Loading AI tools
ההבדלים הפיזיולוגיים בין המינים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבדלים בין המינים בפיזיולוגיה האנושית הם הבחנות של מאפיינים פיזיולוגיים שונים בין זכרים ונקבות בבני אדם. התחום, הן במחקר והן בטיפול רפואי, חדש יחסית, שכן רק בעשרות השנים האחרונות עמדו בעולם הרפואה על כך שישנם הבדלים פיזיולוגיים משמעותיים בין המינים.[1] מקורם של ההבדלים הוא בשוני של כרומוזומי המין (מולקולות המרכיבות את תאי הדנ"א), ובחשיפה שונה להורמונים במהלך ההריון ובתהליך ההתבגרות.
למרות שיותר מ-99% מהצופן הגנטי זהה בין גברים לנשים, לשונות הקטנה, של פחות מאחוז, ישנה השפעה רבה על מכלול הפעילות של המערכת הפיזיולוגית, והיא משפיעה על ההבדלים בין המינים.[2]
בשנים האחרונות החל להתפתח תחום חדש ברפואה - ״רפואה מגדרית״, היוצאת מנקודת הנחה של הבדלים בין המינים, ומתיימר ליצור רפואה שמותאמת לצרכים השונים של המינים.[1][3][4][5] בשנת 2012 הוקם המרכז לחקר הרפואה המגדרית בבית החולים בילינסון, ובשנת 2017 התחום התווסף לתוכנית הלימודים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, אם כי בסקר שנערך בפקולטות לרפואה בישראל, 74% מהנשאלים ציינו כי תוכנית הלימודים לא הכינה אותם להתמודדות עם סוגיות של מין ומגדר.[4]
תהליך חלוקת גרעין התא הגנטי בתהליך ההפריה (למעט חריגים נדירים) מביא ליצירת אורגניזם חדש, העובר. בתהליך זה המין של העובר הוא תוצאה של השילובים השונים בין הכרומוזומים X ו-Y: בשילוב שני כרומוזומים מסוג X תיווצר נקבה, ואילו בשילוב של הכרומוזומים X ו-Y ייווצר זכר. ההבדלים הפיזיולוגיים באים לידי ביטוי במאפיינים גופניים שונים במערכת הרבייה, בגודל ובחוזק הגופניים, במבנה הגוף, בשיער, וכן בגובה הקול, ובגודל ובמבנה המוח.
הגנום האנושי מורכב משני עותקים של תאים המרכיבים את הדנ״א, הנקראים כרומוזומים, כשכל אחד מהם מורכב מ-23 זוגות (סה"כ 46).[6] סט אחד מתקבל מהאם, וסט אחד מהאב.[6] מתוך 23 זוגות הכרומוזומים, 22 הם אוטוזומים, הנייטרליים מבחינת מין, והכרומוזום ה-23 הוא כרומוזום מין,[6] כישנם שני סוגים של כרומוזומי מין: X ו-Y. בקרב בני אדם ורוב היונקים, הנקבות נושאות שני כרומוזומי X, המסומנים XX, וזכרים נושאים את הכרומוזומים X ו-Y, המסומנים XY.[6]
כרומוזומי המין בביצית הנקבה הם רק מסוג X, ואילו בזרע, חצי מהכרומוזומים הם מסוג X וחצי מסוג Y.[7] אם ביצית מתמזגת עם זרע בעל כרומוזום Y, העובר שייווצר יהיה זכר, ואם הכרומוזום הוא מסוג X, העובר שייווצר יהיה נקבה.[7] במקרים חריגים ונדירים, שילוב של XX מתפתחים כזכרים או שילוב של XY מתפתחים כנקבות.[8]
ביצית אנושית מכילה רק קבוצה אחת של כרומוזומים (23) והיא הפלואידית. לזרע יש רק קבוצה אחת של 23 כרומוזומים ולכן הם הפלואידים. כאשר ביצית וזרע מתמזגים בהפריה, שתי קבוצות הכרומוזומים מתחברות ליצירת פרט דיפלואידי ייחודי עם 46 כרומוזומים.[7]
למעט איברי המין החיצוניים, ההבדלים הפיזיים בין המינים לפני גיל ההתבגרות הם מינוריים. בעשור הראשון לחיי האדם, ישנה חפיפה משמעותית בתכונות הגופניות בין ילדים משני המינים. ההתפתחות והצמיחה ההדרגתית של ההבדלים בין המינים לאורך חיי האדם היא תוצר של הורמונים שונים. טסטוסטרון הוא ההורמון הפעיל העיקרי בהתפתחות הגברית, ואילו אסטרוגן הוא ההורמון הנשי הדומיננטי. ההורמונים הללו קיימים אצל שני המינים, אם כי בשיעור שונה.
