו

ואניקורו (באנגלית: Vanikoro), לפעמים נקרא בטעות ואניקולו (באנגלית: Vanikolo), הוא אי באיי סנטה קרוז (אנ'), מחוז טמוטו (אנ'), איי שלמה.

ואניקורו
Vanikoro

נתונים גאוגרפיים
מיקום	האוקיינוס השקט
קואורדינטות	11°37′00″S 166°58′00″E
שטח	173 קילומטר רבוע
אורך	23.4 קילומטר
רוחב	13.6 קילומטר
נתונים מדיניים
מדינה	איי שלמה
אוכלוסייה	1,293 (2009)
אזור זמן	UTC +11
(למפת איי שלמה מוגדלת)   הוניארה בואלה טולאגי גיזו פפואה גינאה החדשה ים שלמה ים האלמוגים האוקיינוס השקט ואניקורו (למפת איי שלמה רגילה)   הוניארה בואלה טולאגי גיזו פפואה גינאה הח. ים שלמה ים האלמוגים האוקיינוס השקט ואניקורו

מפה טופונימית מפורטת של ואניקורו. במפה ניתן לראות את השטחים ההיסטוריים של שלושת השבטים לובונו, טנמה וטיאנו.^[1]

לרוב מתייחסים לואניקורו כאי אחד, בשל אחדותו הגיאופיזית והתרבותית. עם זאת, למעשה זוהי בקבוצה של מספר איים סמוכים המוקפים בחגורה אחת של שונית אלמוגים, כאשר רק שניים מהם מיושבים: באני (אנ') וטיאנו (אנ').

אוכלוסייה

על האי גרים 1,293 איש (נכון ל-2009),^[2] שמורכבים משתי אוכלוסיות שונות, הנוטות לחיות בנפרד.

כ-800 מהם הם מלנזים (אנ') צאצאי האוכלוסייה המקורית של ואניקורו. ככל הידוע, הם היו באי מתקופה לפיטה (אנ'), לפני כ-3,200 שנה.

כ-500 מהם הם פולינזים שנדדו מהאי טיקופיה, אי השוכן כ-200 קילומטרים (124 מיל) מזרחה מהאי. המושבות הראשונות של הפולינזים בואניקורו הוקמו לפני כ-400 שנה בחוף הדרומי של באני. ב-1893, פולינזים רבים חזרו לטיקופיה כתוצאה מהכרזת איי שלמה כמושבה בריטית. עם זאת, חלקם חזרו לואניקורו בעשור הראשון של המאה ה-20.

נכון ל-2012, שלוש השפות המדוברות על ידי האוכלוסייה המלנזית של ואניקורו הן:^[3][4]

• טיאנו (800 דוברים)
• לובונו (4 דוברים)
• טנמה (דובר אחד)

היסטוריה

האי התגלה על ידי המשלחת השנייה של חוקר הארצות הספרדי, אלברו דה מנדניה, בספטמבר 1595. איסבל בארטו ראתה את האי, בעודה מפקדת על אחת מהאוניות הקטנות יותר בהפלגה סביב האי ננדו (אנ').‏^[5][6]

ב-1788, חוקר הארצות הצרפתי, ז'אן-פרנסואה לה פרוז, היה תקוע על האי לאחר ששתיים מאוניותיו, Boussole ו-Astrolabe, נטרפו. דווח^[7] כי חלק מהגברים נהרגו על ידי התושבים המקומיים, בעוד המלחים ששרדו בנו כלי שיט קטן יותר ועזבו את האי, ומעולם לא ראו את האי שוב. אלו שנשארו על האי מתו לפני שמשלחת חיפוש הגיעה ב-1826. הסופר הצרפתי, ז'ול ורן, הקדיש לאירוע זה פרק מהרומן שלו, "20,000 מיל מתחת למים".^[8] הרומן של הסופרת נעמי ויליאמס, "Landfalls", בוחן לעומק את משלחת לה פרוז.^[9]

חי וצומח

האי מיוער ברובו. מרבית אוכלוסייתו עוסקת בחקלאות. ב-2007, האי הוכרז כאזור עופות חשוב על ידי BirdLife International.‏^[10]

אקלים

אקלים בואניקורו
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	29	29	29	29	28	28	27	27	27	27	28	28	28
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	28	28	28	28	27	27	26	26	26	27	27	28	27.17
משקעים ממוצעים (מ"מ)	514.5	534.9	556	429.5	349.1	282.9	217.9	194.8	227.2	331.1	339.8	374.8	4,352.7
מקור: וורלד וות'ר[11]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ואניקורו בוויקישיתוף

• האי ואניקורו (קישור בארכיון)
• מקורות על שפות ואניקורו (מבוא למילון טיאנו; מאת הבלשן א. פרנסואה)