Loading AI tools
אחריותיות משמעה נשיאה באחריות.[1] במונחים של אתיקה וממשל, משולה לאחריות, אשמה, וציפייה למתן דין וחשבון.[2] אחריותיות היא האחריות למסור דין וחשבון מלא (בדרך כלל פומבי) על פעולה שלטונית או מנהלית.[3]
כמו בהיבט של ממשל, מדובר בנושא מרכזי בדיונים הקשורים לבעיות במגזר הציבורי, ארגונים ללא מטרות רווח, ובהקשרים ארגונים פרטיים. בתפקידי מנהיגות,[4] אחריותיות היא הכרה וקבלת אחריות על פעולות, תוצרים, החלטות ומדיניות כגון מנהל, ממשל ויישום, לרבות החובה לדווח, לתת הצדקה ולתת מענה להשלכות הנובעות מהן.
בממשל, האחריותיות התרחבה מעבר להגדרה הבסיסית של "להיקרא לתת דין וחשבון על מעשיו". הדבר מתואר לעיתים קרובות כיחסי מתן דין וחשבון בין יחידים, למשל "ל - א' יש אחריותיות כלפי ב', כאשר א' מחויב ליידע את ב' על פעולותיו והחלטותיו של א' (בעבר או עתיד), לתת להן הצדקה ולספוג עונש במקרה של התנהגות שנמצאת בסופו של דבר בלתי הולמת".[5]
אחריותיות אינה יכולה להתקיים ללא נוהלי חשבונאות נאותים. במילים אחרות, היעדר חשבונאות פירושו היעדר אחריותיות. תחום מפתח נוסף שתורם לאחריות הוא ניהול רשומות תקין.[6]
אחריותיות פוליטית מתקיימת כאשר פוליטיקאי עושה בחירות בשם העם, ולאזרחים יש יכולת לתגמל או להפעיל עליו סנקציות.[7] בדמוקרטיות ייצוגיות, אזרחים מאצילים סמכויות לנבחרי ציבור באמצעות בחירות תקופתיות, ונבחרי ציבור אלה מוסמכים לייצג את האזרחים ולפעול לטובתם.[7] האתגר הוא כיצד לדאוג לכך שבעלי כוח כזה, אשר יש להם ככל הנראה אינטרסים שונים משל האזרחים, יפעלו בכל זאת לטובת האזרחים.[8] אזרחים יכולים להסתמך על שימוש בתגמולים ובסנקציות כדי לתגמל או לאיים על פוליטיקאים שעלולים לפעול באופן המנוגד לאינטרס של העם.[8] אחריותיות מתרחשת כאשר אזרחים מצביעים מחדש רק עבור נציגים הפועלים למען האינטרסים שלהם, ובמקרה שנבחרי הציבור נוקטים במדיניות שתסייע להם להיבחר מחדש.[8] ממשלות מאופיינות באחריותיות אם הבוחרים יכולים להבחין האם הן פועלות למען האינטרסים שלהם. תנאי נוסף הוא האם הבוחרים יכולים להטיל על נבחרי הציבור סנקציות כראוי, כך שאותם בעלי תפקידים הפועלים לטובת האזרחים יזכו בבחירות חוזרות ומי שלא פועל כך יפסיד בהן.[8]
ניתן להוביל לאחריותיות על נבחרי ציבור באמצעות שני מנגנונים: החלפה אלקטורלית וציפייה רציונלית.[9] בהחלפה אלקטורלית, אזרחים מצביעים להחלפת נציגים שאינם פועלים בהתאם לאינטרסים שלהם. ציפייה רציונלית היא מצב בו נציגי הציבור צופים את ההשלכות של התנהלות שאינה לטובת ציבור הבוחרים שלהם וצפי זה יוביל אותם להתנהל בהתאם לרצונות האזרחים כדי להימנע מהשלכות שליליות.[9] ניתן להשיג אחריותיות גם אם האזרחים אינם בקיאים לחלוטין בפעולות נציגיהם. זאת כל עוד נציגי הציבור מאמינים שהם יתנו דין וחשבון בפני האזרחים על התנהלותם. קיומו של תנאי זה משמר את המוטיבציה של נציגי הציבור לפעול בהתאם לאינטרסים של האזרחים.[10]
אחריותיותיות אלקטורלית
אחריותיות אלקטורלית מתייחסת לאזרחים המשתמשים בהצבעתם כדי להפעיל סנקציה או לתגמל פוליטיקאים.[8]
מספר חוקרים התייחסו לאחריותיות באמצעות תיאוריה פורמלית אשר מניחה הנחות לגבי מצב העולם כדי להסיק מסקנות נרחבות יותר. הבוחרים יכולים לדרוש ממתמודדים לתפקיד ציבורי לתת דין וחשבון באמצעות סנקציות - הצבעה נגד המכהן בתפקיד בתגובה לביצועים גרועים שלו. בעוד שביצועים גרועים של פוליטיקאים מובילים לירידה בשיעור ההצבעות, לביצועים טובים יש השפעה מעטה יותר על עלייה בשיעור ההצבעות.[11] בחירה היא שיטה נוספת שבאמצעותה הבוחרים משפיעים על נשיאת אחריות של נציגיהם - המצביעים בוחרים מועמדים על סמך מי שייצג בצורה הטובה ביותר את האינטרסים שלהם. שיטות אלה למתן דין וחשבון יכולות להתרחש בו-זמנית, כאשר מצביעים דורשים נשיאת אחריות של פוליטיקאים תוך שימוש בסנקציות ובבחירה. מסקנות אלו מסתמכות על ההנחה שהבוחרים אינם משגיחים על המדיניות שמיישם בעל התפקיד, אך כן מודעים למידת רווחתם האישית.
