הנשמה

הנשמה היא פעולה הבאה לסייע לנשימה או לגרות נשימה – תהליך קליטת האוויר וחילוף הגזים המתרחש בריאות. פעולת ההנשמה יכולה להתבצע בדרכים מגוונות, אולם באופן כללי היא כרוכה באספקת אוויר לריאותיו של אדם שאינו נושם, או שהוא נושם באופן בלתי יעיל המסכן חיים. כדי שההנשמה תמלא את מטרתה ליבו של המונשם צריך לפעום או שההנשמה נעשית כחלק מהחייאה. בשלהי העשור הראשון למאה ה-21 הומלץ כי במאמצי החייאה על ידי עוברי אורח (להבדיל מבעלי מקצוע רפואי) יושם דגש פחות על הנשמה ומרב המאמצים יתמקדו בעיסוי בית החזה. הנשמה מפה לפה מטרתה לספק חמצן למוח.

ערך זה עוסק בפעולה הבאה לסייע לנשימה. אם התכוונתם לחלק הרוחני שבאדם על פי אמונות שונות, ראו נשמה.

הנשמה חיצונית כרוכה בניפוח הריאות, בין שמבצע אוותה האדם המציל הנושף אוויר בכוח אל תוך חלל הריאות של המונשם, בין שהיא נעשית באמצעי מכני. במחקרים שנעשו הוכח כי שיטת הנשמה זו, של נשיפת אוויר ישירות אל תוך חלל הריאות, יעילה יותר משיטות הנשמה אחרות שהיו נהוגות בעבר – שיטות שבהן הוזזו הזרועות או שהופעל לחץ חיצוני על בית החזה, כגון שיטת נילסן (Nielsen method). הנשמה חיצונית זו מכונה לעיתים בשם "הנשמה מפה לפה" או "הנשמה באוויר נשוף" ובלשון העם גם "נשיקת החיים".

ההנשמה היא חלק מרוב השיטות הנהוגות להחייאת לב-ריאות ונלמדת בקורסים לעזרה ראשונה. בנסיבות מסוימות ההנשמה מבוצעת כהתערבות בודדה, בנפרד מהחייאה, למשל במצב של כמעט-טביעה ובמינון-יתר של אופיואידים. ביצוע של הנשמה בלבד הוא הליך שצריך לבצעו איש מקצוע רפואה ואילו למגישי עזרה ראשונה מומלץ לבצע החייאה מלאה בכל מקרה שבו אדם אינו נושם בעצמו.

מכונת הנשמה היא מכשיר אשר נועד להכניס ולהוציא אוויר מריאותיו של אדם כאשר אינו מסוגל לנשום בכוחות עצמו, לדוגמה במהלך ניתוח בהרדמה מלאה, או אדם חסר הכרה.

השיטה המקובלת להנשמה ברוב נסיבות החירום, מאז שלהי שנות ה-60 של המאה ה-20, היא בדרך של דחיסת אוויר לתוך חלל הריאות של החולה. את דחיסת האוויר אפשר לבצע בכמה שיטות, התלויות בנסיבות אירוע החירום ובציוד העומד לרשות מבצע ניסיון ההצלה. בכל השיטות יש חשיבות עליונה לשמור על מעבר חופשי של אוויר בחלל הפה וקנה הנשימה לצורך הנשמה יעילה. בשיטות הבולטות להנשמה בדרך של דחיסת אוויר לריאות נמצא:

הנשמה טבעית
- הנשמה מפה לפה – בשיטה זו המציל מצמיד את פיו לפיהו הפעור של המטופל ונושף אוויר כדי להכניסו לחלל הריאות תוך כדי אטימת הנחיריים.
- הנשמה מפה לאף – בשיטה זו המציל מצמיד את פיו לאפו של המטופל ונושף אוויר לריאות דרך האף. הנשמה זו מתאימה למשל בנסיבות שבהן המטופל סובל מפציעה בפה או בלסת, או כאשר פיו של המטופל מזוהם בקיא או במזהמים אחרים.
- הנשמה מפה לפה ואף – שיטה זו נהוגה בהנשמת תינוקות (בדרך כלל עד לגיל שנה) בגלל מבנה הפנים הקטן של התינוק.
- הנשמה מפה למסכה – בשיטה זו מונחת מסכה על פני המטופל והמציל נושף אוויר דרך המסיכה. על שיטה זו ממליצים ארגוני הצלה רבים. בדרך זו מצטמצם הסיכון שהמציל ייחשף לזיהומים במהלך פעולות ההצלה.
הנשמה מלאכותית מכנית
- הנשמה באמצעות בלון – בשיטה זו המציל מצמיד מסכה המחוברת לבלון גמיש לפניו של המטופל ודוחס את האוויר מן הבלון לריאותיו של המטופל על ידי מעיכת הבלון.
- הנשמה באמצעות מכונה – מכונת הנשמה היא מכשיר המחובר למקור כוח חשמלי ומבצע את פעולת ההנשמה.

