Loading AI tools
משורר ומחזאי אמריקאי (1869–1935). מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אֶדְוִין אַרְלִינְגְטוֹן רוֹבִּינְסוֹן (באנגלית: Edwin Arlington Robinson; 22 בדצמבר 1869 – 6 באפריל 1935) היה משורר ומחזאי אמריקאי. רובינסון זכה בפרס פוליצר לשירה בשלוש הזדמנויות והיה מועמד לפרס נובל לספרות ארבע פעמים.[1]
 | |
| לידה |
22 בדצמבר 1869 מיין, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1935 (בגיל 65) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Oak Grove Cemetery |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הרווארד |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
The torrent and The night before, The Town Down the River |
| תקופת הפעילות |
מ-1896 |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
רובינסון נולד בהד טייד (אנ') שבמדינת מיין ב-22 בדצמבר 1869.[2] הוריו היו אדוארד ומרי (לבית פאלמר). הם רצו בת, ולא קראו לו בשם עד שהוא היה בן חצי שנה, כשביקרו באתר נופש - ואז נופשים אחרים החליטו שצריך שיהיה לו שם, ובחרו את השם "אדווין" מתוך כובע שהכיל קבוצה אקראית של פתקים של שמות של בנים. האיש ששלף את הפתק מהכובע היה מארלינגטון (מסצ'וסטס), כך ש"ארלינגטון" שימש כשמו האמצעי.[3] לאורך כל חייו, הוא שנא לא רק את שמו הפרטי אלא גם את ההרגל של משפחתו לקרוא לו "וין" ("Win"). כמבוגר, הוא תמיד השתמש בחתימה ".E. A".[4]
משפחתו של רובינסון עברה לגרדינר (אנ') במיין, בשנת 1870. מאוחר יותר הוא תיאר את ילדותו כ"קודרת ואומללה".[2] רובינסון למד תחילה בבית הספר של גברת מורל בגרדינר ומאוחר יותר למד בבתי ספר ציבוריים, וסיים את לימודיו בתיכון גרדינר.[4]
המאבקים המוקדמים של רובינסון מבוטאים ברבים משיריו דרך פסימיות אפלה ולסיפוריו להתמודד עם "חלום אמריקאי שהשתבש."[5] אחיו הבכור, דין, היה רופא והתמכר ללאודנום כתוצאה מנטילת תרופות שרשם לעצמו על מנת להתמודד עם נוירלגיה (אנ').[6] האח האמצעי, הרמן, גבר נאה וכריזמטי, נישא לאישה שאדווין אהב, אמה לוהן שפרד. אמה העריכה מאוד על אדווין ועודדה את שירתו,[7] אבל הוא נחשב צעיר מדי מכדי להיות בתחרות ריאליסטית לבקש את ידה, מה שלא מנע ממנו להיות נסער עמוקות ממה שחשב שהיא מרומה על ידיו קסמיו של הרמן ושבחרה ברדידות על פני עומק.[6] הנישואים היו מכה קשה לגאוותו של אדווין, ובמהלך טקס החתונה, ב-12 בפברואר 1890, נשאר המשורר המדוכא בבית וכתב שיר מחאה, "Cortège" ("תהלוכת לוויה"), שכותרתו מתייחסת לרכבת שלקחה את הזוג הנשוי הטרי מחוץ לעיר לחייהם החדשים בסנט לואיס.[4] הרמן סבל מכישלונות עסקיים מרובים, הפך לאלכוהוליסט ובסופו של דבר התנכר לאשתו וילדיו. הרמן מת עני ב-1909 משחפת בבית החולים בוסטון סיטי. אמה, גיסתו של רובינסון שיערה שהשיר "ריצ'רד קורי" שכתב רובינסון מתייחס לבעלה.[8]
ב-1891, בגיל 21, התחיל רובינסון ללמוד באוניברסיטת הרווארד כסטודנט מיוחד שם למד אנגלית, צרפתית ושייקספיר; הוא גם השתתף בשיעורים על אנגלית עתיקה שמהם נשר מאוחר יותר.[9][10] הוא לא התכוון להשיג את ציון "מעולה" (A) בכל המקצועות; כפי שכתב לחברו הארי סמית, "'טוב מאוד' (B), ובסביבה זו, הוא מקום נוח ובטוח מאוד להסתובב בו."[11]