גורמים מסוימים מקשים על המצביעים להטיל סנקציות על בעלי תפקידים. כאשר לפוליטיקאים אין שליטה על התוצאות, זה נעשה קשה יותר לדרוש נשיאה באחריות.[11] בנוסף, כאשר ארגונים אינם מסוגלים לפקח על הבחירות ולספק מידע לבוחרים, הבוחרים מתקשים להטיל סנקציות על המכהן בתפקיד.[12] כאשר הבוחרים מעודכנים טוב יותר לגבי ביצועיו של בעל התפקיד, הוא חשוף יותר לסנקציות מצד מצביעים.[12] בנוסף, כאשר בעלי תפקידים עומדים בפני סנקציות, יש סיכוי גבוה יותר לכך שמתחרים נוספים יתמודדו.[12]
בחירות מספקות מנגנון שיכול באופן תאורטי להגביר את האחריותיות הממשלתית כלפי האזרחים, יחד עם זאת הן עלולות להוביל לתוצאות מדיניות פחות שוויוניות, מכיוון שאלו הדורשים מהממשלה לשאת באחריות נוטים להיות מחלקים עשירים יותר בחברה.[13]
מחקרים על אחריותיות פוליטית הדגישו את תפקיד המפתח של בחירות בקידום אחריותיות במסגרות דמוקרטיות. באמצעות בחירות האזרחים בוחנים האם הממשלות התנהלו באחריותיות בנוגע לביצועי העבר.
מניפולציה אלקטורלית
תפקידן של בחירות בטיפוח אחריותיות מתערער לעיתים קרובות על ידי מניפולציות והונאות בחירות.[14] על ידי כך שמונעים מאזרחים להדיח מנהיגים בבחירות על סמך ביצועיהם בתפקיד. מניפולציה אלקטורלית מפרקת את האחריותיות ועלולה לפגוע ביציבות המוסדות הדמוקרטיים.
מניפולציה אלקטורלית אינה נדירה. חלק מההערכות הן שבשנות ה-90 של המאה ה-20 ובשנות האלפיים, עד רבע מהבחירות סבלו ממניפולציה מהותית כלשהי.[14] זה כולל מגוון גדול של טקטיקות הנעשות לפני הבחירות ובימי הבחירות. כגון הוצאת מפלגות יריבות ומועמדים יריבות מחוץ לחוק, שימוש באלימות ובהפחדה, ומניפולציה ברישום הבוחרים ובספירת הקולות.[15] כמה מהמאמצים לשפר את האחריותיות על ידי מניעת מניפולציות והונאות בבחירות השיגו מידה מסוימת של הצלחה, כגון שימוש ביישומי טלפון סלולרי לניטור ולהפצת תוצאות קלפיות[16] והעסקת משקיפים מקומיים או בינלאומיים בבחירות.[17][18] עם זאת, ממשלות עשויות פשוט לשנות את סוג המניפולציה או את מקום התרחשותה, כדי להונות משקיפים וסוכנויות ניטור.[17][18]
לממשלות, לפוליטיקאים ולמפלגות יש נטייה רבה יותר לנקוט במניפולציות אלקטורליות ובהונאה, כאשר הם מאמינים שהם עלולים להפסיד בבחירות ולהיות מודחים מתפקידם וכן כאשר הם עומדים בפני הגבלות מוסדיות מעטות לכוחם.[19] תחרות פוליטית מעטה נקשרה גם היא לצורות מסוימות של מניפולציות, כמו ביטול מגבלות כהונה.[20] למועמדים מקושרים היטב, יש נטייה רבה יותר להונאה בספירת קולות.[16] ממשלות עשויות להפעיל מניפולציות אלקטורליות לא רק כדי להשיג ניצחון בבחירות נתונות או כדי להישאר בתפקיד זמן רב יותר, אלא גם מסיבות הקשורות לתקופות שלאחר הבחירות, כגון צמצום כוחה של האופוזיציה או הגדלת כוח המיקוח שלהן.[14]
מִנהָלִתי
אספקת מוצרים ציבוריים
