Loading AI tools
שיר של נתן אלתרמן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"אמא, כבר מותר לבכות?" הוא שיר שכתב נתן אלתרמן ב-1945, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, בעקבות פגישתו עם אבא קובנר שסיפר לו על אירוע שקרה לו בגטו וילנה. השיר פורסם לראשונה במדור הטור השביעי בעיתון דבר. לשם השיר צירף אלתרמן את המשפט "שָׁאֲלָה הַיַּלְדָה אַחֲרֵי צֵאתָהּ מִן הַמַּחֲבוֹא עִם הַשִּׁחְרוּר", אותו ציטט קובנר באוזניו.
 | |
| כותב השיר נתן אלתרמן | |
| שיר | |
| יצא לאור | 1945 |
|---|---|
| שפה | עברית |
| אורך | 3:50 |
| כתיבה | נתן אלתרמן |
| לחן |
שלומי מתיאס אליהו אסבן |
אִמָּא, כְּבָר מֻתָּר לִבְכּוֹת? (שָׁאֲלָה הַיַּלְדָה אַחֲרֵי צֵאתָהּ מִן הַמַּחֲבוֹא עִם הַשִּׁחְרוּר) |
|---|
| מאת נתן אלתרמן |
|
"כֵּן, יַלְדָה, כֵּן, יָדַיִם דַּקּוֹת. |
| הבית הראשון בשיר |
השיר הולחן רק ב-2017.
נתן אלתרמן כתב את השיר ב-19 באוקטובר 1945, מספר ימים לאחר שפגש את אבא קובנר. קובנר הפרטיזן הגיע לארץ מאירופה אחרי המלחמה, ובפגישה סיפר לאלתרמן, שכאשר חזר לגטו וילנה עם הפרטיזנים היהודים ראה ברחוב אישה ובזרועותיה ילדה (לפי מקור אחר היה זה ילד[1]). כאשר ראתה האם את הפרטיזנים פרצה בבכי ואז שאלה אותה הילדה: מאמע, מען קען שוין ויינען? ("אמא אני יכולה כבר לבכות?"). האם סיפרה שהיא ובתה התחבאו בכוך מעל 11 חודשים במהלכם שיננה לילדה שאסור לה לבכות, גם כשהיא רעבה או פוחדת, מחשש שמישהו ישמע את הבכי בחוץ ויהרוג אותה.
השיר פורסם במדורו של אלתרמן הטור השביעי בעיתון דבר. בהמשך נכלל בספר "הטור השביעי".
בדרכו המיוחדת מספר אלתרמן בשיר זה את הסיפור 'משואה לתקומה' כולו. השיר מתחיל בבכי של ילדה, ללא שם, אי שם באירופה, ומסתיים בשחוק שלה כשהיא מגיעה לארץ ישראל. השיר מספר על השואה, עובר לספר על השחרור עם תום המלחמה, ממשיך לספר על מסע השורדים לארץ ישראל בעזרת תנועת הבריחה ואחריה תנועת ההעפלה, ולבסוף על ההגעה אל ארץ ישראל.
הבית הראשון מתאר את התקופה בה הייתה הילדה במחבוא בזמן המלחמה. תקופה בה סבלה הילדה מרעב, אותו מתאר אלתרמן דרך ידיה הרזות ומצוקתה: כְּבָר הָרַדְיוֹ סָפַר וּמָנָה מֶה עָשׂוּ לָךְ, כִּבְשָׂה מְעֻנָּה. צַיְתָנִית וּמַשְׂכֶּלֶת הָיִית וּבָאֹפֶל בָּכֹה לֹא בָכִית.
אלתרמן יוצר אסוציאציה למחנה השמדה בהזכירו את הַדּוֹד יוֹזֶף קְרַמֶר. יוזף קרמר היה מפקד במחנה הריכוז ברגן-בלזן שנודע באכזריותו ובכינויו "החיה מבלזן"[2].
בבית השני מתאר אלתרמן את סיום המלחמה ואת החופש בו כבר מותר לילדה לבכות. הסכנה חלפה, היא כבר לא צריכה להסתתר, היא בחוץ והַיָּרֵחַ מַבִּיט בָּךְ צָלוּל ובכל הילדים והם כבר יכולים לבכות. אלתרמן נותן וחוזר ונותן לילדה ולכל הילדים רשות לבכות, וְהֻגַּד: לְפִי כָּל הַחֻקּוֹת הִיא קִבְּלָה אֶת הַחֹפֶשׁ לִבְכּוֹת. יש להם רשות לעשות מה שילדים עושים כשכואב להם. עדיין לא כתבו על החוויות של המלחמה, הרגשות, הפחדים והאימה. אין התייחסות לאב, אולי הוא נרצח, והכאב כה גדול והצורך לשרוד כה ראשוני, שאין מקום לאבל ולכאב על אובדנו.
