הטבח בטולסה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הטבח בטולסה, המכונה גם המהומות הגזעיות בטולסה, התרחש בימים 31 במאי ו-1 ביוני 1921 בעיר טולסה במדינת אוקלהומה שבארצות הברית. במהומות, שפרצו על רקע מתח בין לבנים ושחורים במדינה ואפליה של האחרונים, נרצחו כ-300 איש, רובם שחורים, כ-800 נפצעו ונפגעו למעלה מאלף מבנים. המהומות נחשבות לאחת התקריות החמורות ביותר של אלימות גזעית בהיסטוריה של ארצות הברית.
 | |
| תאריך |
31 במאי 1921 – 1 ביוני 1921 (יומיים)  |
|---|---|
| מקום |
טלסה |
| קואורדינטות | 36°09′34″N 95°59′11″W |
| סוג |
פוגרום, מהומה גזעית |
| הרוגים |
36 |
| פצועים |
800 |
 | |
  | |
טריטוריית אוקלהומה נתקבלה כמדינה חברה בארצות הברית בשנת 1907. המדינה הייתה נגועה במתח בין גזעי, שכן התגוררו בה מהגרים מאזורים אחרים בארצות הברית וצאצאיהם שחלקם היו בעלי עבדים בעבר. חוקת המדינה, חוקים שחוקק בית המחוקקים שלה ותקנות עירוניות בערים שונות יצרו אפליה גזעית כנגד האוכלוסייה השחורה במדינה, לרבות הערמת קשיים על יכולתה להשתתף בבחירות. ב-1916 נחקק חוק שהנהיג הפרדה גזעית ברובעי מגורים; בית המשפט העליון של ארצות הברית ביטל אותו, אך הוא לא נמחק מספר החוקים. גם מעשי לינץ' היו נפוצים במדינה: בשנים 1907–1921 היו בה 31 מעשי לינץ', מהם 26 לשחורים, רובם גברים ונערים (לאחר המהומות ב-1921 ירד מספר זה כמעט לאפס). מאז 1915 חלה עלייה בפעילות הקו קלוקס קלאן ביישובים במדינה.
לאחר שובם מהמלחמה של משוחררי הצבא ממלחמת העולם הראשונה ועל רקע התחרות על מקומות עבודה גברו עוד יותר הרגשות נגד שחורים באוקלהומה והמתח בין לבנים לשחורים בה, כמו גם באזורים אחרים בארצות הברית. על רקע זה התחוללו ב-1919 מאות מהומות גזע בצפון ארצות הברית ובמרכזה, שבהן הותקפו שחורים על ידי לבנים. גל המהומות זכה לכינוי "הקיץ האדום".
רובע גרינווד בטולסה, שמרבית תושביו היו שחורים, היה אחד מרובעי השחורים המשגשגים ביותר בארצות הברית. ברובע התקיימו עסקים עצמאיים רבים של תושבים שחורים, לרבות חנויות מכולת, שני עיתונים, בתי קולנוע, מועדוני לילה וכנסיות, ופעלו בו בעלי מקצועות חופשיים - רופאים, רופאי שיניים ועורכי דין. גם מחוץ לגרינווד נהנו תושבים שחורים מרווחה כלכלית יחסית, שלא אפיינה את אזור צפון מזרח אוקלהומה בכללו, שבו שכנה טולסה.
30 במאי
האירוע שהביא לפרוץ המהומות היה מעצרו של דיק רולנד, מצחצח נעליים שחור בן 19 בחשד שניסה לתקוף מינית את שרה פייג', נערה לבנה בת 17, מפעילת מעלית בבניין מסחרי במרכז טולסה. רולנד השתמש במעלית כדי להגיע לחדר שירותים לשחורים בקומה העליונה של אותו בניין. מה שהתרחש במעלית איננו ידוע. מוכרת בחנות בבניין טענה ששמעה צעקת אשה מהמעלית, ראתה צעיר שחור יוצא במהירות מהבניין, מצאה במעלית את הנערה במצב נסער והזעיקה את המשטרה.
המשטרה ניהלה חקירה ביחס לאירוע ושרה פייג' הודיעה שלא תגיש תלונה רשמית. גם כך, לרולנד הייתה סיבה לחשש שכן אף שמועה על האשמה בתקיפה מינית הייתה מעמידה אותו בסכנה לתקיפה על ידי לבנים. הוא מיהר אל בית אמו ברובע גרינווד.
31 במאי
בבוקר 31 במאי הגיעו זוג שוטרים (לבן ושחור) לבית אמו של רולנד והובילו אותו למעצר במרכז העיר.