פוליטיקאים יכולים לקבל תמריץ לדאוג לאספקת מוצרים לכלל הציבור כדרך לאחריותיות.[21] יכולת הבוחרים לתת קרדיט או להאשים בתוצאות, קובעת את המידה בה מסופקים מוצרים לציבור.[21][22] מחקרים מראים כי דאגה לרווחת כלל הציבור מותנית ביכולת לייחס את התוצאות לפוליטיקאים בניגוד לייחוס התוצאות לעובדי מדינה.[22] ייחוס זה יכול להשתפר על ידי כך שהתוצאות יהיו גלויות יותר לעין ויתקבלו לטווח קצר יותר, כגון הקלה ברעב או גישה למי שתייה. לעומת זאת בעיות בעלות נראות נמוכה יותר, כגון תברואה וחינוך, קשה יותר לקחת עליהן קרדיט ולכן יש סיכוי נמוך יותר שיסופקו.[21]
מחקרים אחרים מצביעים על כך שהבוחרים משתמשים בבחירות כדי לחייב פוליטיקאים באחריות לאספקת מוצרים ציבוריים.[23][24] בהודו לדוגמה, אזורים כפריים מחויבים בתעריף אחיד עבור חשמל, אך במחוז אוטר פראדש, חשמל שנצרך אך אינו מחויב בתשלום, גבוה משמעותית בשנים בהן מתקיימות בחירות והדבר ניבה באופן אמין הישגים בבחירות.[23] בבחירות של 2007 הבוחרים תגמלו פוליטיקאים מכהנים בעלייה של 12% במושבי המפלגה בתגובה לגידול של 10% בחשמל שניתן ללא תשלום.[23] בגאנה, השיפור בתנאי הדרך היה קשור לשיעור העלייה בהצבעה למפלגות המכהנות.[24] שתי תוצאות המחקר הללו תלויות בכך שהבוחרים יוכלו לייחס את אספקת המוצרים הציבוריים לפוליטיקאים.[23][24][22]
לפוליטיקאים עשויים להיות גם תמריצים להגיב ללחץ לספק מוצרים ציבוריים באוטוקרטיות אלקטורליות.[25][26] ישנן עדויות לכך שכאשר ממשלות אוטוקרטיות מאבדות מושבים בבתי המחוקקים של מפלגתן, הן מגיבות בהגדלת ההוצאות על מוצרים ציבוריים כמו חינוך, בריאות ופנסיה.[25] ישנן עדויות נוספות המצביעות על איכות חיים גבוהה יותר, חירויות אזרחיות והתפתחות אנושית באוטוקרטיות אלקטורליות, מה שמחזק את התיאוריה לפיה שליטים אוטוקרטיים משתמשים בבחירות כאמצעי נגד חוסר שביעות רצון עממית והתנגדות אזרחית, וכתוצאה מגדילים את אספקת המוצרים הציבוריים כדי לבלום תלונות של אזרחים ממורמרים, אפילו במדינות לא דמוקרטיות.[26]
בדרך כלל נחשבת הכנסת בחירות כמשפרת את אספקת המוצרים הציבוריים, עם זאת קיימים מקרים מסוימים, בהם חוקרים הראו שהיא עשויה להפחית את איכותן.[27] לדוגמה, הכנסת בחירות ישירות למשרדי המחוז המקומיים באינדונזיה הביאה להתערבות פוליטית בתהליך הגיוס של עובדי ציבור במגזר החינוך הציבורי, והפחיתה את איכות שרותי החינוך; פוליטיקאים קיבלו תמריץ לחלק משרות למקורבים במגזר החינוך, במיוחד בשנות בחירות, וכאשר התווספו תפקידים אלה למקורבים, ציוני המבחנים של התלמידים היו נמוכים יותר.[27]
ממשלות נושאות באחריות במקרה בו האזרחים יכולים להעניש או לתגמל את הממשלה ולהשפיע עליה לדאוג לאינטרסים שלהם. אסכולה אחת של חוקרים מדגישה את תפקידן של בחירות בהבטחת אחריותיות, בעוד שחוקרים אחרים עוסקים בלמידת צורות לא אלקטורליות של אחריותיות, במדינות דמוקרטיות ולא דמוקרטיות ובתנאים שגורמים למנהיגים שאינם נבחרים בבחירות, לייצג את האינטרסים של הציבור הרחב.
