Loading AI tools
אלבום מאת טיילור סוויפט מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Taylor Swift (בעברית: טיילור סוויפט) הוא אלבום הבכורה של הזמרת-יוצרת האמריקאית טיילור סוויפט. את האלבום הוציאה ב-24 באוקטובר 2006 חברת התקליטים ביג משין רקורדס ברחבי ארצות הברית וקנדה בלבד. ב-18 במרץ 2008 יצאו המהדורות הבין-לאומיות שלו.
 | |||||
| אלבום אולפן מאת טיילור סוויפט | |||||
| יצא לאור | 24 באוקטובר 2006 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | 2005–2006 | ||||
| סוגה | קאנטרי • פופ רוק | ||||
| שפה | אנגלית | ||||
| אורך | 40:28 | ||||
| חברת תקליטים | ביג משין | ||||
| הפקה | נייתן צ'פמן, רוברט אליס אוראל | ||||
| |||||
| |||||
לאחר מעברה מפנסילבניה לנאשוויל שבטנסי חתמה סוויפט בגיל 14 על חוזה עם סוני מיוזיק פבלישינג, והחלה לכתוב שירים ליצירה המוזיקלית הראשונה שלה. בשנת 2005 נחתם חוזה נוסף עם ביג משין רקורדס, שאפשר לנייתן צ'פמן לעבד באופן מקצועי את כתביה של הזמרת בהיותה בשנה השנייה ללימודי התיכון שלה. Taylor Swift מונה אחת עשרה רצועות, שלוש מתוכן נכתבו על ידי סוויפט לבדה, והיתר בעזרת רוברט אליס אוראל, בריאן מאהר, אנג'לו פטרגליה וליז רוז. מרבית מילותיהן עוסקות בהשקפתה האישית של סוויפט כנערה מתבגרת על נושאים שונים, החל ממערכות יחסים רומנטיות הטרוסקסואלית וכלה בחברות וביטחון עצמי. האלבום מאופיין בצלילי קאנטרי עם השפעות מסוגות הפופ והפופ רוק, ובכלי נגינה שונים, כמו בנג'ו, גיטרה אקוסטית וכינור.
חמישה שירים יצאו לאור כסינגלים מסחריים: "Our Song" ו-"Should've Said No" דורגו בראש מצעד שירי הקאנטרי של הבילבורד, ואילו "Teardrops on My Guitar" ניצב במקום הראשון במצעד הפופ איירפליי. במהלך כחצי שנה התארחה סוויפט בתוכניות רדיו רבות ברחבי ארצות הברית, ואף הייתה מופע החימום בכמה סיבובי ההופעות של אמני קאנטרי רבים, זאת על מנת לבסס את מעמדה כמוזיקאית ולצבור קהל מעריצים. היא קידמה את אלבומה דרך הרשת החברתית מייספייס, ודרכה הצליחה להתפרסם בקרב קהל יעד צעיר, חרף הנתונים הדמוגרפיים של מאזיני מוזיקת קאנטרי, לפיהם מרבית מעריצי הז'אנר הם מבוגרים. בביקורת שנכתבו על Taylor Swift, שיבחו את סוויפט על מעברי הז'אנרים באלבום, וטענו כי מדובר בשיטת קרוסאובר שאינה מאפיינת את סוגת הקאנטרי.[א] כמו כן, צוין לטובה האומץ שלה בכתיבת טקסטים אינטימיים על רגשות אהבה ותהליך ההתבגרות. Taylor Swift הועמד לפרס "אלבום השנה" בטקס פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי ה-43.
Taylor Swift דורג במצעד הבילבורד 200 159 שבועות בסך הכול – יותר מכל אלבום אחר בעשור הראשון של המאה ה-21. כמו כן, הוא צעד עשרים וארבעה שבועות במקום הראשון במצעד אלבומי הקאנטרי, והפך את סוויפט לאמנית הראשונה שבעת הוצאת אלבומה הראשון כתבה או הייתה שותפה לכתיבת שיר, שקיבל מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי תואר פלטינה. מעבר לארצות הברית, קיבל תעודות מכירות גם באוסטרליה, קנדה והממלכה המאוחדת. בשנת 2022 הוכתר על ידי Rolling Stone כאחד ממאה אלבומי הבכורה הטובים ביותר בכל הזמנים.