 |
 |
| בימין: שלד זכר, בשמאל: שלד נקבה | |
השלד הנשי הוא בדרך כלל פחות מסיבי, חלק יותר ודליל יותר מהזכרי;[14] כלוב הצלעות שלו מעוגל וקטן יותר, העקומה המותנית שלו גדולה יותר. בדרך כלל מותניים נשיים הם ארוכים וקטנים יותר. הדבר נובע מכך שבית החזה צר יותר בבסיס, והאגן בדרך כלל אינו גבוה.[14]
האגן שונה, באופן כללי, בין מבנה השלד הנשי או הזכרי של האדם.[14][15] למרות שתיתכן מידה של חפיפה בין התכונות השונות.[14][15] האגן הוא העצם הדו-מורפית ביותר של השלד האנושי, ולכן סביר להניח שהוא יהיה מדויק כאשר משתמשים בו כדי לברר את מין האדם.[15] השוני הוא הן בצורה הכללית והן במבנה. האגן הנשי, המותאם להריון ולידה, הוא פחות גבוה, אך רחב יותר ועגול באופן יחסי מאשר אצל הזכר; העצה שלו - העצם המשולשת בחלק האחורי העליון של חלל האגן, המשמשת כבסיס עמוד השדרה - רחבה יותר.[14] אצל נקבות, האצטבולה, המשטחים הקעורים אליהם מתחברים כדורי עצם הירך באמצעות רצועות, ממוקמים רחוק יותר זה מזה,[16][17] מה שמגדיל את רוחב הירכיים.[17]
האגן של הזכר האנושי מעט צר יותר.[14] אחת ההשערות היא שהמקור לכך הוא יעילות אבולוציונית, השונה בין התפקידים השונים של המינים: אצל גברים, שהיו צריכים ללכת לצוד מזון, התפתח אגן שמתאים יותר להליכה, ואילו אצל הנקבות שצריכות ללדת התפתח אגן רחב יותר.[18]אם כי[19][20] קיימת אי הסכמה לגבי עוצמת ההשערה.[19][20]
מספר הצלעות זהה בשני המינים, והוא כולל שנים עשר זוגות.[21]
שינויים בגיל ההתבגרות אצל זכרים מובילים לעלייה של פי עשרה בכמות הטסטוסטרון. בגלל זה, ובגלל שתהליך ההתבגרות בקרב זכרים הוא ארוך יותר, מסת השריר שלהם גבוהה יותר מזו של הנקבות, הן מבחינת הכמות הכוללת, והן מבחינת הכמות היחסית.[10] זכרים ממירים יותר מצריכת הקלוריות שלהם לשרירים ולמאגרי אנרגיה מתכלים, בעוד שנקבות נוטות להמיר יותר לאזורי שומן.[25] כתוצאה מכך, גברים בדרך כלל חזקים פיזית מנשים.[10] מחקרים מראים שלמרות שאצל גברים האזורים של השרירים גדולים יותר, מספר סיבי השריר שלהם זהים לאלו של הנשים. הסיבה העיקרית לכך שזכרים חזקים יותר, הוא האזורים הגדולים יותר של שטח השריר.[26] סיבי השריר גדולים יותר אצל גברים, דבר שתורם למראה שרירי יותר. סיבי השריר הגדולים יותר גם יוצרים כח חזק יותר בשרירים.[26]
ההבדל בין המינים במסת השריר נשאר לאחר התאמה למשקל הגוף ולגובה.[26] זכרים בדרך כלל חזקים יותר מנקבות כאשר מתכוונים להבדלים במסת הגוף הכוללת, בשל היחס הגבוה יותר בין מסת שריר לגוף לגוף.[10][27] מסת השריר הגדולה יותר נובעת מיכולת גדולה יותר להיפרטרופיה שרירית כתוצאה מרמות גבוהות יותר של טסטוסטרון אצל זכרים.[28]
