Remove ads
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרמן בורכהרט (בגרמנית: Hermann Burchardt; 18 בנובמבר 1857 – 19 בדצמבר 1909) היה חוקר וצלם יהודי-גרמני, שהתפרסם בזכות מאמריו שלוו בתצלומי שחור-לבן על מקומות בחצי האי ערב בתחילת המאה ה-20.
לידה |
18 בנובמבר 1857 ברלין, ממלכת פרוסיה |
---|---|
פטירה |
19 בדצמבר 1909 (בגיל 52) תימן |
מדינה | הקיסרות הגרמנית |
בורכהרט, שנולד בברלין בשנת 1857, ויתר על מקצועו, שלא היה מעוניין בו, כסוחר, בגיל 30, לאחר מות אביו שהותיר לו ירושה גדולה. בערך בתקופה זו, בורכהרט, שהתעניין מאוד בצילום, החליט להיות נוסע. לפני שיצא למסעותיו לאפריקה והמזרח התיכון, הוא למד באופן שיטתי, ערבית וטורקית, בזמן שלמד במחלקה לשפות המזרח בתיכון בברלין (Seminar für Orientalische Sprachen) בין השנים 1890 ל-1892, כמו כן למד באופן בסיסי גם סוואהילית ופרסית. ירושתו הגדולה איפשרה לו לשכור דירה בדמשק שבסוריה, שם התגורר מספר שנים, והשתמש בעיר כבסיס יציאה למסעותיו הארוכים יותר. במסעותיו ברחבי העולם המוסלמי, ליווה אותו בדרך כלל המדריך הערבי הסורי ואיש סודו, אבו איברהים. בתחילת מסעותיו הגיע לטנג'יר, במרוקו, ומשם לסמרקנד שבמרכז אסיה. בסופו של דבר, סיוריו הובילו אותו למזרח אפריקה ובמיוחד לחלקו הדרומי של חצי האי ערב. לצורך מסעות אלה הצטייד בציוד צילום משוכלל, שאפשר לו לצלם את האנשים בהם פגש ואת המקומות בהם ביקר. בנוסף, הוא לקח איתו גם את הציוד הדרוש לפיתוח לוחות הצילום ולהפקת התמונות.
בורכהרט הגיע לראשונה לצנעא, תימן בשנת 1901, שם בילה כמעט שנה עם הקהילה היהודית. במסע השלישי שלו, בחודש דצמבר 1909 הוא ערך את הסידורים הדרושים כדי להצטרף לסגן הקונסול האיטלקי, המרקיז בנצוני (Benzoni), במוח'א, במטרה להתלוות אליו במסעו אל צנעא דרך תעז ואל-עודיין. בהודעה האחרונה של בורכהרט שנשלחה באמצעות גלויה ממוח׳א ומתוארכת ל-8 בדצמבר 1909, כתב: "הגלויה הזו תגיע אליכם מאחד המקומות הקטנים שנשכחו מאלוהים באסיה. ההרס כאן עולה על כל ציפיותיי. העיר נראית כאילו נהרסה לחלוטין על ידי רעידות אדמה. הדרך מתעז לכאן, מהלך שלושה ימים, הייתה מסוכנת. גובי המיסים הציקו כרגיל וגם אירעו מקרי מוות. כאן שוכנת הקונסוליה האיטלקית, והקונסול יחזור איתי לצנעא. התמונות מכאן יהיו מעניינות ביותר. החלק האחרון במישור הוא חם מאוד; מים רעים; כינין ניתן לכל אנשיי (אחד עשר אנשים במספר, כולל שמונה אנשי ז'נדרמריה). אשמח להגיע שוב לרמה (מישור) הגבוהה של ערב המאושרת."[1] בזמן שהשיירה הקטנה שלהם הייתה בדרכה לצנעא, מרחק שלושה עד ארבעה ימי הליכה מצנעא, ולאחר שחצו את הגיא הצר, ואדי א-דור, ממערב לאיב, הם נקלעו למארב ונהרגו בידי חמושים (יש הטוענים כי ייתכן שהם נהרגו בשל טעות בזיהוי).[2][3]
אבל כללי ירד על המושבה האירופית בצנעא ובעיר הנמל אל-חודיידה עם הגעת הידיעה על מותו. דגל הקונסוליה הורד לחצי התורן. חגיגות חג המולד בוטלו. הסוחר האיטלקי, קפרוטי, שהיה תושב צנעא וחבר של בורכהרט מאז ביקורו הראשון בתימן, חתם את הודעתו במכתב מ-23 בדצמבר 1909 מחודיידה לקרובי משפחתו של בורכהרט במילים אלה (בצרפתית): "ידידנו המסכן, האומלל, היה אהוב מאוד על ידי כל מי שהכיר אותו. עניי צנעא בוודאי בוכים על מותו הטרגי. אלוהים יזכור את מעשי החסד והצדקה שלו. אני יודע היטב מה הוא עשה כדי לעזור לעניים."[4]
במסעו הראשון באביב 1893 הגיע לנווה המדבר סיווה במצרים.[5] מאוחר יותר הוא התיישב בדמשק למשך כמה שנים, והשתמש בה כבסיס למסעותיו ברחבי האזור עד שנהרג בתימן כשהיה בדרך ממוח׳א לצנעא.
