הספרייה הקיסרית

הספרייה הקיסרית של האימפריה היפנית (ביפנית: 帝国図書館, "טאיקוקו טושוקאן") נוסדה בשנת 1872. עד לאחר מלחמת העולם השנייה היא הייתה הספרייה הלאומית היחידה של המדינה. הספרייה הייתה אחד מהמוסדות שקדמו לספריית הדיאט הלאומית.

הספרייה הקיסרית

מבנה הספרייה הקיסרית לשעבר, 2008
מידע כללי
סוג	ספרייה לאומית
מיקום	העיר טוקיו
מדינה	האימפריה היפנית
מייסדים	Tanaka Inagi
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1906
תאריך פתיחה רשמי	1906
תאריך פירוק	אפריל 1949
אדריכל	Kuru Masamichi
קואורדינטות	35°43′10″N 139°46′25″E

היסטוריה

הספרייה נוסדה ב-3 בספטמבר 1872 בשם שוג'אקו קאן (書籍館) תחת סמכותו של משרד החינוך של יפן. מקום מושבה היה במקדש יושימה סאידו (אנ') בטוקיו. היא שילבה את התכונות של ספרייה ומוזיאון. הועברו אליה המסמכים אשר שרדו משוגונות טוקוגאווה, הדיקטטורה הצבאית שמשלה ביפן עד לשנת 1868. ב-1875 נקראה טוקיו שוג'אקוקן (東京書籍館) והייתה לספריית הפקדה של כל הפרסומים שראו אור ביפן. שמה שונה שוב ב-1877 לספריית הפרפקטורה של טוקיו וב-1880 לספריית טוקיו. ב-1885 הועברה לשכונת אואנו (אנ') שברובע טאייטו בטוקיו.

מנהל הספרייה הראשון היה טאנאקה אינאגי (田中稲城). ב-1890 הוא ביקר בספריית הקונגרס בארצות הברית ובספריות לאומיות בולטות באירופה והחל לשאוף לפתח את הספרייה שלו כדוגמתן. ב-1897 הוסב שמה לספרייה הקיסרית והיא החלה לאמץ את התכונות של ספרייה לאומית.

ב-1906 הושלמה הקמתו של מבנה חדש עבור הספרייה בפארק אואנו. בעת המעבר אליו מנה האוסף שלה כ-470 אלף כרכים.^[1] מספרם גדל עד לסוף מלחמת העולם השנייה למיליון. עם זאת הספרייה סבלה במשך השנים ממחסור בתקציב וכן ממחסור בשטח מספיק לשיכון האוסף שלה. היא ניצלה מפגיעה במהלך רעידת האדמה ב-1923. במלחמת העולם השנייה פונתה הספרייה אל מחוץ לטוקיו וכך ניצלה מחורבן על ידי ההפצצות האמריקאיות שהונחתו על טוקיו. לצורך צנזורה הפעיל משרד הפנים לשכת פיקוח בתוך הספרייה.

בעקבות כניעת יפן במלחמה והשינויים שהביאה הוחלף שם הספרייה לספרייה הלאומית בדצמבר 1947, וב-1948 הוחלף שוב לספריית הדיאט הלאומית. מבנה הספרייה בפארק אואנו משכן כיום את הספרייה הבינלאומית לספרות ילדים (אנ'), שהיא סניף של ספריית הדיאט.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הספרייה הקיסרית בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. לפי גרסה אחרת היו באוסף הספרייה במרץ 1908 כ-244.5 אלף כרכים, מהם כ-194.5 אלף כרכים ביפנית ובסינית.