אריה לייב גלמן
פילוסוף ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פילוסוף ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה לייב גֶלמַן (נכתב לעיתים גלמאן; ביידיש: געלמאן; כ"ד אב ה'תרמ"ז, 5 באוגוסט 1887 – כ"א באדר ב' ה'תשל"א, 1971) היה עסקן, עיתונאי יידיי, סופר ופובליציסט, נשיא תנועת המזרחי העולמית. חבר הסוכנות היהודית, חבר המגבית היהודית המאוחדת ומגבית קרן היסוד.
 | |
| אריה לייב גלמן | |
| לידה |
1887  |
|---|---|
| פטירה |
1971 (בגיל 84 בערך) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות סנהדריה |
| פרסים והוקרה |
פרס שפירא |
  | |
גלמן נולד ביאמפולה שבווהלין, רוסיה (אוקראינה) ליוסף ומרים אטל. למד ב"חדר" ובבית המדרש שבעיירה, ואצל סבו הרב משה גלמן, תלמיד חכם נחשב ששימש שו"ב בעיירה. מאוחר יותר המשיך בישיבה המקומית עד חתונתו.
מצעירותו היה ציוני נלהב. ביום הבר-מצווה שלו פרסם את מאמרו הראשון והתחיל בארגון תנועת המזרחי בעיירה.
בתמוז תרס"ה (1908) נישא לרבקה (בקי) בת יוסף דב שפארגאל.
בהיותו כבן 23 בשנת תר"ע היגר לארצות הברית עם הוריו והתיישב בסנט לואיס, שבה נעשה עד מהרה פעיל ראשי בחיי הקהילה היהודית בעיר. בשנים 1911–1917 היה מנהל בתי הספר העבריים בעיר. כאן גם הוצעה לו משרה רבנית, אך הוא סירב לה[1].
באייר תרע"ד (1914) התקיימה בסינסינטי הוועידה הראשונה של המזרחי באמריקה, ובה נבחר הרב דוב בר אברמוביץ לנשיא הראשון של המזרחי וגלמן למזכיר הראשי של התנועה. פעילותו הנמרצת הביאה להעברת מרכז התנועה לסנט לואיס. בתוך שנה (1915) הוא נבחר לנשיא המזרחי באמריקה.
יחד עם פעילותו הנמרצת בתנועת המזרחי, מילא גם תפקידים שונים אחרים כחבר הסוכנות היהודית, חבר המגבית היהודית המאוחדת, קרן היסוד ועוד.
ב-1917 מונה לעורך העיתון "דער יידישער רעקאָרד", ושימש בתפקיד למעלה מ-25 שנים. בהמשך אף קנה את העיתון והפך גם למו"ל שלו. במקביל ערך גם את עיתון "המזרחי וועג". גלמן השתתף בפרסומים שונים במאמריו הפובליציסטיים שבהם הטיף לרעיון המזרחי והציונות, ואף ניהל פולמוס חריף בכתב ובעל פה עם מתנגדי הציונות והמזרחי.
מיד עם קום מדינת ישראל מיהר לקיים את אשר הטיף כל ימיו ועלה להתיישב בארץ. בט"ז בכסלו ה'תש"י, (4 בנובמבר 1949), הגיע גלמן לארץ וקבע את מושבו לירושלים עד יום מותו. הוא נבחר ל'נשיא המזרחי העולמי'. ממשרדו שב'בית מאיר' בירושלים חלש על פעילות התנועה. במקביל גם היה פעיל במיזמים נוספים, שימש יושב ראש ארגון מפעל התורה שתמך בישיבות. שימש כיו"ר בישיבת כרם ביבנה, והיה יו"ר הוועדה העליונה של האנציקלופדיה התלמודית וגם היה פעיל באוניברסיטת בר-אילן ברמת גן.
בשנת תשכ"ז הוענק לו פרס שפירא למחשבת הציונות הדתית. בהנמקת חבר השופטים נאמר בין השאר כי "עשייתו הרבה למעשה ולהלכה בעל פה ובכתב, כרוכים ירדו בכל מלוא מעופו רב הממדים. יחד עם מסכת מפעליו החשובים בעשייה היום יומית בתנועה, עשה רבות גם בשדה ההסברה בהפצת מעיינותיו חוצה ושר לה שירת הלל וזימרה בכל מלוא כוח הבעתו בנאומיו ובכתביו".[דרוש מקור]
נפטר בתל אביב, ונקבר בבית הקברות סנהדריה בירושלים. על פי צוואתו, במקום הספדים, קראו בהלווייתו קטעים מתוך הספר אורות הקודש שנבחרו על ידי הרב צבי יהודה קוק.
גלמן כתב למעלה מעשרה ספרים, שהציגו את עמדות תנועת המזרחי והציונות הדתית. רובם הגדול של ספריו ראו אור בהוצאת מוסד הרב קוק.
בשנת תשי"ז, כאשר הונחה אבן הפינה להיכל הרפורמי בירושלים, פרסם גלמן את החוברת "על פשעי התנועה הרפורמית". כעבור כמה שנים, פורסם החיבור שוב לרגל פתיחת הוועידה הרפורמית הראשונה בירושלים.
גלמן היה מעריץ של תנועת החסידות שכמה מאדמו"ריה המפורסמים חיו ופעלו ביאמפולה, מקום לידתו. כך גם נקשר בדמותו של רבי יחזקאל לנדא ה'נודע ביהודה', שעליו כתב את ספרו הגדול 'הנודע ביהודה ומשנתו'.
אריה ליב גלמן (1887-1973), דף שער בספרייה הלאומיתמפרי עטו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
