Loading AI tools
שחקנית אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוליביה דה הבילנד (באנגלית: Olivia de Havilland; 1 ביולי 1916 – 26 ביולי 2020)[1] הייתה שחקנית קולנוע אמריקאית ממוצא בריטי, אשר זכתה לעיקר פרסומה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20.
 | |
| אוליביה דה הבילנד, 1940 | |
| לידה |
1 ביולי 1916 טוקיו, האימפריה היפנית  |
|---|---|
| פטירה |
26 ביולי 2020 (בגיל 104) פריז, צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| שם לידה |
Olivia Mary de Havilland |
| מדינה |
ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, צרפת |
| תקופת הפעילות | 1933–2009 (כ־76 שנים) |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
ג'יזל גאלאנט, בנג'מין בריגס גודריץ' |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.oliviadehavilland.net | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
בתחילת הקריירה התפרסמה מהשתתפות בסרטי הרפתקאות רבים לצידו של ארול פלין, כ"הרפתקאות רובין הוד" ו"קפטן בלאד", אך לאחר משחקה ב"חלף עם הרוח" החלה לגלם בעיקר דמויות ראשיות. בסוף שנות הארבעים אף זכתה בשני פרסי אוסקר, על משחקה בסרטים "לכל אחד את שלו" ו"היורשת".
דה הבילנד נפטרה ב-26 ביולי 2020, מספר שבועות לאחר שחגגה את יום הולדתה ה-104, דבר שהפך אותה לאחד האישים האחרונים מתקופת הזהב של הוליווד.[2]
דה הבילנד נולדה בטוקיו בירת יפן, שבה התגוררו הוריה עקב עבודתו של אביה. אמה, ליליאן פונטיין, הייתה שחקנית תיאטרון. אביה, וולטר דה הבילנד, היה עורך פטנטים, ודודו למחצה של הטייס ג'פרי דה הבילנד, מייסד חברת דה הבילנד. כשהייתה דה הבילנד בת שנה נולדה אחותה הצעירה, ג'ואן פונטיין, לימים גם היא שחקנית קולנוע מפורסמת.
בשנת 1919 נפרדו הוריה, ודה הבילנד עברה להתגורר עם אמה ואחותה בסרטוגה שבקליפורניה. בבתי הספר שבהם למדה השתתפה דה הבילנד במספר הצגות, בין היתר בדמותה של אליס ב"אליס בארץ הפלאות" ובדמותו של פוק ב"חלום ליל קיץ". בתפקיד זה לכדה את עיניו של צייד כישרונות של במאי התיאטרון מקס ריינהרדט, והיא לוהקה כממלאת מקום לתפקידה של הרמיה במחזה שהועלה ב"הוליווד בוול". כאשר עזבה גלוריה סטיוארט את ההפקה הפכה דה הבילנד לשחקנית הראשית. בשנת 1935 השתתפה בסרטה הראשון, העיבוד הקולנועי ל"חלום ליל קיץ", שבוים גם הוא על ידי ריינהרדט.
בעקבות "חלום ליל קיץ" הוחתמה דה הבילנד על חוזה עם חברת האחים וורנר. לאורך שנות השלושים השתתפה דה הבילנד בשישה סרטים שונים לצידו של ארול פלין, כולם בבימויו של מייקל קורטיז. דמותה ברוב הסרטים הייתה דומה: תפקיד ה"נערה במצוקה", שפלין נחלץ להצלתה.
שיתוף הפעולה הראשון בין השניים היה בסרט "קפטן בלאד" בשנת 1935. שניהם היו אז בתחילת דרכם הקולנועית, והצלחתו של הסרט הביאה להזנקת הקריירה שלהם. תפקידה של דה הבילנד בסרט זה היה משני למדי, והיא השתכרה 200 דולר בשבוע בלבד. עם זאת, כשרונה לא נעלם מעיני המבקרים, שציינו לטובה את השחקנית ה"מקסימה והמוכשרת". כעבור שנה השתתפו השניים בסרט הרפתקאות נוסף, "הסתערות הבריגדה הקלה", שסיפר באופן רופף את סיפור מתקפה זו במלחמת קרים. על אף אי-הדיוקים ההיסטוריים שבו, נחשב הסרט להפקה הוליוודית גדולה ומושקעת, עם תקציב של יותר ממיליון דולר. גם סרט זה זכה להצלחה כספית.
