יוניפי"ל

יוניפי"ל
מדינה	לבנון
מטה הארגון	א-נאקורה
תקופת הפעילות	1978–הווה (כ־47 שנים)
	unifil.unmissions.org
קואורדינטות	33°07′12″N 35°08′03″E

יוניפי"ל (באנגלית: UNIFIL, ראשי תיבות: United Nations Interim Force In Lebanon; בעברית: "כוח האו"ם הזמני בלבנון"), הוא כוח צבאי לשמירת שלום מטעם האומות המאוחדות שמוצב בדרום לבנון (בין נהר הליטני לגבול עם ישראל). הכוח מורכב מחייליהם של מדינות שונות. מנדט יוניפי"ל הוא זמני ומחודש בכל חצי שנה.

עובדות מהירות מדינה, מטה הארגון ...

סגירה

יוניפי"ל הגיע לשטח דרום לבנון בעקבות החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם, לאחר מבצע ליטני. יוניפי"ל שימש ככוח שמירת שלום באזור, ופריסתו באזור דרום לבנון גרמה להפחתה בהסתננות טרוריסטים לשטחה של ישראל דרך הגבול הצפוני, אולם הובילה ליצירת בעיה חדשה, והיא ירי הרקטות על יישובי הגליל, גורם שהוביל למלחמת שלום הגליל.

עד נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון בשנת 2000 היו פרוסים כארבעה גדודי חיל רגלים מהקו הכחול ועד לנהר הליטני, אולם עם הנסיגה, צומצם כוחם ונותרו בכוח כ-2000 חיילים, מהם שני גדודי חי"ר (הודי וגנאי), וגדודי הנדסה ותחזוקה, כח טיס איטלקי ואנשי מפקדה שישבו בנקורה.

עד פרוץ מלחמת לבנון השנייה, הסתכמה פעילותו של יוניפי"ל בסיורים רגליים, תצפיות וסיור אווירי יומי, שבאמצעותם הבחינו בהפרות סביב הקו כחול, אותם דיווחו לשני הצדדים ובמקרים של הפרה חמורה אף למטה האומות המאוחדות בניו יורק. כך למעשה, עד לשנת 2006, יוניפי"ל שימש ככח חסר יכולת פעולה או אכיפה משמעותית. התעצמות חזבאללה והתייצבותו על "הקו הכחול" נעשתה בגלוי, כאשר חיילי האו"ם נותרו חסרי מעש.

לאחר מלחמת לבנון השנייה, שונה המנדט של יוניפי"ל, והוא נהפך מכח שמירת שלום לכח בעל סמכות אכיפה מסוימות. על פי החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם הותר לחיילי יוניפי"ל לעצור פעילי חזבאללה חמושים כאשר הם מאיימים על אנשי הכוח או מבצעים פעילות טרוריסטית דרומית לליטני ומצד שני גם לפעול כנגד צה"ל במקרה שזה מפריע ביישום המנדט שהכוח קיבל ממועצת הביטחון של האו"ם. נכון ל־31 בינואר 2008, הכוח מונה 13,365 חיילים וכולל 11 גדודי חי"ר, צי ימי איטלקי וכוח אווירי איטלקי. אחד עשר גדודי החי"ר מתפלגים בין המדינות דלהלן: איטליה (שני גדודים), קוריאה הדרומית, קטר, אינדונזיה, גאנה, צרפת, נפאל, בלגיה ולוקסמבורג, הודו, ספרד.

מגבלות סמכויות האכיפה של הכוח תחת החלטה 1701 מגבילות גם כיום את יכולתו להתמודד מול חזבאללה. עם זאת, הפעילות בחתימה הגבוהה שעורך יוניפי"ל באזור פעולתו, בשיתוף עם צבא לבנון, מביאים לכך שמוצבי חזבאללה דרומית לליטני מאוישים כיום על ידי חיילי צבא לבנון, ולא חזבאללה כבעבר.

