Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
The Heretics (הכופרות) הוא סרט תיעודי אשר נכתב ובוים על ידי ג'ואן בריידרמן, ומופץ על ידי נשים עושות סרטים. הסרט הוא על קבוצה של אמניות פמיניסטיות בניו יורק בשם "קולקטיב הכפירות", ועל כתב העת המשפיע שלהן, Heresies: A Feminist Publication on Art and Politics, אשר פורסם משנת 1977 ועד 1992.[1]
בימוי | ג'ואן בריידרמן |
---|---|
מוזיקה | ג'ון מילינגטון |
מדינה | ארצות הברית |
חברה מפיצה | נשים עושות סרטים |
הקרנת בכורה | 9 באוקטובר 2009 |
שפת הסרט | אנגלית |
www | |
דף הסרט ב־IMDb | |
The Heretics הוא סרט דוקומנטרי סמי-אוטוביוגרפי, המסופר על ידי בריידרמן בגוף ראשון, החל מהגיעה לניו יורק ב-1971 וההכרות שלה עם עולם האמנות של מנהטן.[2] הנרטיב עוטף את גוף הסרט, אשר מורכב מראיונות אינטימיים עם חברות לשעבר בקולקטיב, ומתעד את מעורבותן עם Heresies: A Feminist Publication on Art and Politics, וחוקר את הפמיניזם בעולם האמנות במהלך שיאו של הגל השני של הפמיניזם, ועד התקופה העכשווית.[3][4] השמות של כתב העת ושל הסרט הם בהשראת המימרה "אמיתות חדשות מתחילות ככפירה."[5]
בריידרמן החלה את העבודה על סרט ב-2006, כשהיא נסעה ברחבי ארצות הברית וכן לספרד ואיטליה, כדי לראיין עשרים ושמונה חברות לשעבר בקולקטיב הכפירה.[6]
The Hereticsמשלב קטעי ריאיון עם תמונות סטילס, אנימציית תלת-מימד, סרטי ארכיון, וסצנות מבוימות שבהן שחקניות צעירות משחקות את תפקידי חברות הקולקטיב.[7] האסתטיקה של הסרט מתוארת כ"קולאז' רדיקלי" המזכיר הן את המגזין המקורי והן את עבודתה המוקדמת בווידאו ארט.[8]
ג'ון מילינגטון, המכונה לעיתים "הסנדקית של מוזיקת נשים"[9] תרמה פסקול מקורי לסרט, בשיתוף פעולה עם האחיין שלה, לי מדלוני. כאשר מילינגטון, שאמרה על המגזין Heresies שהוא "היה בכל לופט מגניב ובכל חלל מגורים בו נשארתי," שמעה שהסרט בפוסט פרודקשן, היא איתרה את בריידרמן בסטודיו שלה, צפתה בעריכה הגסה במשך 10 דקות, ואז אמרה, "כל צורכי המוזיקה שלך נפתרו."[10]
חברות לשעבר בקולקטיב המופיעות בסרט כוללות את אמה איימוס, איידה אפלברוג, מרי בת' אדלסון, סו פרידריך, ג'נט פרוליך, הרמוני האמונד, ג'ויס קוזלוף, לוסי ליפרד, איימי סילמן, סוסנה טורה, ססיליה וקוניה ונינה ינקוביץ.[11]
הקרנת הבכורה של The Heretics התקיימה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק בשנת 2009, שם הוא רץ במשך שבוע.[12]
The Heretics זכה לביקורות חיוביות מ"הניו יורק טיימס", בה נכתב שהסרט "נותן תחוש מרנינה של איך זה היה להיות פמיניסטית בשנות ה-1970."[1] אריאל דוהרטי כתבה ב- On The Issues Magazine, "הודות לבריידרמן והצוות המתוחכם שלה, בסרט The Heretics יש לנו דוגמה חזקה ומשכנעת לכוח היצירתי של הפמיניזם."[13]
מספר מבקרים מתחו ביקורת על הנוסטלגיה בסרט,[14] בעוד אחרים, כמו אהרון קוטלר מ- Slant Magazine, גינו את "הערפול" של The Heretics. קוטלר כתב שהסרט מייצר "הצהרות כלליות על כמה זה קשה עבור נשים להצליח בעולם של גברים."[15]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.