המחקרים מראים תוצאות מעורבות לגבי ההבדל בכוח הגוף בין המינים. שני מחקרים שנערכו ב-4 מדינות של האיחוד האירופי, שכללו 2,000 משתתפים (1000 גברים ו-1000 נשים) הראו כי הנשים חזקות ב-74% - 92% מהגברים, משום שנשים רבות (211 מתוך 1000, במחקר זה) היו חזקות יותר מאשר הגברים הממוצעים.[29][30] ההבדלים היו נמוכים יותר בחוזק של פלג הגוף התחתון וגבוהים יותר בחוזק של פלג הגוף העליון.[27] לפי מספר מחקרים, בהערכה גסה, 50-60% מקרב הנקבות היו חזקות במידה דומה לזכרים בפלג הגוף העליון, וכ-60-70% בפלג הגוף התחתון.[31] לזכרים יש כוח אחיזת ידיים גדול יותר מאשר לנקבות.[32][33] מבחינת השוני בצורה החיצונית, ההבדלים ברוחב הזרוע, הירכיים והשוקיים מופיעים החל מתהליך ההתבגרות.
אצל זכרים, לרוב, קנה הנשימה והסמפון גדולים יותר ונפח הריאות גבוה יותר ביחס למסת הגוף.[34] בנוסף, הלבבות גדולים יותר,[35] וספירת תאי דם אדומים גבוהה ב-10%, ושיעור ההמוגלובין גבוה יותר דברים המביאים ליכולת קיבולת חמצן גבוהה יותר.[36][37] בנוסף, כמות גורמי הקרישה בדם ( ויטמין K, פרו תרומבין וטסיות דם) גבוהים יותר בקרב גברים. הבדלים אלו מובילים לקרישת דם מהירה יותר ולכושר סבילות גבוה יותר לכאב היקפי.[38]
עורו של הזכר עבה ושומני יותר מעור הנקבה.[39] אצל נקבות ישנה רמה גבוהה יותר של שומן תת-עורי, דבר שמסייע בשמירת חום הגוף, ועשוי לסייע לשרוד בטמפרטורות מאוד נמוכות.[40]אצל זכרים בדרך כלל העור כהה יותר מאשר אצל נקבות.[41][42] העור הבהיר יותר של הנקבות מסייע להן לסנתז כמות גדולה יותר של ויטמין D מאור השמש ולספוג יותר סידן, הדרוש במהלך ההריון וההנקה.[42]
בממוצע, לגברים יש יותר שיער גוף מאשר לנשים. לגברים יש יחסית יותר סוג שיער הנקרא Terminal hair (אנ'), במיוחד באזורים של הפנים, החזה, הבטן והגב. לנשים יש יותר שיער ולוס, שהוא דק יותר, קצר יותר ובהיר יותר, ולכן ניכר פחות.[43] למרות קצב צמיחת השיער גבוה יותר בקרב גברים, ההתקרחות נפוצה יותר אצלם מאשר אצל נשים. הגורם העיקרי לכך הוא נשירת שיער. הדבר מושפע גם מהורמונים ומנטייה גנטית.[44]
לזכרים ולנקבות יש איברי מין שונים. לנקבות יש שתי שחלות המאחסנות את הביציות, ורחם המחובר לנרתיק. איברי המין החיצוניים נקראים פות. לזכרים יש אשכים המייצרים זרע. האשכים ממוקמים בכיס האשכים מאחורי הפין.[45]
אורגזמה גברית (המורכבת גם מפליטה של זרע מהאשכים) חיונית לרבייה, ואילו אורגזמה נשית אינה חיונית לרבייה. במקור האמינו כי לאורגזמה הנשית אין שום תפקיד מלבד הנאה. הוכחות מתקופות מאוחרות יותר מצביעות על כך שהיא התפתחה ומילאה תפקיד כיתרון אפשרי בבחירת בני זוג.[46]
ישנן ראיות לשפיכה נשית מזה 2,000 שנה. זה מתייחס לשחרור נוזל שחוות חלק מהנקבות במהלך אורגזמה. מרכיבי השפיכה דומים לאלו של השפיכה הגברית. הנוזל מגיע מבלוטת הסקין, הממוקמת בתוך דפנות השופכה. הערמונית הנשית קטנה בהרבה מהערמונית הגברית אבל ככל הנראה פועלת בצורה דומה. עם זאת, השפיכת הנקבית אינה מכילה זרע.[47]