השמועה על המעצר נפוצה בקרב לבנים ושחורים בעיר. עיתון בבעלות לבנה דיווח על כך אחר הצהריים בכותרת "שחור (Negro) נעצר בגלל תקיפת נערה במעלית". עד שעת השקיעה התקבץ קהל בן מאות לבנים מול בית המשפט המקומי של טולסה, שבו הוחזק רולנד במעצר. השריף של מחוז טולסה היה נחוש למנוע לינץ' ברולנד לאחר שחשוד לבן ברצח נרצח בעיר בלינץ' בשנה שלפני כן. הוא הציב שמירה חמושה כבדה בבניין ועל רולנד אישית. השריף עצמו יצא וניסה להרגיע ולפזר את המון הלבנים, אך לשווא.
במקביל התקיימה התכנסות של תושבים שחורים בשאלה כיצד להתמודד עם החשש ללינץ' ברולנד. צעירים וביניהם משוחררי צבא ממלחמת העולם הראשונה, דרשו להתערב ולהגן על רולנד בנשק חם. תושבים מבוגרים יותר חששו שצעד זה יעלה ביוקר וניסו להניא אותם מכך. יד הצעירים הייתה על העליונה. כשלושים מהם הגיעו לבית המשפט ובידיהם רובים על מנת לסייע לשריף ואנשיו להגן על רולנד. השריף הבטיח להם שרולנד מוגן וביקש מהם להתפזר.
בעקבות הופעת קבוצת השחורים החמושים הצטייד גם חלק מההמון הלבן בנשק (חלקם דרשו ליטול נשק מנשקיית המשמר הלאומי בעיר, אך לא הצליחו בכך). מספרם תפח לכ-2,000 איש. במקביל מיהרו למקום תושבים שחורים נוספים. המתח במקום הלך ועלה. הלבנים טענו כי הולכת ומתארגנת "התקוממות שחורה". אנשי ציבור מקומיים ניסו להרגיע את שני הצדדים, ללא הצלחה.
בשעה 22:00 לערך נורתה ירייה במקום, במכוון או בשגגה. זו הציתה קרב יריות קצר בין הצדדים שבו נהרגו עשרה לבנים ושני שחורים. התושבים השחורים החלו לסגת אל רובע גרינווד. ההמון הלבן רדף אחריהם והחל לתקוף גם עוברי אורח שחורים שנקלעו בדרכו.
בשעה 23:00 החלו אנשי המשמר הלאומי להתארגן בנשקייה המקומית על מנת לדכא את המהומות. קבוצות חיילים נפרסו באתרים רגישים ברחבי העיר. היערכותם כוונה ככל הנראה להגן על הרבעים הלבנים השכנים לרובע גרינווד. הם החלו לעצור תושבים שחורים שלא שבו לגרינווד ולהוביל אותם למרכז מעצר.
לקראת חצות עשו הלבנים ניסיון לפרוץ לבית המשפט כדי לפגוע ברולנד. השריף ואנשיו הדפו אותם.
1 ביוני
במהלך שעות הלילה התנהלו קרבות אש לאורך הגבול בין גרינווד לרבעים האחרים בין קבוצות חמושות של לבנים ושחורים. קבוצות קטנות של לבנים ערכו פשיטות במכוניות לתוך גרינווד, ירו וספגו אש נגדית. שמועה נפוצה כי שחורים נוספים מגיעים ברכבת ממוסקוגי לקראת פלישה לטולסה.
בשעות הלילה החלו הצתות של מבנים בגרינווד על ידי לבנים. עד לשעה 4:00 הוצתו כבר למעלה מעשרים בתי עסק שחורים. המציתים מנעו באיומי נשק ממכבי האש של העיר לכבות את השרפות. תושבי טולסה השחורים החלו להתחמש כדי להגן על קהילתם, וחלקם נמלטו מהעיר.
בשעה 5:00, עם עלות השחר, החל המון לבן לפרוץ לתוך גרינווד ברכב וברגל במה שכנראה היה פעולה מתואמת. התחולל תוהו ובוהו. מספרם הרב של הפולשים הכריע את התושבים השחורים המבוהלים, שהחלו לסגת מפניהם ולנוס על נפשם. ההמון הלבן ירה בתושבים למוות ללא הבחנה. אחרים נלכדו במבנים בוערים ונספו. קבוצות קטנות של לבנים פרצו לתוך בניינים ובזזו אותם. במספר מקרים השיבו תושבים שחורים באש לעבר תוקפיהם. לפי עדויות שונות מטוסים קלים שהמריאו משדה תעופה ליד העיר, לכאורה למטרות תצפית, הצטרפו לתקיפות, וטייסיהם הטילו מטעני תבערה על בתים וירו מרובים על תושבים שחורים.
