הינדוסטנית

הינדוסטנית (כתב דוונאגרי: हिन्दुस्तानी; כתב נסתעליק: ہندوستانی, בתעתיק לטיני: Hindustānī; נקראת גם הינדי-אורדו, דוונאגרי: हिंदी उर्दू, נסתעליק: ہندی اردو, תעתיק לטיני: hindī-urdū) היא שפה מקבוצת השפות ההודו-אריות במשפחת השפות ההודו-אירופיות והלינגואה פרנקה של צפון הודו ושל פקיסטן.^[5][6] ידועה גם בשמות הינדי, אורדו, הינדווי ורקהטה.^[7] מקור השפה בניב הקריבולי של דלהי, ויש בה אוצר מילים רב שמקורו בפרסית, ערבית, שפות טורקיות וסנסקריט.^[8][9] לשפה שתי צורות רשמיות: ההינדית הסטנדרטית והאורדו הסטנדרטית, ששתיהן משלבים סטנדרטיים שלה. ההינדית הושפעה יותר מהסנסקריט, בעוד שהאורדו הושפעה יותר מהפרסית, הערבית והשפות המרכז-אסייתיות.^[10][11] לפני חלוקת הודו המונחים "הינדוסטני", "הינדי" ו"אורדו" היו בבחינת מילים נרדפות, והם כולם כיסו את מה שהיום נקרא הינדית ואורדו.^[12] המונח "הינדוסטנית" משמש גם כשם למספר ניבים של השפה ההינדית המדוברים מחוץ לתת-היבשת ההודית, ביניהם הניב המדובר בפיג'י והניב הקריבי המדובר בסורינאם ובטרינידד.

הברית החדשה בשפה ההינדוסטנית שפורסמה ב-1842.

פרק ראשון של הברית החדשה בשפה ההינדוסטנית.

הינדוסטנית, הינדי-אורדו
हिन्दुस्तानी, ہندوستانی או हिंदी उर्दू, ہندی اردو

מדינות	הודו, פקיסטן
אזורים	דרום אסיה
דוברים	490 מיליון (2006)[1]
שפת אם	240 מיליון (1991-1997)[2]
כתב	דוונאגרי, נסתעליק (כתב פרסי)
משפחה	הודו-אירופית הודו-איראנית הודו-ארית הינדית (מרכזית) הינדית מערבית כהארי בולי הינדוסטנית
לאום	הודו הודו (כהינדי, אורדו מהווה שפה רשמית בחמש מדינות) פקיסטן פקיסטן (כאורדו) פיג'י פיג'י (כהינדי)
מוסד	מנהל ההינדי המרכזי (הינדי, הודו),[3] רשות השפה הלאומית (אורדו, פקיסטן), המועצה הלאומית לקידום שפת האורדו (אורדו, הודו).[4]
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הינדוסטנית בוויקישיתוף

• הינדית? אורדו? הינדוסטנית? הינדי-אורדו? (באנגלית)
• הינדוסטנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)