זכרים מייצרים בדרך כלל מיליארדי תאי זרע בכל חודש, רבים מהם בעלי כושר הפריה. נקבות מייצרות בדרך כלל ביצית אחת בחודש, עם יכולת הפריה. בהתאם, במהלך חייהם זכרים מסוגלים להביא לעולם מספר גדול יותר של ילדים. הנקבה הפורייה ביותר, על פי ספר השיאים של גינס, הייתה אשתו של פיאודור ואסילייב מרוסיה (1707–1782) שילדה 69 ילדים. האב הפורה ביותר בכל הזמנים הוא הקיסר השריפאי האחרון של מרוקו, מולאי איסמעיל (1646–1727) שלפי הדיווחים הוליד יותר מ-800 ילדים מהרמון של 500 נשים.
פוריות האישה יורדת לאחר גיל 30 ומסתיימת בגיל המעבר.[48][49] תופעות פיזיות של נשים משתנות בהתאם לגורמים חיצוניים כמו תזונה, דפוסי נישואין, תרבות והיבטים אחרים. במדינות מערביות השפעת הווסת אצל נשים מתחילה בגיל 13, וגיל המעבר מתחיל בסביבות גיל 51. במדינות לא מתועשות, אצל רוב הנשים המחזור מתחיל בגיל מאוחר יותר.[50] יותר הנקה במהלך חייהן של נקבות לא מערביות מעכבת את הביוץ ומאריכה את מספר שנות הפוריות.[51] הריון בשנות ה-40 ומעלה נמצא בקורלציה עם סיכון מוגבר לתסמונת דאון בילדים.[52] זכרים מסוגלים להביא ילדים לעולם עד גיל מבוגר. השפעות הגיל האבהי בילדים כוללות טרשת נפוצה,[53] אוטיזם,[54] סרטן השד[55] וסכיזופרניה,[56] וכן אינטליגנציה מופחתת.[57]
אדריאנה איליסקו מוכרת כאישה המבוגרת בעולם שילדה, בגיל 66, השיא החזיק עד שמריה דל כרמן ילדה תאומים בגיל 67, ב-29 בדצמבר 2006. בשני המקרים נעשה שימוש בהפריה חוץ גופית. האב המבוגר ביותר הידוע היה האוסטרלי לס קולי, שהוליד ילד בגיל 93.[58]
ערך מורחב – הבדלי מין במבנה המוחההנחה הרווחת זה מכבר היא כי מבנה המח שונה בין המינים.[59] עם זאת, ההתפתחויות האחרונות במדעי המוח העמידו הנחה זו בספק.[60][61][62] אחד המחקרים הגיע למסקנה נחרצת כי "במוח לא מתקיימים הבדלים משמעותיים בטווח ליניארי של זכר-נקבה."[63] בנוסף, נמצא כי כאשר לוקחים בחשבון את ההבדלים בגודל הראש, ההבדלים במוח בין המינים מיטשטשים ואינם מובהקים. בנוסף, ההבדלים אינם ניתנים להכללה גאוגרפית (כלומר, הבדלים הקיימים באירופה, לא בהכרח שימצאו באסיה).[62][60][64]
מחקר מוקדם מצא כי בממוצע המח הגברי גדול יותר מזה הנשי. המחקר הוזכר לעיתים קרובות, בכדי לבסס קביעה שנשים אינטליגנטיות פחות מגברים.[65][66] אחד החוקרים המוקדמים המשפיעים ביותר בנושא זה היה פול ברוקה. בשנת 1861 הוא בדק 432 מוחות אנושיים שהוציא מגופות ומצא שהמשקל הממוצע של מח הזכרים היה 1325 גרם, בעוד שאצל הנקבות המשקל הממוצע היה 1144 גרם. אם כי מחקר זה לא בדק את גודל הגוף ואת הגיל.