שיאו של שיתוף הפעולה הגיע בשנת 1938, בסרט ההרפתקאות שובר הקופות "הרפתקאות רובין הוד", שבו גילמה דה הבילנד את דמותה של העלמה מריאן. גם הפקת סרט זה הייתה גדולה ומושקעת, והיה זה אחד הסרטים הראשונים שצולמו בטכניקולור. עד סוף העשור שיתפו פלין ודה הבילנד פעולה בשלושה סרטים נוספים- "ארבעה הם קהל", "דודג' סיטי" ו"חייהם הפרטיים של אליזבת' ואסקס". על האחרון עבדה דה הבילנד במקביל לסרטה המפורסם ביותר, "חלף עם הרוח".
לפרסומה הגדול זכתה דה הבילנד בשנת 1939, כשהשתתפה בסרט "חלף עם הרוח", המבוסס על הרומן מאת מרגרט מיטשל. תפקידה של מלאני בסרט הוצע לה על ידי הבמאי ג'ורג' קיוקור, בהמלצת אחותה ג'ואן פונטיין. דה הבילנד הביעה עניין רב בתפקיד, ואף הרשימה את קיוקור והמפיק דייוויד או. סלזניק במבחני הבד שעברה, אך חוזה עם חברת האחים וורנר אסר עליה להשתתף בסרטים של אולפנים אחרים. לאחר שסירב מנהל האולפנים ג'ק וורנר לשחרר את דה הבילנד לסרט, פנתה דה הבילנד לאשתו של וורנר. לאחר התערבותה, נעתר המפיק לבקשתה, ואישר את השתתפותה בסרט, בתמורה להשכרת שירותיו של ג'יימס סטיוארט מחברת מטרו גולדווין מאייר.
במהלך הצילומים פוטר הבמאי ג'ורג' קיוקור, והוחלף בוויקטור פלמינג. דה הבילנד פיתחה יחסים טובים עם קיוקור, והיא לא הסתירה את מורת רוחה מחילופי הבמאים. במהלך חודשי ההפקה הרבתה דה הבילנד, בדומה לחברתה לסרט ויוויאן לי, להיפגש עם קיוקור בביתו, ולקבל ממנו עצות על משחקה.
"חלף עם הרוח" הביא למפנה בקריירה של דה הבילנד. אף על פי שגם בסרט זה היה תפקידה משני יחסית, הצלחתו הגדולה הביאה פרסום רב לדה הבילנד. לראשונה אף הייתה מועמדת לפרס אוסקר, בקטגוריית שחקנית משנה, שאותה הפסידה לחברתה לסרט האטי מקדניאל.
את שנות הארבעים החלה דה הבילנד בשני סרטים נוספים לצידו של ארול פלין, "שביל סנטה פה" והמערבון "הם מתו במגפיהם" בבימויו של ראול וולש. השניים השתתפו גם בסרט "הודו לכוכבי המזל שלכם", שבו לא חלקו סצינות משותפות. בשנת 1941 גילמה לראשונה תפקיד ראשי, בסרט "עכבו בעד השחר", והייתה מועמדת בפעם הראשונה לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, שאותו הפסידה לאחותה ג'ואן פונטיין.
באותה תקופה החלה דה הבילנד לחוש אי-שביעות רצון מתפקידיה המשניים, והחלה לסרב להצעות תפקידים כאלו. החוק התיר לאולפני הסרטים להשעות שחקנים שסירבו לתפקידים, ולהוסיף את תקופת ההשעיה לתוקף החוזה. בפועל איפשר החוק לאולפנים להחזיק בשחקנים המסרבים לתפקיד ככל אוות נפשם. בשנת 1943 הגישה דה הבילנד תביעה נגד האחים וורנר, בבקשה לסיים את חוזה עם החברה. בדצמבר 1945, בתום 18 חודשי משפט שבהם לא הורשתה להשתתף בסרטים, זכתה דה הבילנד בתביעה. החלטת בית המשפט יצרה תקדים, הידוע עד היום כ"חוק דה הבילנד".