כבר כילדה פיתחה סוויפט עניין רב באמנות הבמה.[1][2] לאחר שצפתה בסרטה הדוקומנטרי אודות זמרת הקאנטרי פיית' היל החליטה לעבור לנאשוויל שבטנסי,[3][4] שהוגדרה בידי רבים כבירתה של מוזיקת הקאנטרי,[3][4] כדי לפתח קריירה בז'אנר.[5] בגיל 11 נסעה עם אמה לעיר הגדולה, על מנת לשלוח הקלטות דמו של גרסאות כיסוי לשירים בביצועה לחברות תקליטים גדולות.[6][7] ניסיונותיה לקבל את אהדת המפיקים העלו חרס, שכן אותן חברות האמינו שמוזיקת קאנטרי אינה פופולרית בקרב בני הנוער. סוויפט מאנה להסכים עם טענות אלו.[8][9]
כחזרה לעיר הולדתה בפנסילבניה, הבינה סוויפט שעליה להבדיל את עצמה מאמניות קאנטרי אחרות.[8] לכן, בגיל 12 החלה לכתוב שירים לבדה, וללמוד לנגן על גיטרה מטכנאי מחשבים, שתיקן את מוצרי המחשוב בביתה בעבר.[9] אהבתה של סוויפט ליצירת מוזיקה הובילה להתבודדות מפני בני גילה.[10] בשנת 2003 ביצעה את "America the Beautiful" (אנ') באליפות ארצות הברית הפתוחה לאותה שנה.[11] במהלך הופעתה נכח דן דימטרו, מנהל מוזיקלי אמריקאי, שאהב מאוד את קולה. הוא סייע לה בחתימת הסכם פרסום ראשוני עם RCA רקורדס.[12] כדי לעזור במאמץ המשפחתי החליט אביה של סוויפט להעביר את עבודתו לנאשוויל. בשנת 2004 עברה המשפחה להנדרסונוויל.[13][14]
כנערה האזינה סוויפט לשאניה טוויין, הצ'יקס, פיית' היל וליאן ריימס, שלימים צוינו על ידה כהשראותיה ליצירת מוזיקה. בשנת 2004 חתמה על חוזה עם חברת סוני מיוזיק פבלישינג,[15] והייתה לצעירה ביותר שעשתה זאת.[16] לאחר מכן החלה סוויפט לנסוע מהנדרסונוויל לנאשוויל בכל אחר צהריים על מנת להתאמן ולשפר את כתיבתה בהנחיית פזמונאים ידועי-שם, שהתגוררו בשדרת מיוזיק (אנ').[17] בחלוף שנה מאז חתימת הסכם הפרסום הראשוני עם RCA החליטה סוויפט לעצור את שיתוף הפעולה עם החברה. לטענתה, חברת התקליטים לא אהבה את כתביה באופן מוחלט.[18][19] ”חשבתי שאם היא לא האמינה בי אז, היא לעולם לא תאמין בי” – סיפרה כשהתראיינה לכלי התקשורת.[12] בשנת 2009 סיפרה בריאיון ל-The Daily Telegraph כי באותה העת היא הרגישה במרוץ נגד הזמן, וסברה כי אם לא תפרסם איזו יצירה מוזיקלית בקרוב, שיריה יתחילו לאבד ממשמעויותיהם.[20]
בשנת 2005 הופיעה בתערוכת ראווה שנערכה בקפה בלובירד (אנ'). סקוט בורצ'טה (אנ'), מפיק מוזיקלי של דרימוורקס רקורדס (אנ'), שתכנן כמה שנים לפתוח חברת תקליטים עצמאית בשם ביג משין רקורדס, נכח בהופעה, ואהב מאוד את שירתה של סוויפט.[21] לאחר כמה חודשים הפכה לאחת מהאמנים הראשונים שנחתמו אצל החברה החדשה, ואביה רכש שלושה אחוזים ממניותיה.[22]
במרוצת הזמן הפכה ליז רוז למנטורית העיקרית של סוויפט.[23] פגישותיהן הניבו הצלחות רבות, זאת בשל הגישה המיטיבה שהחזיקה רוז אל מול חזונה של סוויפט ככותבת רצונה נכיח אותה בתעשיית המוזיקה המקומית כ"כותבת חדשנית ומיוחדת".[24] לימים סיפרה רוז: ”היה לה [סוויפט] חזון מדויק. היא ידעה בדיוק כיצד לעלות על הכתב את הרגשותיה והרהוריה. ההוקים שלה היו מהטובים ששמעתי”.[25] לטובת האלבום כתבה סוויפט לבדה שלוש רצועות. בכל השאר הייתה חלק ממצבת הכותבים. רוז השתתפה בכתיבת שבעה שירים.[24] רוברט אליס אוראל ואנג'לו פטרגליה יצרו את "A Place in This World", ואילו בריאן מאהר את "Mary's Song (Oh My My My)".[26]