במקביל להתקפה על גרינווד תבעו פורעים בחלקים אחרים של העיר ממשפחות לבנות להסגיר למעצר עובדים שחורים שהתגוררו בבתיהן. רבים צייתו לדרישה ואלו שסירבו היו קורבן להתקפות ולוונדליזם.
בשעה 9:15 בבוקר הגיעה לעיר תגבורת של 109 חיילי המשמר הלאומי בפקודת מושל המדינה. מפקדם לא מיהר להפעילם משום שמבחינה חוקית היה עליו ליצור קשר תחילה עם ראש העיר, השריף ומפקד המשטרה המקומית. עד אותה עת כבר נמלטו מהעיר אלפי תושבים שחורים וכ-4,000 תושבים שחורים נעצרו. לקראת השעה 12:00 הכריז מפקד כוח המשמר הלאומי על משטר צבאי בעיר ובתוך שעות מעטות דיכא את המהומות בה. דיווח בכתב של אחד מקציני המשמר הלאומי העלה כי על חיילי המשמר נורתה אש על ידי לבנים ושחורים, וכי החיילים עצרו מספר גדול של שחורים.
נפגעים ונזקים
לאחר דיכוי המהומות שררה אי הסכמה ביחס למספר הנפגעים בהן. עיתונים שונים באוקלהומה ומחוץ לה ופקידי עירייה פרסמו מספרים שונים של הרוגים, מרביתם מתחת למאה. מפקד המשטרה דיווח על 75 הרוגים, מרביתם שחורים. קצין משטרה אחר טען ל-175 הרוגים. הצלב האדום האמריקני דיווח כי היו 300 הרוגים. איש האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים שהגיע מניו יורק העריך כי נהרגו 50 לבנים וכ-150 עד 200 שחורים. חללים רבים נקברו בחפזה ובאי סדר וגם עובדה זו הקשתה על בירור מספרם המדויק של ההרוגים. כ-800 איש אושפזו בבתי חולים בשל פציעות.
כ-6,000 מתושבי גרינווד השחורים נעצרו והובלו לשלושה מרכזי מעצר בעיר. בעת מעצרם שם מתו כמה מהם מפציעות שנגרמו להם. אין נתונים כמה מהעצורים נפצעו, אך סבורים שמספרם עלה על אלף.
המרכז המסחרי של רובע גרינווד חרב במהומות. נפגעו 191 בתי עסק, בית ספר, כנסיות ובית החולים היחיד ברובע. הצלב האדום האמריקאי דיווח על 1,256 מבנים שנפגעו בשריפות ועל 215 מבנים שנבזזו ולא נשרפו. כעשרת אלפים תושבים שחורים נותרו חסרי קורת גג. הנזק החומרי הוערך ב-1.5 מיליון דולר לנדל"ן ו-750 אלף דולר לרכוש פרטי (כ-30 מיליון דולר במחירי 2017).
תמונת פנורמה של האזור שחרב במהומות
מושל אוקלהומה ג'יימס רוברטסון ביקר בעיר לאחר שוך המהומות כדי להבטיח שהסדר שב על כנו וקרא לפתיחת חקירה על המהומות. פרקליט המדינה פתח בחקירה וכינס חבר מושבעים גדול (שהיה מורכב כולו מלבנים, שכן נאסר על שחורים באוקלהומה לכהן בחבר מושבעים) על מנת לקבוע אם יש להגיש כתבי אישום. עדויות הובאו בפני חבר המושבעים הגדול במשך 12 ימים. בסיומם הטיל חבר המושבעים הגדול את האחריות למהומות על הקהילה השחורה, בציינו כי כוחות אכיפת החוק נכשלו במניעתה. הוגשו על ידו כמה עשרות כתבי אישום, אך בסופו של דבר איש לא הורשע ברצח, בגרימת חבלה גופנית או בגרימת נזק לרכוש במסגרת המהומות.
קבוצה של אנשי עסקים בטולסה, רבים מהם לבנים, גינו בחריפות את הפגיעה בקהילה השחורה, אמרו כי הם מתביישים בה וקראו לגיוס כספים לשיקום רובע גרינווד. בסופו של דבר לא גויסו הסכומים הדרושים וחלק מאלו שאיבדו את בתיהם התגוררו זמן ממושך באוהלים, ורבים מהם עזבו את העיר. לבנים אחרים אף ניסו למנוע את שיקום בתי המגורים בגרינווד ולדחוק את השחורים אל שולי העיר על ידי ששכנעו את העירייה להתקין תקנות בטיחות אש, שנתנו עדיפות לשטחי מסחר ותעשייה. בסופו של דבר ביטל בית המשפט העליון של אוקלהומה את התקנות.