[66][67] מחקרים מאוחרים יותר הראו שבעוד שמוחות הזכרים גדולים וכבדים בממוצע ב-10-15% ממוחם של נקבות, אין הבדל כשבוחנים את ההבדלים ביחס למשקל הגוף של המח הנבדק. כך שבפועל הממוצע, זהה בין המינים.[65][66] בהשוואה בין זכר לנקבה באותו משקל וגודל גוף, קיים הבדל ממוצע של 100 גרם במסת המוח, לטובת הזכרים. ההבדל קיים לגבי כל טווחי המשקל והגודל. ההנחה המוקדמת כי המח הגברי גדול יותר ניתנת להסבר בכך שבהינתן העובדה שהמדידות בחנו את הגודל הכולל ולא היחסי, המח של הנקבות נמצא קטן יותר מכיוון שבממוצע גודל הגוף שלהן קטן מזה של הזכרים.[68][69]
בממוצע, במוח הנשי יש יחס גדול יותר בין החומר האפור לחומר הלבן מאשר לזכרים (במיוחד בקורטקס הקדם-פרונטלי הדורסולטרלי ובגירוס הטמפורלי העליון), גם כאשר נלקחים בחשבון הבדלי מין ביחס לנפח התוך-גולגולתי הכולל. הבדל עיקרי נוסף הוא שאצל זכרים יש כמות גדולה יותר של חומר לבן באזור הפריזילבי הקדמי והזמני, ובגזע הזמני, של ההמיספרה השמאלית, בעוד שאצל לנקבות קיימת כמות גדולה יותר של חומר אפור באזורים הבאים: בפיתול הרקתי העליון, במישור הטמפורלי, בפיתול על שם השל, בפיתול החגורה, בפיתול המצחי התחתון, ובחריץ המרכזי של ההמיספרה השמאלית.
בשונה מאצל נשים, אצל גברים מידת האסימטריה המוחית קיימת בהתאמה לגודל היחסי של כפיס המוח; עלייה באסימטריה של ההמיספרה הגברי גורמת לירידה תלוית מין זכר בקישוריות בין ההמיספרית. מחקרים רבים מצביעים על כך שבממוצע, במוח הנשי יש יותר סיבים קומיסוריים בקישוריות שבין ההמיספירות מאשר במוח הגברי. באופן ספציפי, מחקרים מראים כי:
הבדלים קיימים גם במבנה של אזורים ספציפיים במוח. בממוצע, נמצא באופן עקבי כי הגרעין הדימורפי המיני (SDN) גדול יותר אצל גברים - פי 2.2, בממוצע, ורצועת הטרמינל (BSTc) גדולה פי שניים אצל זכרים מאשר אצל נקבות. בממוצע, INAH-3 גדול משמעותית אצל זכרים מאשר אצל נקבות, ללא קשר לגיל. שני מחקרים מצאו כי אצל גברים האונה הקודקודית, האזור שאחראי על קלט חושי, כולל חישה מרחבית וניווט, גדולה יותר; עם זאת, מחקר אחר לא הצליח למצוא הבדל מובהק סטטיסטית.[70][71] יחד עם זאת, אצל נקבות יש אזורים גדולים יותר של ורניקה וברוקה, אזורים האחראים על עיבוד השפה.[72]
מחקרים שבדקו מוחות בסריקת MRI הראו כי האזורים שקשורים לשמיעה ושפה בהמיספרה השמאלית רחבים יותר אצל נקבות. לעומת זאת, אזורי השיוך החזותיים והחזותיים-מרחביים העיקריים של האונות הקודקודיות גדולים יותר אצל גברים.[73] כפיס המוח ממוקם בחלוקה הסגיטלית והוא הקומיסורה העיקרית במוח האנושי. הוא מחבר בין ההמיספרות השמאלית והימנית של קליפת המוח, מה שמאפשר להם לתקשר זה עם זה. זכרים משתמשים בעיקר בהמיספרה השמאלית שלהם במה שקשור לשפה, ואילו נקבות משתמשות בשני חלקי ההמיספרה לשם כך. ההמיספרה הימנית שולטת ברגשות, ולכן השימוש בהמיספרה הימנית מוסיף עוד פרוזודיה לדיבור.