אוויר אטמוספירי רגיל מכיל כ-21% חמצן. לאחר חילוף הגזים המתבצע בריאות במהלך הנשימה, האוויר הנשוף על ידי האדם מכיל בדרך כלל כ-17% חמצן. מכאן שגוף האדם מנצל רק כ-19% מן החמצן הנכנס לריאות בעת הנשימה, בעוד שכ-80% נפלטים בעת הנשיפה. מכאן שיש די והותר חמצן באוויר הנשוף כדי לאפשר הנשמה יעילה מפה לפה ובתנאי שזו נעשית בנפח מתאים.^[1]

בעת הנשמה באמצעות מכשיר, למשל מסכה ובלון, אפשר להגביר את יעילות ההנשמה על ידי הזרמת חמצן נקי אל חלל המסכה וממנו אל חלל הריאות. באופן זה גדל אחוז החמצן המוחדר לריאות עד לרמה של 40% מן הנפח הכולל בעת הנשמה באמצעות מסכה ובלון, ועד לרמה של 99% בעת הנשמה במכונת הנשמה. ככל שריכוז החמצן גבוה יותר, חילוף הגזים בריאות יהיה יעיל יותר ויעלה את סיכויי הצלחת ההנשמה.

החל משלהי המאה ה-20 גוברים סימני השאלה בקרב מומחים בתחום ההחייאה באשר למקומה של ההנשמה באמצעים שעוברי-אורח צריכים לנקוט במהלך מאמצים להצלת חיים באירוע חירום פתאומי.^[2] המומחים מציינים כי למרות מאמצים רבים להנחיל את שיטת החייאת לב-ריאות, הכוללת הנשמה מפה לפה, לציבור הרחב, זאת כבר מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, ברוב מקרי החירום שבהם נדרשת החייאה היא אינה מבוצעת. אי-ביצוע החייאה מיידית במצבי חירום של דום לב והפסקת נשימה פוגע בסיכויי ההישרדות של הנקלעים למצבים אלה.

בכמה מחקרים נמצא כי חלק ניכר מן הציבור נרתע מביצוע החייאה בגלל הצורך בביצוע הנשמה מפה לפה.^[3] על רקע רתיעה זו ולאור מחקרים שהטילו ספק בחשיבות ההנשמה על ידי עוברי אורח במהלך ניסיונות החייאה במצבי חירום, הלך וגדל הדגש על עיסוי יעיל של בית החזה ופחת הדגש על הנשמה. בהמלצות שהתפרסמו בשנת 2008 מטעם איגוד הלב האמריקאי (American Heart Association) נקבע כי במקרה של התמוטטות פתאומית של אדם, עוד בטרם תחילת מאמצי החייאה, יש להזעיק את שירותי החירום הרפואיים. בעת החייאה אם עובר האורח לא קיבל הכשרה מתאימה בביצוע החייאה, עליו להתרכז בעיסוי בית החזה בלבד. אם הוא קיבל הכשרה בביצוע החייאה וחש שהוא מסוגל לבצע עיסוי של בית החזה וגם הנשמה, היחס בין שתי הפעולות צריך להיות 2 הנשמות לאחר כל 30 עיסויים בבית החזה. אם עובר האורח קיבל הכשרה בביצוע החייאה אך חש שאינו יכול לשלב את שתי הפעולות (הנשמה ועיסוי בית החזה) באופן יעיל, עליו לבצע עיסוי בית החזה בלבד.^[4]

בהנחיות המעודכנות שפרסם איגוד הלב האמריקאי (AHA) ב-2020 נקבע כי הנשמות בהחייאה נעשות על ידי צוות רפואי בלבד עם מכשור מתאים ולא על ידי עוברי אורח בעזרת מסכת כיס או כל אמצעי אחר; הנשמות מפה לפה הוכחו כפוגעות ברצף העיסויים ובכך מצטמצם סיכוי ההישרדות.^[5]