העיר שקעה לתוך שקט לא נוח. היו שחורים שפעלו לתיעוד אשר אירע ולליקוט שמות ההרוגים, אך המאורעות הושמטו מתיעוד ההיסטוריה המקומית הרשמית של טולסה ואוקלהומה. שחורים ולבנים רבים שמרו במשך שנים על שתיקה ביחס למהומות. בני הדורות שנולדו לאחר מכן לא היו מודעים בחלקם לאשר התרחש. ניסיונות שונים נעשו במשך השנים לפרסם מחדש את אשר אירע, אך הם זכו להצלחה מועטה. רק ב-1996, במלאת 75 שנים למהומות, חל מפנה: קבוצה בין-מפלגתית של חברי בית המחוקקים המקומי יזמה את הקמתה של ועדת חקירה לבדיקת המהומות, במאמץ להשלים את הפער בידע הציבורי ביחס לאשר ארע.
דו"ח ועדת החקירה פורסם בשנת 2001. הוא הכיל תיאור מפורט של המהומות ושל הנזק שנגרם. הוועדה גם המליצה על תשלום פיצויים לניצולי המהומות שעודם בחיים וליורשי אלו שנפטרו, על הקמת קרן מלגות ללימודים לצאצאי הניצולים, על פיתוח כלכלי של האזור בו שכן רובע גרינווד, על קבורה מחדש של הרוגי המהומות שנקברו בקברות אחים ועל הקמת אנדרטה לנספים.
בית המחוקקים של מדינת אוקלהומה לא קיבל את ההמלצה לשלם פיצויים לניצולים וליורשיהם. הוא חוקק ב-2001 חוק אשר העניק 300 מלגות לצאצאי ניצולי המהומות, עודד פיתוח כלכלי של רובע גרינווד והביא להקמת פארק זיכרון לקורבנות הטבח. פארק זה נחנך בשנת 2010. ב-2001 גם הוענקו מדליות זיכרון מטעם מדינת אוקלהומה ל-118 ניצולי הטבח שהיו אז בחיים. באותה שנה התנצלה ראש עיריית טולסה קאתי טיילור (Kathy Taylor) בפני הניצולים.
ב-2003 הגישו חמישה מניצולי המהומות תביעה לפיצויים לבית משפט פדרלי. בית המשפט דחה את התביעה מטעמי התיישנות ובית המשפט הפדרלי לערעורים אישר את פסיקתו. ניסיונות של חבר בית הנבחרים של ארצות הברית ג'ון קוניירס (John Conyers) ממישיגן ב-2009 וב-2012 להעביר בקונגרס חוק להארכת תקופת ההתיישנות ביחס לנזקי המהומות לא צלחו.
תשעה ספרים אודות המהומות בטולסה ראו אור מאז שנת 1972. לאחר שנת 2001 הופקו בארצות הברית מספר סרטי תעודה אודות המהומות.
הטבח בטולסה מתואר בהרחבה בפרק הפיילוט ובפרק השישי של סדרת הטלוויזיה השומרים משנת 2019. מפיק הסדרה, דיימון לינדלוף, קיבל השראה לפתוח את הסדרה בתיאורי המהומות ולבסס את הסדרה על מתחים גזעיים לאחר שקרא את מאמרו של קואטס עליהם. [1] היבטים רבים של עלילת הסדרה מתבססים על המאורעות בטולסה.[2] כמו כן תואר הטבח באופן דרמטי בפרק התשיעי של סדרת הטלוויזיה ארץ לאבקראפט משנת 2020.[3]
- דו"ח ועדת החקירה אודות המהומות, 2001
- מהומות הגזע בטולסה באתר החברה ההיסטורית של אוקלהומה
- מצגת תמונות על המהומות, 2014
- ריכוז מידע אודות נפגעים שחורים במהומות
- מידע אודות פארק הזיכרון לקורבנות המהומות
- מאט ליבוביץ', העיירה שבוערת כבר 99 שנה, באתר זמן ישראל, 27 ביוני 2020
- יגיל הנקין, הטבח בטולסה, באתר "דיומא", 29 ביולי 2020
- הטבח בטולסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- חיים הנדוורקר, הטבח בטולסה מונצח במוזיאון גרינווד רייזינג, באתר הארץ, 26 במאי 2022
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