מחאות פוליטיות
שינויים פוליטיים לאחר מחאות יכולים להיות תוצאה של המחאות עצמן, או סימפטומים של שינויים בהעדפות פוליטיות שהנם השפעות מתחת לפני השטח של המחאות. מחקר אחד על תנועת מסיבת התה בארצות הברית הראה שלמחאות כשלעצמן יש השפעה על השינוי הפוליטי.[28] חוקרים אחרים חקרו את השפעתן של מחאות על שינויים פוליטיים במדינות מתפתחות. הפגנות המוניות שהתעוררו בעקבות מצוקה כלכלית ודיכוי פוליטי התרחשו ב-16 מדינות באפריקה שמדרום לסהרה, ו-21 ממשלות באזור יישמו רפורמות פוליטיות משמעותיות, כגון אימוץ קיומן של בחירות רב-מפלגתיות.[29] משטרים אוטוריטריים באפריקה שיבשו את השוק והפחיתו את עלות התוצרת החקלאית עבור עובדים עירוניים, כדי למנוע תסיסה עירונית, שהיא גלויה יותר לעין וקלה יותר לגיוס ולהתרחבות מאשר מחאות כפריות.[30]
סלקטורטים (Selectorates)
בלסקי (Belsky) ואחרים הצביעו על כך שבעוד שתחת ממשל דמוקרטי יותר, בו האחריותיות מובנית במוסדות המדינה על ידי הנוהג של בחירות רגילות, האחריותיות במשטרים אוטוקרטיים[31] מסתמכת על סלקטורטים - קבוצה שנותנת לגיטימציה או דה-לגיטימציה לסמכויות האוטוקרטיות על פי תאורית הסלקטורטים. הסלקטורטים הם אלה שהמנהיג תלוי בהם כדי להחזיק בשלטון והם בעלי היכולת להדיחו.[32] אחיזתו של סלקטורט בשלטון אינה תלויה לחלוטין במנהיג המכהן בתפקיד. אלקטורטים יכולים להדיח מנהיגים בעלי ביצועים גרועים, ואחריותיות זו כלפי הסלקטורטים משפיעה על רשויות אוטוקרטיות לבצע ביצועים טובים יותר לטובת כולם.[31]
חברות אזרחיות
במדינות דמוקרטיות, עמותות התנדבותיות, קבוצות אינטרסים ופעילות של אגודות, יכולות לשפר את ביצועי הממשלה. בנוגע להשפעתן במדינות בעלות משטר אוטוריטרי, הראה מחקר אחד שארגוני חברה אזרחית כגון ארגונים לא ממשלתיים, יכולים לשפר את ביצועי השלטון המקומי בהתאם לסטנדרטים של הממשל המרכזי, על ידי מעקב וחשיפת מידע על ביצועי השלטון המקומי במשטרים אוטוריטריים כמו סין.[33] קבוצות סולידריות בסין הכפרית, שהחברים בהן חולקים חובות ואינטרסים מוסריים, יכולות להטיל אחריות גם על פקידים מקומיים[34] כאשר 1. קבוצת הסולידריות כוללת את כולם בסמכות השיפוט של השלטון המקומי, ו-2. עובדי מדינה מקומיים כלולים בקבוצה כחברים בה. המעמד החברתי וההכרה של קבוצות אלו מעודדים עובדי מדינה מקומיים לתפקד היטב, שכן עמדה מוסרית גבוהה מוערכת בהן.[34]
ברמה המקומית, דרכי מדידה שונים המודדים את האחריותיות, משפיעים על ביצועי תפקידם של נבחרי ציבור.[35][36][37] באוגנדה, ארגוני חברה אזרחית (CSOs) שחשפו בפני הציבור באיזו מידה בעלי תפקידים מילאו את תפקידם, במחוז בו הבחירות היו קרובות, הגבירו את ביצועי הפוליטיקאים במהלך שארית כהונתם.[38] בניגוד לעבודת מחקר זו, מטה-אנליזה שפורסמה בשנת 2019 והתבססה על בחינת ממצאים משבעה מחקרים בשש מדינות, לא גילתה קיומן של השפעות של קמפיינים המציגים בפני הבוחרים מידע על אחריותיות פוליטית.[39] בגאנה, פיקוח על יום הבחירות לתפקידים ברמת המחוז, כמו גם עלייה במודעות לפיקוח בבחירות הקרובות, הגבירו את ביצועי העבודה בקרב בעלי תפקידים. הם הוציאו יותר מהתקציב השנתי שלהם לפיתוח מחוזות ולטובת מוצרים ציבוריים עבור כלל ציבור הבוחרים.[35] ביישובים בעלי מבנים מוסדיים חלשים יותר, כאשר אזרחים בוחרים במנהיגים בעלי רמות מיומנות גבוהות יותר, לבעלי תפקיד אלו יש יכולת גבוהה יותר להתגבר על המגבלה של המוסדות הגרועים, ולספק יותר סחורות ופרויקטים ארוכי טווח להשקעה עבור המחוז מבלי להעלות מיסים.[36] בנוסף, בחירות מקומיות רבות מיועדות לתפקידים הכוללים עבודות ביצועיות הכוללות תפקיד יחיד, כגון חבר הנהלת בית ספר או שריף. נבחרי ציבור אלה נושאים באחריות לתפקידיהם בעיקר באמצעות מידע הנמסר לציבור דרך התקשורת.[37] כאשר התקשורת ממקדת את תשומת הלב במגמות של נתונים הקשורות לתפקידים אלו, הבוחרים יכולים להשתמש במידע זה כדי להצביע בדיעבד בעד או נגד בעל תפקיד מכהן בהתבסס על ביצועיו בתפקיד.[37]
