הקרב על גבעות מע'אר
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקרב על גבעות מֻע'אר (בערבית: المُغار)[1] נערך ב-13 בנובמבר 1917 כחלק מהמערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב התחולל באזור גבעות מע'אר, גבעות הכורכר עליהן שכן הכפר הערבי מע'אר בין גדרה ורחובות. הקרב התנהל בין כוחות חיל המשלוח המצרי של הצבא הבריטי ובין הצבא העות'מאני הנסוג צפונה. בסיומו של הקרב הגיעו הכוחות הבריטיים לוואדי צראר והשתלטו על צומת הרכבות המרכזי לדרום ארץ ישראל ובכך לא רק שחרצו את גורל המערכה בדרום הארץ אלא ניתקו את הקשר המסילתי העות'מאני בין מישור החוף, השפלה וירושלים ובין שני הגייסות העות'מאניים הלוחמים בארץ ישראל – הארמייה ה-8 במישור החוף והשפלה והארמייה ה-7 בהרי ירושלים.
 | |||||||||||||||||
| מבט אל גבעות מע'אר מתל קטרה שמדרום להן | |||||||||||||||||
| מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה | |||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | |||||||||||||||||
| תאריך | 13 בנובמבר 1917 | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני |
קרב באר שבע קרב תל חווילפה קרב תל א-שריעה | ||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב עיון קרא | ||||||||||||||||
| מקום | גבעות מע'אר שבין גדרה ורחובות, עד לוואדי צארר | ||||||||||||||||
| קואורדינטות |
31°50′18″N 34°46′55″E | ||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
|
(למפת השפלה רגילה)   הקרב על גבעות מע'אר | |||||||||||||||||
סוברים כי הקרבות שהתחוללו בין 6 לבין 16 בנובמבר 1917 – קרב מעא'ר, קרב עיון קרא ולטרון ונפילת יפו ורמלה ללא קרב – היו קרבות נסיגה והשהייה של הגייסות העות'מאניים ובעלי בריתם הגרמנים ונועדו לעכב את התקדמות חיל המשלוח הבריטי במטרה לחלץ כמה שיותר כוחות ולהסיג אותם לקו הגנה צפוני סביב ירושלים ובשטחים שמצפון לירקון. מטרה זו הושגה על ידיהם במידה רבה.
הכוחות הבריטיים המשיכו להתקדם בגזרת החוף וב-16 בנובמבר 1917 נכבשו יפו ושכונתה הצפונית תל אביב והצבא הבריטי התייצב על גדות נחל הירקון. חלק מהכוח הבריטי החל לנוע מזרחה בכיוון ירושלים ולאחר לחימה קשה באזור נבי סמואל כבש אותה ב-9 בדצמבר 1917.
לאחר שב-31 באוקטובר 1917 נכבשה באר שבע על ידי חיל המשלוח הבריטי, נסוגו חלק מהיחידות הטורקיות לכיוון הדרך לחברון ולירושלים וחלק נסוג צפונה לאזור קו תילים שכיוונו דרום מזרח-צפון מערב, מתל חווליפה במזרח ועד תל הוריירה במערב. בניגוד למנהגו במערכה זו, לא עצר חיל המשלוח הבריטי להתארגנות, אלא המשיך בלחץ רצוף של התקפות מבאר שבע צפונה במטרה לקעקע את הקו הטורקי ולנצל את הצלחותיו. לאחר שבסדרת התקפות מתוכננות, בין 6 ל-8 בנובמבר, נכבש מערך התילים (קרב תל חווילפה וקרב תל א-שריעה), ובמקביל לכך נכבשה עזה – נעו צפונה שני כוחות של חיל המשלוח הבריטי. כוח אחד נע במזרח לכיוון יבנה והכוח השני נע במערב, בצמוד לאזור החוף לכיוון איסדוד.