למרבית תצלומיו של בורכהרט, ידועים כיום התאריכים והמקומות בהם צולמו. ספר הכולל חלק קטן ונבחר מהאוסף שלו נערך בליווי הערות באנגלית ובגרמנית.
הספר סוקר את מסעו של בורכהרט מדצמבר 1903 עד מרץ 1904, כאשר נסע מבצרה לכווית ומשם לבחריין, הופוף (עיר בערב הסעודית),[6] קטר, אבו דאבי,[7] דובאי, מסקט[8] בעומאן, ולבסוף פרס. חלק זה של מסעו תואר במקום אחד בלבד, כסיכום הרצאה ב"כתב העת של החברה הגיאוגרפית".[9] מעניינים במיוחד הם מסעותיו של בורכהרט לתימן, שם צילם את הקהילות היהודיות בצנעא,[10] ברדאע,[11] במסוואר וברודה.[12] במיוחד בכל הנוגע ליהדות תימן, בכוחה של אתנוגרפיה הנעזרת בתמונות, לתעד פרטים שנשכחו במסורות שבעל פה ושאינם מוזכרים במקורות הכתובים. הרמן בורכהרט ביקר בתימן בשנת 1902, 1907, ושוב בשנת 1909, השנה שבה נהרג בתימן.
לאחר מותו, אחיינו של בורכהרט, מקס גינזברג, תרם בשנת 1911 למעלה מחמש מאות לוחות צילום של הנוסע (שנלקחו מעיזבונו של הרמן בורכהרט) למוזיאון האתנולוגיה של ברלין (Museum für Völkerkunde), כיום, המוזיאון האתנולוגי. קרוב לאלפיים תשלילים, לוחות זכוכית וצלולואיד, נשכחו בקופסאותיהם במוזיאון עד לאחר שנת 2000. אז, בתמיכת קרן המחקר הגרמנית, הם נחקרו ופורסמו.
בורכהרט ניהל יומן ובו תיעד את מסעותיו, אך במשך שנים רבות סברו שיומנו אבד. הערותיו האישיות של בורכהרט ביומנו היו נחוצות לזיהוי רבים מתצלומיו, שבלעדיהן זיהוים היה כמעט בלתי אפשרי. תוך כדי חיפוש אחר עזבונו של אויגן מיטווך (Eugen Mittwoch), שהכיר את מאמריו של בורכהרט על תימן כבר בשנות העשרים של המאה העשרים, התגלה חלק מעיזבונו של בורכהרט בספרייה הלאומית בירושלים. בתיבות שנמצאו היו יומנים, מכתבים ורשימות שהכילו את כותרות התמונות.[13][14] בסוף תהליך העיבוד של עזבון הצילומים ניתן היה לזהות ולתארך כ-90% מהתמונות - קרוב לאלפיים.
חלק מתוצרי עבודתו של בורכהרט הופצו בתימן ובמדינות ערב של חוף המפרץ ועוררו שם עניין רב. במוזיאון הלאומי בצנעא מוצגת תערוכת קבע קטנה של תצלומי שחור-לבן של הנוסע הגרמני, הרמן בורכהרט.
כנוסע נלהב, בורכהרט צילם רבות לא רק במזרח התיכון הערבי (למשל אתרים ארכאולוגיים בחורן שבסוריה וכו')[15] ובצפון אפריקה (כולל מרוקו),[16] אלא גם בטורקיה, בפרס ובאוסטרליה.
יש הטוענים כי בורכהרט התגורר בביתו של גוסטב זאקס במואביט (Moabit), ברלין, בשובו ממסעותיו, וכן השתמש בכתובת הדואר שלו. בפברואר 1906, בורכהרט העביר הרצאה באספה הכללית של האגודה לגאוגרפיה בברלין.
מקס פון אופנהיים השתמש באופן נרחב בעבודות הצילום של בורכהרט כשפרסם את מחקריו שלו על המזרח. התמונות שבורכהרט אהב במיוחד לצלם היו של נמלים,[17] ספינות,[18] שווקים,[19] סוחרים, שייח'ים[20] ויהודי תימן.[21]
פרופסור אויגן מיטווך, כתב ספר שכותרתו "Aus dem Jemen" (פורסם בלייפציג בשנת 1926), המתבסס על עדותו של מזכירו התימני-ערבי של בורכהרט שאותה הוא תרגם לגרמנית, ובו הוא מתאר את מסעו האחרון של הרמן בורכהרט בדרום ערב.[22] בהלווייתו, ספד לבורכהרט סוחר איטלקי שהתיידד איתו בביקורו האחרון בצנעא.
במהלך שהותו של בורכהרט בגרמניה, הוא הרצה בחברה הגאוגרפית של ברלין. הרצאותיו פורסמו בחלקן בכתב העת של האגודה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.