רצונו האמיתי של רובינסון היה להתפרסם באחד מכתבי העת הספרותיים של הרווארד. בתוך השבועיים הראשונים של היותו שם, עורך הדין של The Harvard Advocate (אנ')[hebrew 1] פרסם את "בלדה של ספינה" של רובינסון. הוא אף הוזמן להיפגש עם העורכים, אך כשחזר, התלונן בפני חברו מאורי סאבן (Mowry Saben), "ישבתי שם ביניהם, לא מסוגל לומר מילה".[12]
אביו של רובינסון נפטר לאחר שנתו הראשונה בהרווארד. הוא חזר להרווארד לשנה שנייה, אבל זו הייתה השנה האחרונה שלו כסטודנט שם. למרות שהותו הקצרה של רובינסון בקיימברידג' היא כללה כמה מהחוויות האהובות ביותר שלו, ושם הוא יצר את החברויות הממושכות ביותר שלו. הוא כתב לחברו הארי סמית' ב-21 ביוני 1893:
אני מניח שזה המכתב האחרון שאי פעם אכתוב לך מהרווארד. המחשבה נראית קצת מוזרה, אבל זה לא יכול להיות אחרת. לפעמים אני מנסה לדמיין את המצב שהתודעה שלי הייתה נמצאת בו לולא באתי לכאן, אבל אני לא יכול. אני מרגיש שקיבלתי מעט יחסית מהשנתיים שלי, אבל בכל זאת, יותר ממה שיכולתי להשיג בגרדינר אילו חייתי מאה שנה.
— Peter Cates, REVIEW POTPOURRI: Edwin Arlington Robinson[13]
באמצע 1893 רובינסון חזר לגרדינר, שם תכנן להתחיל לכתוב ברצינות. באוקטובר הוא כתב לחברו גלדהיל: ”כתיבה הייתה החלום שלי מאז שהייתי מבוגר מספיק כדי לתכנן מגדלים פורחים באוויר. עכשיו לראשונה נראה שיש לי משהו כמו הזדמנות חיובית והחורף הזה אתחיל”.[14]
לאחר שאביו נפטר, רובינסון הפך למפרנס של המשפחה. הוא ניסה חקלאות ופיתח מערכת יחסים קרובה עם גיסתו אמה רובינסון, שלאחר מות בעלה הרמן, חזרה לגרדינר עם ילדיה. היא דחתה פעמיים את הצעות הנישואין של רובינסון, שלאחר מכן עזב את גרדינר לצמיתות. הוא עבר לניו יורק, שם חי כמשורר עני תוך שהוא טיפח חברויות עם סופרים, אמנים ואנשי רוח אחרים.[4] בשנת 1896, הוא הוציא את ספרו הראשון, "The Torrent and the Night Before" ("השיטפון והלילה שלפניו"), בהוצאה עצמית, ושילם 100 דולר עבור 500 עותקים.[15] רובינסון התכוון לזה כהפתעה עבור אימו. ימים לפני הגעת העותקים, אימו מתה מדיפתריה. אחיו הבכור, דין, מת ממנת יתר של סמים ב-1899.[4]
הכרך השני של רובינסון, "Children of The Night" ("ילדי הלילה"), שיצא לאור ב-1897, היה בעל תפוצה רחבה יותר. קוראיו כללו את בנו של נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט קרמיט (אנ'), שקיבל עותק ממורו, שהיה במקרה ידידו של רובינסון. לאחר מכן המליץ קרמיט על הספר לאביו, אשר, שהתרשם מהשירים[16] ומודע למצבו הכלכלי הקשה של רובינסון, הזמין את רובינסון להצטרף אליו לארוחת ערב בבית הלבן (אם כי רובינסון סירב בשל החוסר ב"בגדים מתאימים"),[17] וב-1905 הציע לסופר סינקורה במשרד המכס בניו יורק.[18] לדברי אדמונד מוריס (אנ'), מחבר הספר "תאודור רקס (אנ')", תנאי שבשתיקה להעסקתו היה שבתמורה לשולחן עבודה ואלפיים דולר בשנה, עליו לעבוד "במטרה לעזור למכתבים אמריקאים", במקום לטפל בקבלות של משרד האוצר של ארצות הברית. רובינסון נשאר בתפקיד עד שרוזוולט פרש מהנשיאות. ב-1913 התגורר רובינסון בשכונת לייטהאוס היל (אנ') שבסטטן איילנד.[19]
בהדרגה התגברו הצלחותיו הספרותיות. הוא זכה בפרס פוליצר שלוש פעמים ב-1922, 1925 ו-1928, ונבחר כחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות ב-1927.[20] מאוחר יותר הוא תואר על ידי המשורר מייקל שמידט (אנ') כ"אומנותי יותר מהרדי ויותר ביישן לכאורה מפרוסט וסונטייר מבריק".