צפונה מהכפר קטרה (צפון גדרה דהיום) עבר ואדי קטרה ומצפון לו עובר רכס גבעות כורכר שכיוונן הוא צפון-צפון-מערב. רכס זה מתחיל בדרום בגבעה שלרגליה ממוקמת כיום אנדרטת הצנחנים, עליה שכן הכפר מע'אר, ממשיך צפונה דרך הגבעות עליהן נמצאת כיום גבעת ברנר ומסתיים בצפון בכפרים דאז זרנוקה וקוביבה (חלקה המערבי של רחובות דהיום). הגובה המרבי של הרכס הוא 94 מטר מעל פני הים והוא גבוה בכ-40 מטר מהמישורים שממערבו וממזרחו. מהרכס קיימת שליטה בתצפית ובאש למרחק גדול.
היחידות הטורקיות התמקמו על רכס זה והתחפרו בו. מאחר שהיה להם מחסור בחוטי תיל, לא נמתחו גדרות תיל לאורך כל החפירות כמכשול מעכב, דבר אשר היה לו השפעה על התפתחות הקרב.
המתקפה על רכס מע'אר–קטרה (גדרה) של יחידות דיוויזיית הרגלים ה-52 בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ון היל (אנ') לא השיגה את התוצאות המקוות, ולקרב הוכנסו שלושת גדודי הפרשים מהבריגדה הרכובה-6 של דיוויזיית היומנרי שהשתייכה לדיוויזיית הרגלים הרכובים יומנרי[2] בפיקודו של בריגדיר צ'ארלס גוֹדווין (אנ'), שזכה באות השירות המצוין על הנהגתו ועל גבורתו בשדה הקרב הזה. על המתקפה ניצח מפקד הדיוויזיה, מייג'ור-גנרל ג'ורג' בארו. ההסתערות הרכובה על גבעות מע'אר נערכה על ידי שני הרגימנטים "באקס" – Bucks (אנ') ו"דורסט" (אנ'), בעוד רגימנט היומנרי השלישי של הבריגדה ה-6, "בֶּרקס" – Berks (אנ'), הוצב בעתודה בעורפם. החיפוי הארטילרי ניתן על ידי סוללת "בֶּרקשֵייר" של הארטילריה הרכובה המלכותית ((RHA, על ידי בריגדת תותחי השדה של דיוויזיה 52 ועל ידי פלוגת מכונות הירייה של הבריגדה ה-6. מצפון לאלה, כשפניהן למאחזים הטורקיים בזרנוקה ובאל-קוביבה, נערכו יחידות הבריגדה הרכובה ה-8 של דיוויזיית הרגלים הרכובים יומנרי[3].
ההסתערות על העמדות הטורקיות ברכס מע'אר החלה ב-13 בנובמבר 1917 בשעה 15:00, מרחק של כ-3 ק"מ מן היעד, והתנהלה ברובה בשטח פתוח גלוי לעין ולאש האויב, שמצבו הטקטי היה עדיף. את הקילומטר האחרון במעלה התלול של הגבעה עברו הפרשים בדהרה, פרט ליחידה מקרב גדוד "דורסט" שאנשיה ירדו מסוסיהם למרגלות הרכס והבקיעו דרכם אל הפסגה ברגל. המתקפה נחלה הצלחה והטורקים נסוגו מעמדותיהם.
הכפר אל-מע'אר שבדרום הרכס נותר בידי האויב. שם תקפו שני בטליונים מבריגדה 155 של הדיוויזיה ה-52 בצד יחידות של רגימנט העתודה "בֶּרקס" של בריגדת היומנרי ה-6, שלחמו רגלית. הלחימה נמשכה עד השעה 17:00 שאז נפל הכפר בידי הבריטים. בהמשך כבשו כוחות הדיוויזיה ה-52 את קטרה שמדרום לאל-מע'אר, ובכך הושלמה שבירת הקו הטורקי בגבעות מע'אר-קטרה.
