אילניה

אִילָנִיָּה הוא מושב בגליל התחתון, כשני קילומטר וחצי מדרום למחלף גולני, בתחום מועצה אזורית הגליל התחתון. המושב ידוע גם בשם "סֶגֶ'רָה", על שם הכפר הערבי הסמוך א-שג'רה (בערבית: "אילן"), אשר חרב במלחמת העצמאות ושעל חלק מאדמותיו התרחבה אילניה לאחר קום המדינה.

אילניה

מרכז ההדרכה על שם בן-גוריון באילניה, שבה עבד ושמר בן-גוריון לאחר שעלה לארץ ישראל. נכון ל-2012, המרכז סגור
מדינה	ישראל ישראל
מחוז	הצפון
מועצה אזורית	הגליל התחתון
גובה ממוצע[1]	‎239 מטר
תאריך ייסוד	1902
תנועה מיישבת	האיחוד החקלאי
סוג יישוב	מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1]
- אוכלוסייה	528 תושבים
- מתוכם, תושבי ישראל	525 תושבי ישראל
מפת מיקום מפה דינמית (למפת הגליל העליון מוגדלת)   אילניה (למפת הגליל העליון רגילה)   אילניה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום אילניה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום אילניה 32°45′16″N 35°24′27″E מפת היישובים של מועצה אזורית הגליל התחתון באדום - אילניה בירוק - מיקום בניין המועצה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2]	7 מתוך 10

היסטוריה

אילניה התחילה כחוות סג'רה, שאדמותיה נרכשו בידי החברה היהודית להתיישבות בשנת 1899, ובשנת 1902 הפכה למושבה^[3], ובה עבדו בחקלאות ובשמירה אנשי העלייה השנייה, ובהם מניה שוחט, יוסף ויץ ודוד בן-גוריון.

סג'רה הייתה החלוצה מבחינת הקולקטיב החקלאי (ראו חוות סג'רה) שיזמה מניה שוחט (ונתן השראה להקמת הקבוצה, ובהמשך להקמת הקיבוץ) ומבחינת יייסוד השומר שהוקם בפסח תרס"ט (1909) שהיה המשכו של ארגון בר גיורא ושימש כוח ההגנה המאורגן הראשון בארץ.^[4]

בתחילת המאה העשרים הגיעו לסג'רה מספר משפחות של סובוטניקים - מהכפר סולודקין ברוסיה ביניהם משפחת קורקין, פרוטופופוב, ניצ'ייב, מטביוב וסזנוב. למרות הקשיים הצליחו לנטוע שורש במקום, עקב היותם חסונים ובעלי ניסיון בחקלאות. רוב הסובוטניקים עזבו את המושבה.

איכר ופועל יהודים באילניה (סג'רה), 1928

רחוב באילניה

רופא המושבה בין השנים 1923–1927 היה הד"ר יעקב זס. רב המושבה בשנת ה'תרפ"ד היה הרב חיים זבולון חרל"פ.

בסקר הכפרים של הרשויות המנדטוריות מ-1945 נאמדה אוכלוסיית המושבה ב-240 תושבים.^[5]

במלחמת העצמאות נערכו על סג'רה קרבות כבדים בין כוחות צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י ולוחמים מכפרי הסביבה לבין חיילי חטיבת גולני, שסבלו אבדות כבדות. הכפר נכבש על ידי גדוד 12 של חטיבת גולני ב-6 במאי 1948. בקרב נהרגו 20 מתושבי הכפר, וכל שאר תושביו ברחו. בתי הכפר נהרסו על ידי כוחות צה"ל.

בשנת 1949 התרחבה החווה על שטח הכפר הערבי הסמוך א-שג'רה, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. בשנת 1957 הפכה אילניה למושב, שקלט תושבים נוספים. במושב יש כמה בעלי אדמות פרטיות, וחלק מהאדמות שייכות לרשות מקרקעי ישראל מינהל מקרקעי ישראל. בשנות ה-2000 רבים מהתושבים עובדים בעבודות חוץ, ואחדים ממשיכים להתפרנס מחקלאות. במקום יש הרחבה של משפחות צעירות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אילניה בוויקישיתוף

• אילניה באתר הרשות לפיתוח הגליל
• "'סובוטניקים' בגליל" - יואב רגב, הוצאת ספרים אחיססף בע"מ
• אילנייה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
• אילניה, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
• אלי אשכנזי, צאצאי הסובוטניקים שבים לכנסייה שאותה נטשו אבותיהם, באתר הארץ, 27 בינואר 2012
• סמדר סלטון, הו אילניה: פינת תיירות סודית ומפתיעה, באתר ישראל היום, 10 בינואר 2014
• משה גלעד, אילניה: כאן נולדה החקלאות העברית בגליל, באתר הארץ, 12 בפברואר 2025