[74] אצל זכרים, הקורפוס קלוסום גדול יותר מאשר אצל הנקבות.[75] עם זאת, הטחול (המוחי) וחלקים בתת-האזורים של הקורפוס קלוסום גדולים יותר אצל נקבות. חלקים שונים מסוג זה גדולים יותר אצל זכרים. השוני בתתי-אזורים אלו עשוי לשמש בסיס להבדלים בין המינים בשימוש בשפה.[76] עם זאת, מטא-מחקר משנת 1997 הגיע למסקנה שכשבוחנים את הגודל ביחס לגודל המח הכולל, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין המינים.[77][78]
בסך הכל ובממוצע, לנקבות יש אחוז גבוה יותר של חומר אפור, לעומת הזכרים, להם יש אחוז גבוה יותר של חומר לבן.[79][80] עם זאת, מספר חוקרים טוענים כי כשלוקחים בחשבון שאצל הזכרים המוח גדול יותר בממוצע מאשר אצל נשים ובוחנים ביחס לנפח המוח הכולל, ההבדלים בחומר האפור בין המינים קטנים או לא קיימים. לפיכך, נראה שאחוז החומר האפור קשור יותר לגודל המוח מאשר למין.[81][82]
לפי מחקר שנערך בשנת 2005 אצל נשים קיימים יותר אזורים של חומר לבן הקשורים לאינטליגנציה מאשר חומר אפור, ואילו בקרב גברים המצב הפוך. המחקר הגיע למסקנה ש"גברים ונשים משיגים ככל הנראה תוצאות דומות במבחנים המודדים מנת משכל, עם אזורי מוח שונים, דבר המצביע על כך שאין מבנה נוירו-אנטומי יחיד לאינטליגנציה הכללית, וכי סוגים שונים של מבני מוח עשויים להפגין ביצועים אינטלקטואליים שווים בערכם."[83] באמצעות מיפוי מוח, הוכח שלזכרים יש יותר מפי שש כמות של חומר אפור הקשור לאינטליגנציה כללית מאשר לנקבות, ולנקבות יש כמעט פי עשרה מכמות החומר הלבן הקשור לאינטליגנציה מאשר לזכרים.[84] כמו כן, האזורים במוח המתואמים עם IQ שונים בין המינים. זכרים ונקבות ככל הנראה משיגים תוצאות דומות במבחנים של מנת משכל עם אזורי מוח שונים.[83] עם זאת, מאמר שפורסם בשנת 2019 מצא כי אין הבדל משמעותי ועקבי בחומר האפור והלבן בין זכרים ונקבות.[85]
החלק של האמיגדלה היא המבנה המגיב למידע מעורר רגשית, מגיב לסביבה ומגיב בזמני לחץ. האמונה הרווחת בעבר הייתה כי האמיגדלה, הגדולה יותר אצל זכרים, גורמת לכך שגורם המין יהיה משמעותי בתגובות ללחץ. שהאמיגדלה הזכרית גדולה יחסית מזו שבנקבות, מה שגורם למין להיות גורם מכריע בתגובות ללחץ. אולם, אין זה נכון.[86] ההיפוקמפוס, החיוני לאחסון זיכרון ולמיפוי מרחבי של הסביבה הפיזית, נחשב גם הוא לגדול יותר אצל נקבות מאשר אצל גברים.[87]
מחקר מוח שנעשה על ידי ה-NIH הראה שלנקבות יש נפח גדול יותר בקליפת המוח הקדם-מצחית, בקליפת המוח האורביטו-פרונטלית, בקליפת המוח העליונה, בקליפת הקודקוד הצדדית ובאינסולה, בעוד שלזכרים היה נפח גדול יותר באזורי הגחון הטמפורלי והאוקסיפיטלי.[88]