ביג משין רקורדס שכרו מספר מפיקים שונים, וסוויפט לא התרצתה מעבודתו של אף אחד מהם. היא הצליחה לשכנע את החברה לגייס את נייתן צ'פמן. תחילה מאנה ביג משין רקורדס להעסיק את צ'פמן, בנימוק שהוא לא מספיק מקצוע, היות שלא הפיק אלבום מסחרי לעולם. לבסוף נענתה לבקשתה של סוויפט, שהתעקשה על כך רבות.[7] הוא הפיק עבור הזמרת גרסת דמו ל-Taylor Swift באולפן ביתי קטן מאחורי משרדי Sony/ATV.[7] צ'פמן היה המפיק הבלעדי של כל רצועות האלבום, למעט "The Outside", שם חלק את קרדיט ההפקה עם אוראל.[7] הקלטת האלבום הסתיימה בשלהי 2005 לאחר ארבעה חודשי עבודה. בד בבד סיימה סוויפט את שנת הלימודים הראשונה שלה בתיכון.[27]
נושאיו העיקריים של Taylor Swift עוסקים בחוויותיה האישיות של סוויפט כנערה מתבגרת. הטקסטים שכתבה לא תאמו את הטקסט המקובל בז'אנר הקאנטרי.[ב] במקום זאת הרהרה בכמה עניינים מרכזיים בתהליך ההתבגרות, החל מאהבת נעורים וחברות וכלה בביטחון עצמי ודימוי גוף, תוך שאיפה להעביר את נקודת מבטה האישית בצורה כנה ואינדיבידואלית ככל האפשר.[28] הספק הכתיבה שלה היה מהיר למדי, זאת בשל הזמינות הגבוהה שהייתה לה להתעסק בדבר.[29]
שירי האלבום נכתבו מתוך נקודת מבטה של נערה המתגוררת בעיירה קטנה אמריקאית, ובמקומות אופייניים לתקופת גילה, כמו כותלי בית ספרה והכבישים הצדדיים (אנ') המאפיינים את מקום מגוריה. במגזין ה-Billboard ציינו כי סוויפט כתבה את היצירה במקביל שעיצבה את דמותה הבוגרת ואימצה אהבות ואמונות חדשות.[30] רובה עוסקת במערכות יחסים רומנטיות הטרוסקסואלית. חלק נכבד מהטקסטים נכתבו כתוצאה מהתבוננות על חבריה מהצד, ולא מתוך חוויות אישיות.[7][17] הסינגל המוביל והרצועה הראשונה מתוך Taylor Swift, "Tim McGraw", נוצר מתוך מערכת היחסים שלה עם הנער המקובל בכיתתה במהלך שנתה הראשונה בתיכון. בשיר היא מביעה תקוותה שהוא ייזכר בה בכל פעם שיאזין לשיר האהוב ביותר על טים מקגרו.[31] לימים סיפרה כי ההשראה לכתיבה נלקחה משירו של מקגרו, "Can't Tell Me Nothin'".[32] את "Our Song" שלחה למופע כישרונות (אנ') מקומי בעירה.[33] ”כתבתי את השיר על בחור שהתאהבתי בו. לא היה לנו שיר ייחודי לשנינו, לכן החלטתי ליצור לנו אחד” – סיפרה על "Our Song".[34]
הרצועות "Picture to Burn" ו-"Should've Said No" מתארות את יצר הנקמה של המבצעת כלפי אותם נערים שלא אהבו אותה.[35] ב-"Picture to Burn" שרה על רצונה לשרוף תמונות שלה ושל בחיר לבה לשעבר.[36] הגרסה המקורית שלו כללה את השורה "לך ותגיד לחבריך שאני אובססיבית ומשוגעת, זה בסדר. אני אגיד לשלי שאתה שאתה גיי".[37] היא הוחלפה בעריכת הרדיו ובגרסאות הסופיות של השיר, זאת בשל הדימוי ההומופובי שהייתה יכולה לייצר.[38] שברון לב היה הנושא העיקרי גם ב-"Teardrops on My Guitar". מילותיו עוסקות בהתאהבותה של סוויפט בנער אחר מכיתתה, שחיבב מישהי אחרת.[36] השיר "Cold as You" הוכתר על ידה כשירה האהוב ביותר מתוך האלבום. זוהי קינה על סיומה של זוגיות קרה וחסרת רגשות עם בן-זוגה.[37]
בשירים האחרים מספרת סוויפט על חוסר הביטחון שלה. "The Outside", שנכתב על ידה בגיל 12, מתאר את הבדידות שחוותה עקב אהבתה למוזיקת הקאנטרי, שלא הייתה חלק מהמיינסטרים המקובל בקרב חבריה.[39] סנטימנט דומה חוזר על עצמו ב-"A Place in This World", המבטא את חוסר הוודאות שלה לגבי מקומה בעולם.[30] את "Tied Together with a Smile" כתבה ביום שגילתה כי אחת מחברותיה סובלת מהפרעות אכילה.[40]