רובינסון מעולם לא התחתן. במהלך 20 השנים האחרונות לחייו הוא הפך לתושב קיץ קבוע במושבת האומנים מקדאוול (אנ') בניו המפשייר, שם מספר נשים הפכו אותו למושא תשומת הלב המסורה שלהן. רובינסון והאמנית אליזבת ספרהוק-ג'ונס (אנ') ביקרו במקדאוול באותם הזמנים במהלך סך מצטבר של עשר שנים. הייתה ביניהם מערכת יחסים רומנטית שבה היא הייתה מאוהבת בו, מסורה לו ומבינה אותו, והייתה נינוחה בגישתה אליו; הוא קרא לה ספרהוק והיה אדיב כלפיה. הייתה ביניהם מערכת יחסים שהמשוררת ד.ה. טרייסי תיארה כ"מנומסת, שקטה ואינטנסיבית". היא תיארה אותו כאדם מקסים, רגיש ומבוסס רגשית עם ערכי מוסר גבוהים.[21]
רובינסון נפטר מסרטן ב-6 באפריל 1935, בבית החולים בניו יורק (כיום המרכז הרפואי וייל קורנל).[4] הוא נקבר בבית הקברות אוק גרוב בגרדינר, מיין.[20] כאשר רובינסון מת, ספרהוק-ג'ונס השתתפה בליל השימורים לזכרו ומאוחר יותר ציירה כמה יצירות לזכרו.[21] באותו חודש נערך טקס זיכרון בבית הספר התיכון גרדינר, בית הספר שבו למד רובינסון.[4] באוקטובר של אותה שנה, הוקמה אנדרטה בפארק הציבורי של גרדינר באמצעות מאמציה של חברתו ומדריכתו של רובינסון לורה ריצ'רדס (אנ'), שגייסה את הכסף עבור האנדרטה מרחבי המדינה; האדריכל מבוסטון הנרי ר. שפלי סיפק את העיצוב, ריצ'רדס כתבה את הכתובת והביוגרף של רובינסון, הרמן הגדורן (אנ'), היה הנואם המרכזי.[22]
בית ילדותו של רובינסון בגרדינר הוגדר כנקודת ציון היסטורית לאומית ב-1971.[23] דייוויד שפרד ניביסון (אנ'), אחיין מדרגה שנייה של רובינסון ומומחה ידוע לפילוסופיה סינית והיסטוריה של סין, היה הנאמן של עיזבונו של רובינסון.
השיר "ריצ'רד קורי" הולחן על ידי פול סיימון והושר על ידי הצמד סיימון וגרפונקל באלבום Sounds of Silence משנת 1965.[24]
כתביו של אדווין ארלינגטון רובינסון בוויקיטקסט באנגלית
כתביו של אדווין ארלינגטון רובינסון בוויקיטקסט באנגלית
.svg){kind=logo}
אדווין ארלינגטון רובינסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אדווין ארלינגטון רובינסון, באתר Discogs (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