ב־19 במרץ 1978, חמישה ימים לאחר פלישת צה"ל ללבנון במסגרת מבצע ליטני קיבל האו"ם את החלטות 425 ו־426 אשר קראו לנסיגת הכוחות הישראלים מאדמת לבנון והורו על הקמת ארגון אשר ישמור על השלום לאורך הגבול (הקו הכחול). הארגון עצמו קם ב־23 במרץ על בסיס הפעילות של המשקיפים בלבנון של ארגון הפיקוח על הפסקת אש של האומות המאוחדות שביצע מאז אביב 1972 תצפיות לאורך הגבול בין ישראל ולבנון. מטרתו המקורית של הארגון הייתה לשמור על השלום באמצעות פיקוח על נסיגת צה"ל, מניעת ירי רקטות של אש"ף על ישראל וסיוע לממשלת לבנון לשקם את סמכותה.

בפועל, פעילות יוניפי"ל לא סייעה למטרות אלו, מכיוון שהיה מורכב מחיילים חסרי ניסיון ומשוללי סמכות (למשל כפי שהודגש בהחלטה 467 של מועצת הביטחון מ־24 באפריל 1980 חל איסור לפתוח באש אלא עקב סכנת חיים) ממדינות עולם שלישי, ולעיתים נדירות התעמת עם אש"ף או עם החזבאללה, ובמקרים מסוימים אף סייע להם בפעולותיהם נגד ישראל.^[1]

מלחמת לבנון הראשונה

Thumb — מוצב של יוניפי"ל ליד הכפר א-טייבה בלבנון

עם פלישת ישראל ללבנון במלחמת שלום הגליל בשנת 1982, פעילותו המקורית של כוח יוניפי"ל נוטרלה. במהלך שהיית ישראל בלבנון התרכז הכוח בפעילות הומניטרית וסיוע לאוכלוסייה בדרום לבנון.

החל משנת 1985 החלה ישראל בנסיגה הדרגתית משטח לבנון אל רצועת הביטחון, ובשנת 2000 נסוגה ישראל סופית מלבנון.

לאחר נסיגת ישראל נטל על עצמו יוניפי"ל את משימותיו המקוריות מחדש ונפרש לאורך הקו הכחול במטרה לפקח על הפעילות הצבאית בין ישראל וארגון החזבאללה מתוך כוונה להביא לרגיעת המצב, בנוסף לפינוי המוקשים בדרום לבנון וסיוע לאוכלוסייה המקומית.

כוח יוניפי"ל לאחר הנסיגה לרצועת הביטחון

בשנת 1985 מנה כוח יוניפי"ל כששת אלפי חיילים: מגאנה 770 חיילים, מנפאל 660, מאירלנד 645, מנורווגיה 627, מאיי פיג'י 626, מצרפת 610, מפינלנד 509 ומהולנד 155 חיילים.

היו קיימות גם שלוש יחידות תחזוקה צרפתיות שמנו כ-793 חיילים, יחידת רפואה שוודית שמנתה כ-146 חיילים ויחידת מסוקים איטלקית שמנתה כ-47 חיילים. בשש שנות פעילותו של הכח נהרגו כמאה מחייליו ורבים נפצעו.

עימותים בין כוח יוניפי"ל לצבא דרום לבנון

ביוני 1985 חטפו חיילים פינים מכח יוניפי"ל 11 חיילי צד"ל והסגירו אותם לארגון אמל. בתגובה חטף צבא דרום לבנון 25 בני ערובה מהיחידה הפינית.

מלחמת לבנון השנייה

במהלך המלחמה פגע בשוגג חיל האוויר הישראלי בעמדה של משקיפי OGL (משקיפי ארגון הפיקוח על הפסקת אש של האומות המאוחדות המסונפים ליוניפי"ל) במוצב אל חיאם והרג ארבעה משקיפים: סיני, קנדי, אוסטרי ופיני. מזכ"ל האו"ם קופי אנאן טען כי הפגיעה הייתה מכוונת בעוד שישראל התנצלה על התקרית ודחתה מכל וכל את דברי המזכ"ל, אשר בסופו של דבר חזר בו מהצהרתו הראשונית.^[2]

לאחר נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000 התחזק החזבאללה והשתלט על כל השטח שמדרום לליטני מבלי שיוניפ"יל מפריע לו להתחמש ולהתפרס על הגבול עם ישראל.

במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 פלשה ישראל שוב ללבנון בעקבות התקפות חזבאללה, וכחלק מדרישותיה בהפסקת האש קבעה מועצת הביטחון של האו"ם בהחלטה 1701, כי כוח יוניפי"ל יתוגבר לכ-15,000 חיילים, אשר יהיו חמושים, עם סמכות מסוימת להילחם ויסייעו לצבא לבנון להתפרס לאורך הגבול ולמנוע את התחמשות חזבאללה, ובכוח ימי גרמני שימנע משלוחי נשק לחופי לבנון. בנוסף הוקם במטה האו"ם בניו יורק חדר מצב שמפקד על פעולות הכוח החדש (שקיבל את הכינוי "יוניפי"ל 2").

לאחר קבלת ההחלטה, צרפת, מנהיגת הכוח התקפלה והורידה את מספר חייליה מחשש לחייהם, ואיטליה קיבלה במקומה את הנהגת יוניפי"ל כאשר שלחה שני גדודים (לעומת אחד של צרפת) ואת מפקד כוח יוניפי"ל.

ב-26 באוקטובר 2006, אירעה תקרית בין ספינת הביון הגרמנית אלסטר בעת ששייטה מול חופי לבנון כחלק מכוח יוניפי"ל, לבין חיל האוויר הישראלי, במהלכה הוזנקו מטוסים לעבר הספינה ומסוק שהמריא ממנה.^[3]

ב-24 ביוני 2007, נערך פיגוע נגד כוח של היחידה הספרדית של יוניפי"ל. הפיגוע בוצע באמצעות מכונית תופת שחנתה ליד הכביש, נגד סיור של הכוח הספרדי, בציר שבין מרג' עיון לאל-ח'יאם. שישה מחיילי הכוח נהרגו ושניים נפצעו. בין החיילים שנהרגו היו שלושה חיילים ספרדים ושלושה קולומביאנים המשתייכים לכוח הספרדי.^[4] ארגון הטרור אל קאעידה בבלאד אלשאם (אל-קאעידה בסוריה הגדולה) לקח אחריות על הפיגוע. חזבאללה גינה את הפיגוע וטען כי הוא גורם נזק ללבנון. לטענת המרכז למורשת המודיעין, תוך ניתוח מאפייני האירוע ניתן ללמוד כי פיגוע מתוחכם מסוג זה אינו מאפיין את רמת גורמי הג'יהאד העולמי בלבנון. מכאן מתחזק החשד כי חזבאללה היה מעורב בפיגוע כנגד הגדוד הספרדי שנתפס כמטריד ביותר את חזבאללה מדרום לליטני.^[5]

במהלך פעילותו של הכוח מאז נסיגת ישראל נמתחה עליו ביקורת קשה מצד גורמים ישראלים שונים בטענה כי הכוח משתף פעולה באופן פאסיבי עם חזבאללה. שיתוף פעולה זה התבטא, לפי הטענות, למשל בהתנהלות יוניפי"ל בעת חטיפת שלושת חיילי צה"ל מהר דב באוקטובר 2000 (אז נמנעו חיילי יוניפי"ל אשר צילמו את החטיפה מלהתערב בה, ובנוסף טענה ישראל כי בידיה עדויות על מעורבות פעילה של אנשי יוניפי"ל במקרה).^[^{דרושים מקורות]}

בנוסף, בתקרית ב-2010, שבה צבא לבנון ירה לעבר כח צה"ל ליד משגב עם, והרג מפקד גדוד - החיילים היו מוקפים בחיילי יוניפי"ל, כדי להקשות על צה"ל להגיב לעבר הכח היורה. לכל אורך האירוע - יוניפי"ל לא דרש מלבנון לנצור את האש. רק כשצה"ל החל להגיב, הם דרשו מישראל לחדול.^[^{דרושים מקורות]}

בעת מלחמת חרבות ברזל, נטען כי הכח לא פעל כלל למנוע את התחמשות חזבאללה והתבססותו בדרום לבנון, וכי פעולתו העיקרית הייתה לעמוד בדרכו של צה"ל במלחמתו בארגון^[6].