מבחינה מוזיקלית, Taylor Swift משלב אלמנטים רבים מסוגת הקאנטרי, לרבות שירה בסגנון אנפוף ונגינה על כלים אקוסטיים, דוגמת כינורות, גיטרות ובנג'ו.[30][41] לפי מייקל קוסר מ-American Songwriter, הפקתו של צ'פמן הייתה צליל ייחודי, שלא ניתן לסווג אותו לסוגה מוזיקלית אחת. עם זאת, חברת ביג משין רקורדס לרדיו קאנטרי (אנ').[24] חלק מכתבי העת, כמו The Palm Beach Post (אנ') ו-Chicago Tribune, שייכו את האלבום למוזיקת הקאנטרי.[42][43]
בשירים רבים ניכר שימוש בטכנית הקרוסאובר.[44] בביקורות הרטרוספקטיביים לאלבום, טענו הכותבים כי שיריו אינם עומדים בתחום הקאנטרי בלבד. ג'ון קראמניקה (אנ') מ-The New York Times כינה את Taylor Swift כאלבום קאנטרי בעל אלמנטים מסוגת הפופ.[45] לעומתו, ציין צ'אק אדי מ-Rolling Stone כי מדובר ביצירת פופ רוק אנפופית בסגנון שיריהן של הדיקסי צ'יקס.[46] בכתבה נוספת מתוך כתב עת נטען כי כמה רצועות משלבות מוטיבים ממוזיקת הרוק.[47] גריידי סמית' מנתה את "Tim McGraw", "Teardrops on My Guitar", "Our Song" ו-"Picture to Burn" כ"שירי הקאנטרי הטובים ביותר של סוויפט".[48] ג'יי. פרידום דו לאק מ-The Washington Post טען כי "Our Song" מושר בסגנון ראפ.[49]
המוזיקולוג ג'יימס אי. פרונה לקח את "Tim McGraw" כדוגמה לטכניקת הקרוסאובר המבוצעת באלבום. השיר עוקב אחר המהלך ההרמוני I-vi-IV-V (אנ'), אשר היה נפוץ בעיקר בשירי הרוק אנד רול של שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. הרפרן מורכב ממוטיבים מוזיקליים חוזרים ונשנים, הבנויים בגובה נמוך, דבר המגביר את קליטות השיר. בנוסף, הוא ובמידה פחותה גם הבתים בנויים מסינקופה של התו 1/16, דבר שלא מאפיין כלל את ז'אנר הקאנטרי, אלא את סוגות הרוק האלטרנטיבי וההיפ הופ.[50]
.jpg)
Taylor Swift יצא לאור ב-24 באוקטובר 2006 דרך חברת ביג משין רקורדס.[52] סוויפט הייתה מעורבת בעיצוב העטיפה ואריזות התקליט והתקליטור הרשמיים. לאורך הערות האלבום פיזרה רמזים סמויים לנושאי הרצועות בהשראת התכמינים של הביטלס.[26][53] במרוצת השנים הפכה זאת למסורת גם בשאר אלבומיה.[29][54] לימים סיפרה כי הרמזים הוסתרו באותיות מסוימות שנכתבו כגדולות והרכיבו משפט שלם יחד.[7] בנוסף למהדורתו הסטנדרטית של Taylor Swift, יצאה גם גרסת דלוקס המכילה שלושה שירים חדשים – "I'm Only Me When I'm with You", "Invisible" ו-"A Perfectly Good Heart", וכן גרסת פופ ל-"Teardrops on My Guitar".[55] ב-18 במרץ 2008 פורסמה גרסה משופרת לאלבום, הכוללת את הווידאו קליפים של "Teardrops on My Guitar" ושל "Tim McGraw".[56]
ב-19 ביוני 2006 פורסם הסינגל המוביל מתוך האלבום, "Tim McGraw".[57] הוא הגיע למקום ה-40 במצעד הבילבורד הוט 100, ולמקום השישי במצעד שירי הקאנטרי. זו הייתה כניסתה הראשונה של סוויפט לשני הדירוגים.[58][59] לאחר שנמכר בלמעלה משני מיליון עותקים ברחבי ארצות הברית התעיד איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי את היצירה בתואר פלטינה כפולה. אחרי יציאתו של Taylor Swift החלה סוויפט להופיע בתוכניות טלוויזיה פופולריות ובטקסי מוזיקה שונים, כמו Good Morning America, America's Got Talent, פרסי המוזיקה של CMT ופרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי.[60][61][62][63][64] לאורך המחצית השנייה של 2006 התארחה במשך חצי שנה בתחנות רדיו למוזיקת קאנטרי ברחבי ארצות הברית.[7] בנוסף, היא הייתה מופע החימום בסיבובי הופעות של אמני קאנטרי ידועי-שם, דוגמת ג'ורג' סטרייט, בראד פייזלי, טים מקגרו ופיית' היל.[60][65][66][67]