מחקר שנערך בגרמניה בחן סריקות מוח של גברים ונשים שדמיינו צורות מופשטות תלת־ממדיות. למרות שמבחינת הביצועים לא נראו הבדלים בין הגברים לנשים, בכל זאת נראו הבדלים מובהקים, תלויי מין, בין המסלולים המוחיים שהפעילו הגברים והנשים לשם ביצוע המשימה.[2]
למרות ההנחה הרווחת כי בעיקר גברים נמצאים בסיכון למות מהתקף לב, בפועל, שיעור הנשים שמתות מהתקפי לב הוא כפול מזה של הגברים. בנוסף, התסמינים של ההתקף שונים בין גברים לנשים: אצל גברים ההתקף יתבטא בעיקר בכאב פתאומי בחזה השמאלי המקרין ליד שמאל, ואילו אצל נשים התסמינים להתקף לב הם קוצר נשימה (לעיתים ממושך), עייפות, זיעה וכאב עמום שמקרין ללסת או לגב. בפועל, הדיאגנוזה בתחום זה לוקה בחסר אצל נשים, שכן במקרים רבים המקרה סווג כשפעת, תופעות גיל המעבר, או היסטריה.[89] למעשה, יותר נשים מתות בעולם המערבי מדי שנה ממחלות לב וכלי דם, מאשר מכל סוגי הסרטן גם יחד.[90]
חוזק וסוג התגובה של המערכת החיסונית שונים בין גברים לנשים. באופן כללי, לנשים יש תגובה חיסונית חזקה יותר מאשר לגברים.[91][92] כתוצאה מכך, לגברים יש תחלואה ותמותה גבוהים יותר ממחלות זיהומיות מאשר אצל נשים, ושיעורים נמוכים יותר של מחלות אוטו-אימוניות.[93]
מחקר שנערך בישראל סקר עשרות מאמרים מדעיים שהתפרסמו בנושא הרפואה המגדרית, ומצא כי כמעט לא ניתן בהם משקל לגורמים סביבתיים. ד"ר איילת שי, מעורכות המחקר, הביעה ביקורת על כך שהמגמה לתלות את כל ההבדלים בגורמים ביולוגיים עלולה לגרום לטעויות מדעיות ולאפליה כלפי נשים.[103]
במחקר נוסף נטען כי הרפואה המגדרית מתעלמת מגילויים חדשים המראים שלמעשה לא קיים הבדל דיכוטומי בין הפיזיולוגיה של נשים וגברים, וכי מקורם של רבים מההבדלים של הרפואה המגדרית הם בנורמות חברתיות ונסיבות חיים שונות.[104]
טענה נוספת היא כי המדע מושפע מהמציאות החברתית, ובכלל זה הרפואה המגדרית. בכך, יש לומר כי הממצאים בתחום זה אינם מוחלטים, והם פרי תוצר של תהליכים חברתיים סביבתיים[89]
מאידך, הנוירופסיכיאטרית לואן בריזנדיין, דיברה בעד חיזוק ההכרה של הביולוגיה כייחודית למגדר. בספרה ״המח הנשי״ היא כותבת:[2]
הביולוגיה היא אכן הבסיס לאישיותנו ולנטיותינו ההתנהגותיות. כאשר אנו מנסים להתכחש להשפעתה של הביולוגיה על המוח בשם הבחירה החופשית והתקינות הפוליטית, אנחנו נלחמים בטבע שלנו עצמנו. אם נכיר בעובדה שהביולוגיה שלנו מושפעת מגורמים נוספים, ביניהם הורמוני המין שלנו והתנודות ברמותיהם, נוכל למנוע ממנה ליצור מציאות קבועה השולטת בנו... המודעות מאפשרת לנשים להבין את הביולוגיה הייחודית שלהן ואת השפעותיה על חייהן. הדבר משמעותי וחיוני לבריאות האישה בכל שלבי חייה.
— לואן בריזנדיין, ״המח הנשי״
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