סקרי דעת קהל
דירוגי התמיכה המתקבלים באמצעות סקרי דעת קהל, יוצרים מדד של ביצועי העבודה שהיו במהלך כהונתו של בעל תפקיד, שהינם בעלי השלכות על הסיכוי שעובד המדינה ישמור על מושבו, או אם בכלל יתמודד שוב.[40][41] דירוגים אלו מנבאים את תוצאות הבחירות, בשילוב עם גורמים אחרים הנכללים בתחזית הממוצעת על פי המודל הבייסיאני.[42] בארצות הברית, דירוגי התמיכה בסנאטור משפיעים על הסיכוי שסנטור יפרוש, על איכות המועמדים המבקשים להתמודד מולו, על כמות הכסף שהוא יהיה מסוגל לגייס כדי להיבחר מחדש אם יחליט להתמודד, ועל תוצאות הבחירות עצמן.[40] סנאטורים מכהנים בעלי חשיבה אסטרטגית, יטו פחות להתמודד מחדש, אם דירוג התמיכה בהם במהלך תקופת כהונתם היה נמוך.[40][41]
אינטרסים משותפים
מנהיגים מסורתיים בזמביה מספקים מוצרים ציבוריים מקומיים למרות העובדה שאין להם תמריץ אלקטורלי לעשות זאת.[43] מנהיגים מקובלים רבים, לעולם אינם עוזבים את הקהילות שהם מנהיגים וחלק ניכר מהכנסתם תלוי במקורות מקומיים. לפיכך, מנהיגים מסורתיים עשויים לקדם אספקת מוצרים ציבוריים מקומיים ולהפיק תועלת מהתפתחות הקהילה לאורך זמן.[44][43]
שחיתות פוליטית מתייחסת ל"שימוש לרעה או ניצול לרעה של תפקידים ציבוריים למטרות רווחים פרטיים". שיטות מושחתות כוללות הונאה, הפקעת כספי ציבור וקבלת שוחד.[45] שחיתות יכולה לגרום לאנשים להעריך פוליטיקאים לרעה, מכיוון שאזרחים יראו בשחיתות אות לביצועים גרועים, דבר שיניע אותם להטיל סנקציות על בעל תפקיד.[46] מכיוון שהמודל של הצבעה רטרוספקטיבית, מציע שהבוחרים מעודדים התנהגות של פוליטיקאים טובים על ידי תגמול על ביצועים טובים והענשת ביצועים גרועים, מצופה מאזרחים להטיל סנקציות על פוליטיקאים מושחתים.[45] עם זאת, מחקרים מצביעים על כך שלמרות שלבוחרים יש סלידה משחיתות, הם לרוב לא מצליחים להעניש בעלי תפקידים מושחתים. חלקם מקבלים טובות הנאה מהשיטות המושחתות של נציגיהם, ומעדיפים לשמור על סוג זה של פוליטיקאים.[47][45] ברמות שחיתות גבוהות הבוחרים עשויים להיות סובלניים לשחיתות אף יותר או אפילו להעדיף פוליטיקאים מושחתים מכיוון שגם אחרים נתפסים כמושחתים, מה שמוביל למאזן שחיתות בו הבוחרים מוכנים בדרך כלל לשמור על פוליטיקאים מושחתים, דבר המכונה "מלכודת שחיתות פוליטית".[47] את המאזן הגבוה הזה של שחיתות קשה לשבור, עקב אינטראקציה בין פוליטיקאים מושחתים, בוחרים שסובלים ושומרים על פוליטיקאים מושחתים, ומתמודדים פוטנציאליים או מתחרים שעוסקים אף הם בפרקטיקות מושחתות, דבר המוביל לתחזוק שחיתות.[47][48] קיים מתאם גבוה בין מדד תפיסת השחיתות למדד הדמוקרטיות. ככלל, במדינות בעלות דירוג גבוה במדד הדמוקרטיות האזרחים תופסים את רמת השחיתות כנמוכה ואילו ובמדינות שדרוגן במדד הדמוקרטיות נמוך, האזרחים תופסים את רמת השחיתות כגבוהה יותר.[49][50] הפיתוח כלכלי קשור לירידה במידת השחיתות.[48] חופש העיתונות תורם לצמצום השחיתות על ידי חשיפת פעולות מושחתות. תיעוד בנוגע לאופן שבו ממשלות מושחתות, יכולות לפורר ולהחליש אסטרטגית מוסדות המציבים בלמים ואיזונים, מצביע על כך שכלי התקשורת - עיתונים ובעיקר טלוויזיה, חיוניים להפצת מידע לציבור.[51] ישנן גם עדויות לגבי חשיבותה של התקשורת המקומית, כמו תחנות רדיו מקומיות, במתן דין וחשבון על בעלי תפקידים מושחתים ובקידום פוליטיקאים לא מושחתים. מידע בנוגע לשחיתות יכול להוביל לא רק לאובדן קולות עבור המפלגות המכהנות, אלא גם עבור מתחרותיהן, כמו גם לשחיקת ההיקשרות למפלגות, מה שמרמז על כך שמידע על שחיתות מוביל גם להתנתקות של אזרחים מהתהליך הפוליטי.[46]