אסטרטגיית השיווק שלה ברדיו הביאה להצלחתה במגזר הבוגר. כדי להתפרסם גם בקרב בני הנוער החליטה סוויפט להשתמש בפלטפורמת המייספייס. היא נהגה לפרסם סרטוני בלוג יומיים מאולפני ההקלטות, וקטעי מידע אודות שיריה.[19] השימוש בפלטפורמה היה משמעותי מאוד, שבעקבותיו החליטה ביג משין רקורדס להוציא את "Our Song" כסינגל.[19] בין השנים 2007–2008 פורסמו ארבעה סינגלים על מנת לקדם את Taylor Swift: "Teardrops on My Guitar", "Our Song", "Picture to Burn" ו-"Should've Said No" – כולם דורגו בין 40 השירים הפותחים של הבילבורד הוט 100 ובין עשרת השירים הפותחים של מצעד שירי הקאנטרי.[68] לאחר ההצלחה לה זכה "Teardrops on My Guitar" במצעד שירי הקאנטרי, הוחלט להוציא גרסה פופית שלו כדי להתאימו לרדיו להיטים עכשוויים. היא דורגה במקום השביעי במצעד הפופ איירפליי.[69][70] כש-"Our Song" רשם את הגעתו למקום הראשון במצעד שירי הקאנטרי הפכה סוויפט לאדם הצעיר ביותר שעשה זאת אי-פעם.[71] כל הסינגלים זכו לתואר מכירות של פלטינה ומעלה בארצות הברית מטעם איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA).[72]
באוגוסט 2019 הוציאה ביג משין רקורדס 4,000 עותקי ויניל בגודל 7 אינץ' מכל סינגל של Taylor Swift. לאור מאורעות מחלוקת המאסטרס של סוויפט עם חברת התקליטים החרים קהל מעריציה, הסוויפטיז, את ההפצה, שנמשכה עד ינואר 2020.[73][74][75][76]
| דירוגים מקצועיים | |
|---|---|
| ציונים משוקללים | |
| מקור | ציון |
| Metacritic | 67/100[77] |
| ציוני ביקורות | |
| מקור | ציון |
| Allmusic |    [78] |
| רוברט כריסטגאו | cut[ג][80] |
| Country Weekly (אנ') | [81] |
| The Palm Beach Post (אנ') | A[42] |
| Pitchfork | 6.7/10[41] |
| The Philadelphia Inquirer | [82] |
| PopMatters | 6/10[83] |
| Rolling Stone | [47] |
Taylor Swift התקבל בצורה טובה על ידי מבקרי המוזיקה.[84] פרונה כתב במאמרו, The Words and Music of Taylor Swift, כי חלק מהמאזינים טענו כי נושאיו לא מתוחכמים כמקובל באלבומי בכורה, אך רובם שיבחו את סוויפט על שימוש בטכניקות נפוצות בעולם המיינסטרימי, שמאידך נחשבו כפורצי דרך בז'אנר הקאנטרי.[85] לורה סנייפס מ-The Guardian סברה כי כתיבתה הכנה והנערית של סוויפט הביאה את אהדת המבקרים.[86] באתר "Metacritic", המאגד ציון משוקלל של כמה ביקורות, קיבל האלבום ציון של 67 מתוך 100 נקודות אפשריות.[77]
כריס ניל מעיתון ה-Country Weekly (אנ') ציין גם הוא כי הכנות והאינטליגנציה שלה גרמו למאזינים להזדהות עם תחושותיה, ולעלות במוחם רגשות נוסטלגיים מתקופת נעוריהם.[81] מבקריו של Taylor Swift, כולל קן רוזנבאום מ-The Toledo Blade (אנ'),[87] ניק כריסטיאנו מ-The Philadelphia Inquirer[82] וג'ף טמרקין (אנ') מ-"AllMusic",[78] שיבחו את התמימות שהפגינה הזמרת לאורך רצועותיו. ג'יימס פן, כתב מדור המוזיקה של The Palm Beach Post (אנ'), אהב את נושאי האלבום, וטען כי מדובר בחוויית האזנה משכנעת, מעשירה ובוגרת.[42] קיית' גרולר מ-The Morning Call (אנ') טענה כי לא מדובר באלבום פורץ דרך, אך סברה כי הוא מתאים לקהל בוגר וצעיר כאחד.[88]