לאחר המשפט עברה דה הבילנד לסטטוס של עצמאית, והשתתפה במספר סרטים הן של סרטי פרמאונט והן של פוקס המאה ה-20, בעיקר בתפקידים ראשיים. בשנת 1946 זכתה בפרס אוסקר ראשון, על גילום אם חד הורית בסרט "לכל אחד את שלו". כעבור שנתיים הייתה מועמדת לפרס פעם נוספת, על הסרט "מאורת הצפעונים", שבו גילמה חולת נפש. הסרט היה אחד הסרטים הראשונים שעסקו בנושא, ודה הבילנד קיבלה שבחים רבים על משחקה. בשנת 1949 זכתה דה הבילנד בפעם השנייה בפרס האוסקר, הפעם על הסרט "היורשת".
בתחילת שנות הארבעים חלה הידרדרות ביחסיה של דה הבילנד עם אחותה ג'ואן פונטיין. הביוגרף צ'ארלס הייאם ציין כי עוד מילדות היו יחסי השתיים מתוחים, אך תחרות סמויה ביניהן באותן שנים רק החריפה את המתח עוד יותר. דה הבילנד הייתה הראשונה מבין השתיים להתחיל בקריירת משחק, וכאשר הלכה פונטיין בעקבותיה, השתמשה תחילה בשם הבמה "ג'ואן בורפילד". לאחר מכן שינתה את השם ל"פונטיין", כשם הבמה של אימה.
בטקס האוסקר ה-14 זכתה פונטיין בפרס אוסקר על סרטו של אלפרד היצ'קוק "חשד", תוך שהיא גוברת על דה הבילנד המועמדת. כאשר באה דה הבילנד לברך את אחותה, היא נדחתה על ידיה. המאורע הביא לניתוק כמעט מוחלט בין שתיהן. השתיים ניתקו כל קשר לחלוטין ב-1975, כאשר לאחר מות אימן סירבה פונטיין להגיע לטקס ההלוויה. פונטיין מצידה טענה כי כלל לא הוזמנה.
החל משנות החמישים השתתפה דה הבילנד בסרטים באופן ספורדי בלבד. היא דחתה את ההצעה לגלם את תפקיד בלאנש דאבווה בסרט "חשמלית ושמה תשוקה", תפקיד שלבסוף גילמה ויוויאן לי, חברתה ל"חלף עם הרוח". לאחר תפקיד ראשי בסרט "דודנית רחל" ב-1952 עברה דה הבילנד להתגורר בפריז, בה התגוררה עד מותה. בין סרטיה היותר ידועים בשנות החמישים ואחריהן נמנים לא כזר (1955), "שרלוטה המתוקה" (1964), "גברת בכלוב" (1964), "שדה תעופה 77" (1977) ו"הנחיל" (1978). בשנות השמונים הופיעה במספר סרטי טלוויזיה, כאשר על אחד האחרונים שבהם, "אנסטסיה", זכתה בפרס גלובוס הזהב.
בפברואר 2011 הופיעה בטקס פרס סזאר, הוצגה בפני הקהל בידי ג'ודי פוסטר וזכתה לתשואות הקהל.
בינואר 2015 אמרה דה הבילנד בריאיון עיתונאי שהיא עובדת על האוטוביוגרפיה שלה.
אתר האינטרנט הרשמי של אוליביה דה הבילנד
אוליביה דה הבילנד, ברשת החברתית Goodreads
אוליביה דה הבילנד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אוליביה דה הבילנד, באתר AllMovie (באנגלית)
אוליביה דה הבילנד, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
אוליביה דה הבילנד, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית).svg){kind=logo}
אוליביה דה הבילנד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אוליביה דה הבילנד, באתר Discogs (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