ספרות אקדמית על שחיתות מצביעה על תוצאות מעורבות לגבי תפקידם של מוסדות פוליטיים ברמת השחיתות של מדינה.[48] לדוגמה, כמה מחקרים אקדמיים מצביעים על כך שנשיאה באחריות רוחבית יותר, או פיקוח על זרועות הממשל, יפחיתו בדרך כלל את השחיתות.[52] עם זאת, מחקרים אחרים מראים כי הגברת הפיקוח עלולה להגביר את השחיתות כאשר שחקנים בענף אחד יכולים ללחוץ על שחקנים בענף אחר לשתף איתם פעולה. בגאנה, עובדי מנהלה נוטים יותר לעסוק בשחיתות בשם פוליטיקאים, כאשר לפוליטיקאים יש רמות גבוהות יותר של שיקול דעת בפיקוח עליהם (למשל, על ידי איום להעביר מתפקידם עובדי מדינה שלא פועלים בהתאם לקו שלהם).[53]
קשה להילחם ברמת נמוכה של נשיאה באחריות לפי שחיתות. חלק מהפעילויות נגד שחיתות עלולות להוביל גם לשיבוש בתוצאות הרצויות.[54] לדוגמה, במקומות שבהם עבודה במגזר הפרטי משתלמת יותר מעבודה במגזר הציבורי (בסין למשל), אנשים בעלי כישורים גבוהים העוסקים בעבודה במגזר הציבורי עשויים לראות עבודה כזו כאטרקטיבית רק מכיוון שהיא מאפשרת פיצוי נוסף באמצעות פעילויות מושחתות. כתוצאה מכך, פעילות ממשלתית נגד שחיתות יכולה להפחית את האיכות ואת מידת הייצוגיות הכוללת של השירותים המנהלתיים הניתנים לאזרחים.[55] מנגד, קיימות עדויות לכך שלמרות התחמקות אסטרטגית והשלכות לא מכוונות, יוזמות נגד שחיתות מועילות, שכן הן מפחיתות עבריינות ומגבירות רווחה חברתית, גם כאשר ההתחמקות האסטרטגית גדולה יחסית.[56]
נשיאת אחריות של המשטרה כוללת הן נשיא באחריות של שוטרים בודדים והן נשיאה באחריות של רשויות אכיפת החוק לגבי מתן שירותים בסיסיים של בקרת פשיעה ושמירה על הסדר, תוך יחס הוגן ובגבולות החוק. מצופה מהמשטרה לקיים את החוקים, בכל הנוגע להליך הוגן, חיפוש ותפיסה, מעצרים, אפליה וכן חוקים נוספים הנוגעים לשוויון תעסוקה, הטרדה מינית וכו'. נשיאת המשטרה באחריות חשובה לשמירה על "אמון הציבור במערכת". מחקר הראה שהציבור מעדיף סיקור בלתי תלוי של תלונות נגד רשויות אכיפת החוק, על פני הסתמכות על דיווח של מחלקות המשטרה לביצוע חקירות פנימיות. קיימת אפשרות שפיקוח כזה ישפר את תפיסת הציבור על האופן שבו שוטרים נושאים באחראיות. תמריצי בחירות יכולים לשפר את אחריותיות המשטרה.
אֶתִי
בתוך ארגון, העקרונות והפרקטיקות של אחריותיות אתית שואפים לשפר הן את הסטנדרט הפנימי של התנהלות אישית וקבוצתית והן גורמים חיצוניים, כגון אסטרטגיות כלכליות ואקולוגיות בנות קיימא. כמו כן, אחריותיות אתית משחקת תפקיד חשוב בתחומים אקדמיים, כגון ניסויי מעבדה וחקר שדה.[57] אחריותיות חוקרים מתייחסת לכך שהחוקרים מודעים, ולוקחים אחריות מסוימת על ההשפעה הפוטנציאלית של דרכי כתיבת וביצוע מחקרם, על התחומים החברתיים שהמחקר הוא חלק מהם. אחריותיות קשורה לכך שהחוקר ישקול בזהירות, ויהיה פתוח לאתגרים הקיימים ביחס לבחירותיו, בנוגע לאופן בו ממוסגרת אג'נדות המחקר ולסגנון בו נכתבות תוצאות המחקר.
בִּטָחוֹן
יכולת המעקב של פעולות שבוצעו על מערכת מסוג ספציפי משפיעה גם היא על אחריותיות. לדוגמה, השימוש בזיהוי ואימות משתמש ייחודיים תומך באחריותיות, ואילו השימוש בזיהוי משתמש ובסיסמאות משותפים פוגע בה.