ניל ומגזין ה-Rolling Stone ציינו לטובה את נגיעות הפופ באלבום, וטענו כי בזכותן הצליחה סוויפט למשוך את תשומת לבם של קהל המיינסטרים.[47][81] טמרקין סבר כי לעיתים ההפקה הייתה מעט מוגזמת, והדגישה את קולה של סוויפט יתר על המידה.[78] ב-Chicago Tribune תיארה כריסי דיקינסון את חוויית ההאזנה לאלבום כנעימה, ולא כדבר מיוחד או פורץ דרך.[43] רוג'ר הולנד מ-PopMatters שיבח את איכות ההפקה המוזיקלית של רצועות מסוימות, אך ראה בהוצאת Taylor Swift כצעד אסטרטגי שגוי לפיתוח הפופולריות של סוויפט כזמרת: ”נותר לקוות שכשהיא את תמצא את מקומה ואת קולה הבוגר, היא תצליח לשלב בין הקאנטרי המסורתי לנגיעות הפופ החדשניות”.[83] רוברט כריסטגאו כינה את האלבום בדירוגו המקצועי כ-"Cut", יצירה שאינה שווה את זמן המאזינים ואת כספיהם, אך יש בה שירים טובים, ובחר את "Tim McGraw" ואת "Picture to Burn" כרצועות האיכותיות ביותר.[ג][80]
סוויפט הועמדה לפרס "תגלית השנה לאישה" בטקס פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי 2007, לפרס הוריזון באירוע פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי 2008, ולפרס "תגלית השנה" טקס פרסי גראמי ה-50.[52][89] האלבום עצמו היה מועמד בקטגוריית "אלבום השנה" באיגוד מוזיקת הקאנטרי.[90]
גם לאחר כמה שנים נותרו הביקורות הרטרוספקטיביות ל-Taylor Swift חיוביות: מאורה ג'ונסטון (אנ') מ-Pitchfork תיארה אותו ככן ואמיתי בכל הקשור לנקודות מבט של בני נוער על העולם, וסברה כי זה דבר המייחד את סוויפט מאמנים אחרים.[41] ג'ונת'ן בראדלי ממגזין הבילבורד שיבח את יכולות הכתיבה של המבצעת.[30] ביולי 2022 דורג האלבום במקום ה-32 ברשימת "100 אלבומי הבכורה הטובים ביותר בכל הזמנים" של ה-Rolling Stone.[91]
Taylor Swift נחשב ללהיט רדום בארצות הברית.[17][92] ב-11 בנובמבר 2006 נכנס לראשונה למצעד הבילבורד 200 במקום ה-19, לאחר שנמכר בכ-40,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו.[93] בשל הדעה הרווחת בתעשיית המוזיקה על פיה קצב המכירות של אלבומים יורד לאחר השבועות הראשונים לפרסומם, לא עלה בדעתה של סוויפט שיצירתה תישאר זמן רב במצעד: ”אהיה ברת-מזל עם אקבל תואר זהב על נתוני המכירות שלו”.[17] בניגוד לצפיותיה, Taylor Swift המשיך בקצב המכירות העקבי שלו,[17] ועד נובמבר 2007 הספיק לעבור את רף מיליון העותקים.[94] ב-5 בינואר 2008 רשם את שבוע המכירות הגדול ביותר שלו, 187,000 עותקים ברחבי האומה האמריקאית. במקביל הוא הגיע למקום השמיני בבילבורד 200.[95]
בשבוע ה-63 לצעידתו במצעד הגיע האלבום לשיאו במקום החמישי.[96] עד אוקטובר 2009 שהה בדירוג 157 שבועות – שיא כל הזמנים עבור אלבום שיצא במהלך העשור הראשון של המאה ה-21.[97] Taylor Swift הגיע למקום הראשון במצעד אלבומי הקאנטרי במשך 24 שבועות לא רצופים.[98] עד ינואר 2024 נמכר בכ-5.871 מיליון עותקים טהורים ברחבי ארצות הברית.[ד][99] על נתוני המכירות המשולבות שלו על פי יחידות שקולות לאלבום קיבל מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי תואר פלטינה משובעת.[ה][100]
Taylor Swift הגיע בשיאו למקום ה-14 במצעד האלבומים הקנדי, ואף קיבל מאיגוד תעשיית ההקלטות הקנדי תואר פלטינה.[101] כמו כן, דורג בשיאו במקום ה-33 במצעדי ה-ARIA האוסטרלים, וזכה לתואר זהב מ-ARIA. עד אוקטובר 2022 נמכר בכ-198,000 יחידות ברחבי הממלכה המאוחדת.[102] על נתוני מכירות אלו התעיד איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי את היצירה בתואר זהב.[102] Taylor Swift נכנס למצעדי אלבומים רבים ברחבי העולם, כמו אלו בניו זילנד (38), יפן (53), אירלנד (59) וסקוטלנד (34).