הבית השלישי מתאר את דרכה של הילדה לארץ ישראל. מסע זה נחלק, בדרך כלל, לשניים: המסע בתוך אירופה עד לנמלי הים (היא הבריחה) וההפלגה לארץ ישראל (היא ההעפלה):
הבית השלישי - הבריחה:
מסתבר שהחופש מוגבל: היא יכולה לבכות, היא חופשיה אך לא משוחררת כי הַשּׁוֹמְרִים נִצָּבִים עַל הַגְּבוּל. אלתרמן ממשיך ללוות את הילדה בְּלֶב־לַיְלָה יוֹצֵאת לְבָדָד בדרכי אירופה בנתיבי תנועת הבריחה אל ארץ ישראל: אִם מִגֶּדֶר הַתַּיִל תֵּצְאִי, יְרַדְּפוּךְ הַצָּבָא וְהַצִּי. אך היא בנחישות הולכת בדרכים ועוברת גבולות וְהוֹלֶכֶת עַל נִיר וִיעָרוֹת, וְחוֹמוֹת לְפָנַיִךְ כּוֹרְעוֹת. בדרכה מקבלת הילדה עזרה: צְרוֹר הַגּ’וֹיְנְט הַנִּתָּן לַיְתוֹמִים[א] ווּבְיָדֵךְ הַקְּטַנָּה פַּת־קִבָּר אֲשֶׁר אוּנְרַ"א נָתְנָה לְמָחָר[ב].
אלתרמן מלווה את הילדה בדרכי אירופה, במסע הקשה, האוכל הדל והבגדים הדלים לא פחות, למרות הסיוע. נגד הילדה פועלים החוקים של הבריטים, הכתובים בספר הלבן[ג]. המסע של הילדה ושל שורדי השואה בכלל הוא מסע של גבורה, של נחישות, של אומץ לב ושל אהבת הארץ: אַתְּ הוֹלֶכֶת בִּנְתִיב גִּבּוֹרִים. וצעידתה של הילדה אל ארץ ישראל היא צעידתם של כל השורדים כולם, אשר לוקחים חלק פעיל בהיסטוריה: אַךְ תּוֹלְדוֹת הָאֻמָּה נִכְתָּבוֹת!.
הבית השלישי - ההעפלה:
בחלק זה מגיעה הילדה אל הפרק השני במסעה לארץ ישראל, המסע באוניית המעפילים בים התיכון[ד]. המסע בים קשה ומפחיד, אך בסופו, בחופי ארץ ישראל נְעָרִים נְחוּשִׁים כְּאֶגְרוֹף יִשָּׂאוּךְ בְּחֵיקָם אֶל הַחוֹף[ה]
השיר על הילדה, שמתחיל בבכי ובבדידות, ממשיך במסע גבורה בתנאים אכזריים, במאבק עם חוקים של ממשלת בריטניה, שנלחמת בשורדים בדרכם גם ביבשה וגם בים, מסתיים בחיבוק ובשחוק. אלוהים קרע את הים בפעם הראשונה ביציאת מצרים והילדה, בשיר, עשתה זו בפעם השנייה ביציאת אירופה (אֵיךְ קָרַעְתְּ אֶת הַיָּם בַּשֵּׁנִית).
ב-2017 הלחין את השיר שלומי מתיאס מקיבוץ חולית, וביצע אותו[3]. בין השאר שלח שלומי הקלטה של השיר לנתן סלור, נכדו של אלתרמן[ו]. שלומי ואשתו שחר נרצחו בחולית במתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023 בעוד שבנם הצעיר התחבא מאחוריהם והעמיד פני מת.[4] חבריהם של שלומי ושחר, שאספו חומרים שלהם לאחר הטבח בחולית, קיבלו מסלור את ההקלטה ופרסמו אותה[5].
גם אליהו אסבן הלחין את השיר בהשראת הצגה שראה על חייו של נתן אלתרמן "עוד חוזר הניגון"[6][7].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