אנשים בתוך ארגונים
מכיוון שאנשים רבים בארגונים גדולים תורמים בדרכים רבות להחלטות ולמדיניות, קשה אפילו עקרונית לזהות מי צריך לשאת באחריות לתוצאות. דניס פ. תומפסון, קרא לתופעה "בעיית הידיים הרבות".[58] הדבר יוצר דילמה בנוגע לאחריותיות. ייתכן מצב בו אנשים שלא יכלו למנוע את התוצאות יתפסו כנושאים באחריות ויענשו בצורה לא הוגנת, או שהם "ייקחו אחריות" בטקס סמלי מבלי לסבול מהשלכות כלשהן. במקרה בו רק ארגונים נותנים דין וחשבון, אזי על כל האנשים בארגון לשאת באשמה באופן שווה.
הוצעו לכך פתרונות שונים. פתרון אחד הוא להרחיב את הקריטריונים לאחריות הפרט, כך שאנשים ייתנו דין וחשבון על כך שלא צפו כישלונות בארגון. פתרון נוסף, שהוצע על ידי תומפסון, הוא לחייב אנשים באחריות לעיצוב הארגון, הן בדיעבד והן בתכנון לעתיד.[59]
אחריותיות היא מרכיב של מטריצת הקצאת אחריות אשר מציינת מי אחראי בסופו של דבר על ביצוע נכון ויסודי של תוצאה או משימה, כמו גם על האצלת העבודה לאחראים.
חפיפה ציבורית ופרטית
עם הרחבת השירות הציבורי הניתן על ידי גופים פרטיים, במיוחד בבריטניה ובארצות הברית, חלקם קראו להגברת מנגנוני האחריותיות הפוליטית כלפי גופים שאינם פוליטיים. חוקרת המשפט אן דייוויס למשל, טוענת שהגבול בין מוסדות ציבוריים לגופים פרטיים כמו תאגידים הולך ומיטשטש בתחומים מסוימים של שירות ציבורי בבריטניה, וכי הדבר עלול לפגוע באחריותיות הפוליטית בתחומים אלה. היא ואחרים טוענים כי יש צורך ברפורמה כלשהי במשפט המנהלי כדי לטפל בפער האחריותיות הזה.
כפי שהוגדר על ידי המועצה הלאומית למדידה בחינוך (NCME), אחריותיות היא " תוכנית שלעיתים קרובות כתובה בחוק, המייחסת את האחריות ללמידה של תלמידים, למורים, מנהלי בתי ספר או תלמידים. תוצאות המבחנים משמשות בדרך כלל כדי להעריך אחריותיות, ולעיתים קרובות נעשה שימוש בתוצאות לתיקון הליקויים."[60]
אחריותיות התלמידים מבוססת באופן מסורתי על כללי בית הספר והכיתה, בשילוב עם סנקציות בגין הפרה. לעומת זאת, חלק ממוסדות החינוך מאמינים כי התלמידים אחראים באופן אישי למעשיהם, וכי בתי ספר מסורתיים אינם מאפשרים לתלמידים לבחור את דרך הפעולה שלהם באופן מלא. מוסדות חינוך אלה שמים דגש על חופש הבחירה, חופש הפעולה, והחופש לשאת בתוצאות הפעולה. שלוש חירויות המהוות אחריות אישית של התלמידים.
מחקר אקונומטרי מצא כי במדינות עם חופש עיתונות גדול יותר יש פחות שחיתות.[61] אחריותיות פוליטית גדולה יותר ושחיתות נמוכה יותר התקיימו בסבירות גבוהה יותר כאשר צריכת העיתונים הייתה גבוהה יותר, זאת על פי נתונים מכ-100 מדינות וממדינות שונות בארצות הברית. חברי קונגרס המסוקרים פחות, נוטים פחות להשפיע לטובה על אזור הבחירה שלהם, נוטים להשתתף בפחות דיונים בקונגרס והשקעתם הכספית באזור הבחירה שלהם מעטה יותר.[62] הסבר אחד להשפעה החיובית של התקשורת על אחריותיות נובע מעבודתם של בסלי וברג'ס.[63] הם טוענים שהתקשורת פותרת את אסימטריית המידע בין אזרחים לבין הממשלה ומספקת דרך להתגבר על מכשולים שעלולים למנוע פעולה פוליטית.[63] כאשר נבחרי הציבור והציבור צורכים מידע, הציבור כשיר יותר לתת דין וחשבון לפוליטיקאים ופוליטיקאים מגיבים לכך יותר בחיוב.[64][62] Ferraz & Finan מדגימים זאת בהקשר הברזילאי. בעבודתם, הם מוצאים שפרסום דוחות ביקורת לפני הבחירות הוביל לציבור בוחרים מושכל יותר שמטיל אחריות על נבחרי ציבור מכהנים.[65]
קיימות ראיות להשפעה החיובית של חופש העיתונות על אחריותיות פוליטית. בעבודת מחקר נוספת מודגשת המשמעות של גורמים כמו ריכוזיות התקשורת והבעלות עליה, ככלי ממשלתי להשפעה או לשליטה בתוכן חדשותי.[66] משטרים לא דמוקרטיים משתמשים במדיה למגוון מטרות כגון - שיפור חוסן המשטר, צנזורה והסחת דעת אסטרטגית של הציבור. שליטה בתקשורת עשויה גם להועיל במיוחד לבעלי תפקידים בדמוקרטיות חדשות או מתפתחות, הרואים בשליטה בתקשורת השחתה של משרדים.[67]
ניתוח תהליך ההתפתחות של תקשורת ההמונים בארצות הברית ובאירופה מאז מלחמת העולם השנייה העלה תוצאות מעורבות להשפעת התרחבות האינטרנט: "המהפכה הדיגיטלית הייתה טובה לחופש הביטוי [ו]המידע [אבל] היו לה השפעות מעורבות על חופש העיתונות": הדבר שיבש את מקורות המימון המסורתיים, וצורות חדשות של עיתונות אינטרנטית החליפו רק חלק קטן ממה שאבד.[68] הוצעו מערכות שונות להגדלת הכספים הזמינים לעיתונות חוקרת, אשר יאפשרו לאזרחים יחידים להפנות סכומים קטנים של כספים ממשלתיים לכלי תקשורת או לפרויקטים של עיתונות חוקרת על פי בחירתם.