| ” | גברת סוויפט ביססה את עצמה במהירות כאמנית הקאנטרי המרשימה ביותר בעשור האחרון. (...) היא השתמשה באגרסיביות ברשתות חברתיות מקוונות, כדי להיות מחוברת לקהל היעד שלה, בני נוער וילדים, באופן שמתגלה כמהפכני במוזיקת הקאנטרי. זה עוזר לז'אנר להגיע לקהלים חדשים. | “ |
– ג'ון קראמניקה, The New York Times (2008)[69] | ||
Taylor Swift פורסם בשיא תקופת פריחת אמניות הקאנטרי אל המיינסטרים.[41][47] מומחי תעשיית המוזיקה של נאשוויל, הנחשבת כבירה העולמית של הז'אנר, דחו תחילה את סוויפט,[13][24] בנימוק שנושאי הכתיבה שלה אינם מתאימים לקהל היעד הבוגר של המאזינים.[68][103] ג'ים מלץ מ-American Songwriter ציין כי בניגוד לציפיות התעשייה, הצלחתה של סוויפט ברדיו, במיוחד עם השיר "Our Song", הכתירה אותה כאחת הנערות הבודדות שזכו לאותו גודל פרסום כמו עמיתיה הגברים.[68]
בשנת 2003 התעוררה המחלוקת סביב דיקסי צ'יקס, עקב הצהרתה של נטלי מיינס, סולנית הלהקה, כנגד הפעולות הצבאיות שהנהיג נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש במסגרת מלחמת עיראק.[104] הדיקסי צ'יקס, שנמנו בין אמני הקאנטרי המובילים ביותר בעולם, הפכו בן רגע ללהקה מוחרמת ולא מוצלחת, שאיבדה את אהדת הקהל שלה לאורך כל הקריירה המוזיקלית שבאה אחרי התקרית.[105][106][107] על פי מגזין ה-Rolling Stone, סוויפט הצליחה למלא את החלל הריק שהותירו אחריהן הדיקסי צ'יקס.[47] ג'ון קראמניקה מ-The New York Times טען כי על-אף שצלילי הקרוסאובר של הקאנטרי-פופ היו מוכרים עוד קודם לכן, סוויפט הייתה אמנית הז'אנר הראשונה שהגיעה למעמד כוכבת פופ.[69] בזכות הוצאת האלבום הפכה לאמנית הקאנטרי הראשונה שכתבה או הייתה שותפה לכתיבת סינגל בכורה, שקיבל תואר פלטינה על נתוני המכירות שלו.[71][27]
עיתונאי מוזיקה ייחסו את הצלחת האלבום לאסטרטגיית השיווק המקוון של סוויפט.[13] בעוד שקידום אינטרנטי היה מקובל ומוכר בתחומי הפופ והיפ הופ, סוויפט נחשבה לראשונה מסוגה שהשתמשה בשירותי המדיה החברתית, כמו מייספייס, כדי לקדם את יצירותיה.[68][69] נוכחותה המאסיבית בפלטפורמות הדיגיטליות גרמה לפרסום סוגת הקאנטרי בקרב נערות מתבגרות.[103][108] הנרטיבים האוטוביוגרפיים שהפגינה בכתיבת רצועות האלבום הגדירו את דרך כתיבתה גם באלבומיה העוקבים.[29][30] מגזין הבילבורד סבר כי יכולת כתיבתה היוותה השראה ליוצרים צעירים, כמו קונאן גריי עם השיר "Heather" (2020) ואוליביה רודריגו עם "Drivers License" (2021).[109] ב-Rolling Stone נכתב כי אילו סוויפט הייתה פורשת לאחר הוצאת אלבום הבכורה שלה, הייתה עדיין נחשבת לאגדה מוזיקלית.[91] לפי Entertainment Weekly, הצלחתה של סוויפט סייעה לביג משין רקורדס להחתים את גארת' ברוקס וג'ול תחתיה.[110]
| Taylor Swift — מהדורה סטנדרטית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | כותב(ים) | משך | ||||||
| 1. | Tim McGraw | טיילור סוויפט, ליז רוז | 3:54 | ||||||
| 2. | Picture to Burn | סוויפט, רוז | 2:55 | ||||||
| 3. | Teardrops on My Guitar | סוויפט, רוז | 3:35 | ||||||
| 4. | A Place in This World | סוויפט, אנג'לו פטרגליה, רוברט אליס אורל | 3:22 | ||||||
| 5. | Cold as You | סוויפט, רוז | 4:01 | ||||||
| 6. | The Outside | סוויפט | 3:29 | ||||||
| 7. | Tied Together with a Smile | סוויפט, רוז | 4:11 | ||||||
| 8. | Stay Beautiful | סוויפט, רוז | 3:58 | ||||||
| 9. | Should've Said No | סוויפט | 4:04 | ||||||
| 10. | Mary's Song (Oh My My My) | סוויפט, רוז, בריאן מאהר | 3:35 | ||||||
| 11. | Our Song | סוויפט | 3:24 | ||||||
| Taylor Swift — מהדורה דיגיטלית של בסט ביי (רצועת בונוס) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | משך | |||||||
| 1. | I Heart? |
3:15 | |||||||
| Taylor Swift — מהדורה משופרת (קטעי וידאו בונוס) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | משך | |||||||
| 1. | Tim McGraw(וידאו קליפ) |
4:00 | |||||||