הדהרה הסוערת הביאה לכיבוש היעד. אבדות הבריטים היו 16 הרוגים ו-114 פצועים. ההצלחה עלתה במחיר כבד של אבדות בסוסים, 265 במספר, כשליש מכלל הסוסים שהוטלו למערכה. את האבדות הכבדות ביותר בסוסים ספג רגימנט "דורסט", שכן אחרי שלוחמיו ירדו מאוכפיהם ללחימה כרגלים אבד להם יתרון המהירות. סך אבדות הטורקים בהרוגים ובפצועים הגיע למאות רבות. 18 קצינים ו-1,378 חיילים נפלו בשבי. כמו כן אבדו להם שני תותחי שדה ו-14 מכונות ירייה, שבהם נעשה שימוש מיָדי בידי הבריטים.[4] הניצחון באל-מע'אר ובקטרה הביא לנסיגה של הטורקים ופתח את הדרך, כבר למחרת היום, לתפיסת תחנת הצומת (תחנת נחל שורק), ובכך לניתוק קווי התחבורה בין הארמיות השביעית והשמינית הטורקיות. וכן לכיבוש עאקיר, לוד, רמלה ויפו, להתייצבות על גדות הירקון ולהבקעה להרי יהודה בהמשך המערכה.
הקרב באל-מע'אר נחשב לאחת ההסתערויות הרכובות הגדולות האחרונות בהיסטוריה הצבאית העולמית.
העיתונאי האמריקני לואל תומאס פרסם את פרטי הקרב בתיאורים הנרגשים שהביא מפי גיבור ספרו, 'עם אלנבי בכיבוש הארץ':[5] ”מצהלות סוסים אין מספר, ששים אלי קרב... גבעת מוגאר התנשאה בקצה מישור ענקי, מוקפת משוכות-צבר איומות, נוראות מכל מוראות-עזה. היה עלינו לתקוף דרך המישור; לא היתה כל סתרה... הטבח היה איום. המבוכה היתה מבעיתה! הסוסים הסתובבו, נרתעו אחורנית, בעטו... אנשים נפגעו, נשרו כעלים הללו! סוסים נפלו לתוך הנקע, על ראשי החללים, על גבי סוסים אחרים, שנאבקו לצאת למרחב... הסוסים דהרו כשדים ורוחות; שעטת פרסותיהם היתה כרעם מתגלגל על פני המישור. מכונות ירייה פתחו אש מן הגבעות; ההמולה השטנית של יריה מהירה החרישה את אזנינו. רובים נבחו; תותחים המו; כדורים יללו על כל סביבותינו... המהירות היתה הגנתנו היחידה; היא הקשתה על הטורקים את הקליעה אל המטרה. כל רגע של הסוסים קרבנו לשערי מות. המשכנו איפוא את רכיבתנו במהירות גוברת והולכת... הטורקים הוכו מנה אחת אפיים.”
הרושם ממתקפת הפרשים, שהכריעה את הקרב באל-מע'אר, בא לביטוי בשני ציורים נודעים. האחד הוא ציורו של האמן ג'יימס בידל (Beadlel), "הסתערות פרשי היאומנרי 'דורסט' באקס' ו'בֶּרקס'".[6] הציור מוצג לתפארה בבית-הספר לפיקוד ומטה של צבא בריטניה בקמברלי (Camberley). השני הוא ציורו של תומאס דאגדייל (Dugdale), "הסתערות פרשי גדוד בקינגהמשייר על מע'אר", המוצג במוזיאון הצבאי של מחוז בקינגהמשייר (Old Gaol).[7]
בין הנופלים בהסתערות על רכס מע'אר היה מייג'ור אוולין דה רוטשילד, סגן מפקד רגימנט הפרשים "בַּאקס". הוא מת מפצעיו בקהיר, ואחרי שנתיים הובאו עצמותיו לקבורה במרומי בית העלמין בראשון לציון. על מצבתו החדשה נחרת בעברית: ”הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפל גיבור. הגביר ר' אפרים בן הגביר ר' שלמה דה רותשילד... חרף נפשו למות על מרומי שדה בארץ ישראל ונפל שדוד ביום קרב סביבות אל-מוער...”.[8]
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - תל אביב, השרון, השפלה והנגב, הוצאת "תוּר" ירושלים, 1941 (מהדורה שלישית 1950), עמ' 272
- ג'ון גריינג'ר, הלחימה על ארץ-ישראל 1917, הוצאת מודן והמעבדה התפיסתית באגף המבצעים, 2012, בעיקר בעמ' 207–198
- פילדמרשל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול, מסעי המלחמה בארץ ישראל, הוצאת אריאל, 2007[9]
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