נקבעו תקנים לאחריותיות, אשר ארגונים יכולים להתחייב אליהם מרצון. התקנים חלים במיוחד על ארגונים ללא מטרות רווח ועל יוזמות אחריות חברתית תאגידית. תקני אחריותיות כוללים את:
- אמנת האחריות של INGO
- החתומה על ידי מספר רב של ארגונים לא ממשלתיים כדי "להפגין את מחויבותם לאחריותיות ולשקיפות"[69]
- סדרת AA1000 של אחריותיות
- "סטנדרטים מבוססי עקרונות שמטרתם לעזור לארגונים להיות אחראים, נושאים באחריות וברי קיימא יותר. הם מתייחסים לנושאים המשפיעים על ממשל, למודלים עסקיים ולאסטרטגיה ארגונית, ומספקים הדרכה אופרטיבית על הבטחת קיימות ומעורבות בעלי עניין"[70]
- תקני האחריותיות של השותפות ההומניטרית 2010
- לארגונים הומניטריים במטרה לעזור להם "לתכנן, ליישם, להעריך, לשפר ולהכיר בתוכניות אחריותיות"[71]
בנוסף, חלק מארגונים ללא מטרות רווח קובעים מחויבויות משלהם לאחריותיות:
- מערכת אחריות, למידה ותכנון (ALPS) של ActionAid
- מסגרת שמגדירה דרישות, קווים מנחים ותהליכים מרכזיים של אחריותיות[72]
- Bovens, Mark (1998). The Quest for Responsibility: Accountability and Citizenship in Complex Organisations. Cambridge University Press.
- Bovens, Mark (2010). "Two concepts of accountability: accountability as a virtue and as a mechanism". West European Politics. 33 (5): 946–967. doi:10.1080/01402382.2010.486119.
- Harwood, Sterling (1994). "Accountability". In Roth, John K. (ed.). Ethics: Ready Reference. Salem Press.
- Luban, David; Strudler, Alan; Wasserman, David (1992). "Moral Responsibility in the Age of Bureaucracy". Michigan Law Review. 90 (8): 2348–2392. doi:10.2307/1289575. JSTOR 1289575.
- Mastop, Rosja (2010). "Characterising Responsibility in Organisational Structures: The Problem of Many Hands". In Governatori, G.; Sartor, G. (eds.). Deontic Logic in Computer Science. Berlin: Springer-Verlag. pp. 274–287. ISBN 978-3-540-70524-6.
- Painter-Morland, Mollie; Deslandes, Ghislain (2 באפריל 2015). "Authentic leading as relational accountability: Facing up to the conflicting expectations of media leaders" (PDF). Leadership. SAGE Publications. 13 (4): 424–444. doi:10.1177/1742715015578307. ISSN 1742-7150.
{{cite journal}}: (עזרה) - Romm, Norma R.A. (2001-05-31). Accountability in Social Research. Springer Science & Business Media. ISBN 978-0-306-46564-2.
- Thompson, Dennis F. (2005). "The Responsibility of Advisers". Restoring Responsibility: Ethics in Government, Business, and Healthcare. New York: Cambridge University Press. pp. 33–49. ISBN 978-0-521-54722-2.
- Thompson, Dennis F. (2014). "Responsibility for Failures of Government: The Problem of Many Hands". American Review of Public Administration. 44: 259–273. doi:10.1177/0275074014524013.
- Williams, Christopher (2006). Leadership accountability in a globalizing world. London: Palgrave Macmillan.
- Media related to Accountability at Wikimedia Commons
- Citizens' Circle for Accountability
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