| 2. | Taylor's Grand Ole Opry Debut |
2:56 | |||||||
| Taylor Swift — מהדורת דלוקס (רצועות בונוס) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | כותב(ים) | משך | ||||||
| 12. | I'm Only Me When I'm with You | סוויפט, אורל, אנג'לו | 3:35 | ||||||
| 13. | Invisible (Orrall) | סוויפט, אורל | 3:26 | ||||||
| 14. | A Perfectly Good Heart | סוויפט, ברט ג'יימס, טרוי ורג'ס | 3:42 | ||||||
| 15. | Taylor Swift's 1st Phone Call with Tim McGraw | 4:44 | |||||||
| Taylor Swift — מהדורת דלוקס (בונוס DVD) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | משך | |||||||
| 1. | Tim McGraw(וידאו קליפ) |
||||||||
| 2. | Tim McGraw(בהופעה חיה ב-Grand Ole Opry) |
||||||||
| 3. | Tim McGraw(בהופעה חיה ב-Yahoo! וריאיון) |
||||||||
| 4. | Teardrops on My Guitar(וידאו קליפ) |
||||||||
| 5. | Teardrops on My Guitar(מאחורי הקלעים) |
||||||||
| 6. | Our Song(וידאו קליפ) |
||||||||
| 7. | Our Song(מאחורי הקלעים) |
||||||||
| 8. | A Place in This World(סדרת Short Cut של Great American Country) |
||||||||
| 9. | Picture to Burn(וידאו קליפ) |
||||||||
| 10. | Taylor's Home Movie |
||||||||
| Taylor Swift — מהדורת דלוקס טארגט (DVD בונוס) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | משך | |||||||
| 11. | Taylor's Performance on the "Soul2Soul II Tour" - Tim McGraw and Faith Hill Tour 2007 |
10:12 | |||||||
| Taylor Swift — מהדורה מחודשת 2008 (רצועות בונוס) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | משך | |||||||
| 15. | Teardrops on My Guitar(גרסת פופ) |
2:58 | |||||||
| Taylor Swift — מהדורה מחודשת משופרת 2008 (סרטוני בונוס) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | משך | |||||||
| 1. | Tim McGraw |
4:00 | |||||||
| 2. | Teardrops on My Guitar |
3:45 | |||||||
| Taylor Swift — מהדורת קריוקי (CD / DVD) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מס' | שם | כותב(ים) | משך | ||||||
| 1. | Tim McGraw | סוויפט, רוז | 3:52 | ||||||
| 2. | Picture to Burn | סוויפט, רוז | 2:57 | ||||||
| 3. | Teardrops on My Guitar | סוויפט, רוז | 3:24 | ||||||
| 4. | A Place in This World | סוויפט, אורל, אנג'לו | 3:22 | ||||||
| 5. | Cold as You | סוויפט, רוז | 4:01 | ||||||
| 6. | The Outside | סוויפט | 3:27 | ||||||
| 7. | Tied Together with a Smile | סוויפט, רוז | 4:11 | ||||||
| 8. | Stay Beautiful | סוויפט, רוז | 3:58 | ||||||
| 9. | Should've Said No | סוויפט | 4:04 | ||||||
| 10. | Mary's Song (Oh My My My) | סוויפט, רוז, מאהר | 3:35 | ||||||
| 11. | Our Song | סוויפט | 3:27 | ||||||
| 12. | I'm Only Me When I'm with You | סוויפט, אורל, אנג'לו | 3:33 | ||||||
| 13. | Invisible | סוויפט, אורל | 3:24 | ||||||
| 14. | A Perfectly Good Heart | סוויפט, ברט ג'יימס, טרוי ורג'ס | 3:42 | ||||||
|
|
|
| אזור | תאריך | גרסה | פורמט | חברת תקליטים | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| ארצות הברית | 24 באוקטובר 2006 | סטנדרטית | תקליטור • הורדה דיגיטלית | ביג משין רקורדס | [147] |
| 6 בנובמבר 2007 | דלוקס | תקליטור+DVD | [148] | ||
| 18 במרץ 2008 | משופרת ("Enhanced") | [56] | |||
| אוסטרליה | 4 באוקטובר 2008 | בין-לאומית | תקליטור | יוניברסל מיוזיק גרופ | [149] |
| ניו זילנד | [150] | ||||
| גרמניה | 8 במרץ 2009 | [151] | |||
| הממלכה המאוחדת | 3 באוגוסט 2009 | וירג'ין רקורדס EMI | [152] | ||
| יפן | 30 ביוני 2010 | יוניברסל מיוזיק גרופ | [153] | ||
| דלוקס | תקליטור+DVD | [154] | |||
| ארצות הברית | 18 בנובמבר 2016 | בין-לאומית / דלוקס | תקליט | ביג משין רקורדס | [155] |
| גרמניה | [156] |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.svg){kind=icon}
