סוניק יות'

סוניק יות'
**Sonic Youth**
מקום הקמה	ניו יורק
מוקד פעילות	ניו יורק, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1981–2011 (כ־30 שנה)
סוגה	רוק אלטרנטיבי
חברת תקליטים	בלאסט פירסט, Ecstatic Peace!, DGC רקורדס, Neutral Records
	sonicyouth.com
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	ת'רסטון מור; קים גורדון; לי רנאלדו; סטיב שלי; מארק אייבולד

סוניק יות' (באנגלית: Sonic Youth) הייתה להקת רוק אלטרנטיבי אמריקאית שהוקמה בשנת 1981 בניו יורק ופעלה עד 2011.

עובדות מהירות מקום הקמה, מוקד פעילות ...

סגירה

בתחילת דרכה סוניק יות' נחשבה לאחת הלהקות הבולטות היחידות בזרם ה"נו וייב" (No Wave) הניו-יורקי. הלהקה היא אחת הבודדות ששרדו מאותו גל מוזיקלי ובין המעטות שזכו להצלחה מסחרית יחסית. היא נחשבת כיום לאחת הלהקות החשובות והמשפיעות ברוק האלטרנטיבי. סוניק יות' הושפעו מפוסט-פאנק ומוזיקה אקספרימנטלית, בין השאר ישירות מיוצרים כמו ולווט אנדרגראונד ואיגי פופ ושילבה במוזיקה שלה גם נויז רוק ואוונגרד.

השנים הראשונות

ת'רסטון מור, לי רנאלדו וריצ'רד אדסון נפגשו לראשונה בתזמורת הגיטרות החשמליות של המלחין האוונגרדי גלן ברנקה והחליטו להקים להקה יחד עם קים גורדון, חברתו (לימים אשתו) של מור (בימים הראשונים של הלהקה הייתה בה הקלידנית אן דמריניס שפרשה לאחר זמן קצר). הלהקה נקראה סוניק יות' על שם גיטריסט להקת MC5 פרד "סוניק" סמית וזמר הרגאיי ביג יות'. ברנקה עזר ללהקה להשתלב בסצנת הפאנק של ניו-יורק ולהוציא בשנת 1982 את המיני-אלבום הראשון שכלל חמישה שירים ונשא את שם הלהקה. אדסון פרש לאחר הוצאת המיני-אלבום.

בשנת 1983 הלהקה הוציאה את האלבום המלא הראשון Confusion is Sex ("בלבול הוא סקס"). המתופפים באלבום היו ג'ים סקלאבונוס ובוב ברט. האלבום התאפיין בצליל קשה ואוונגרדי מאוד, ומילותיו עסקו באלימות ומרד נגד הממסד.

בשנת 1984 יצא Bad Moon Rising ("ירח רע עולה"), האלבום המלא השני של הלהקה. זה היה אלבום קונספט שעסק ברובו באובדן שפיות, טירוף ומוות. כל צד בתקליט היה רצף של שירים ללא הפסקות ביניהם. השיר הבולט היה השיר האחרון Death Valley '69, שהלהקה כתבה וביצעה יחד עם הזמרת האורחת לידיה לאנץ' (Lydia Lunch) ומילותיו עסקו ברוצח הסדרתי צ'ארלס מנסון. השיר היה קצבי ומלודי יחסית לשיריה הקודמים של סוניק יות' והבמאי רי'רד קרן ביים עבורו קליפ אלים. השיר הפך ללהיט קטן בסצנה האלטרנטיבית. לאחר הוצאת האלבום בוב ברט פרש מהלהקה לטובת קריירת משחק. ובמקומו הצטרף סטיב שלי.

בשנת 1986 הלהקה הוציאה את האלבום EVOL (משחק מילים בין המילה האנגלית Love - אהבה - בהיפוך אותיות, לבין המילה Evil - אכזרי - שנשמעות דומה). האלבום התאפיין בצליל פסיכדלי ונגיש יחסית לאלבומים הקודמים.

שיא ההצלחה כלהקה עצמאית

בשנת 1987 הלהקה הוציא את Sister ("אחות"), אלבום שהורכב כולו משירים קצרים ומלודיים. למרות שהלהקה שמרה על צלילה אופייני, המלא בפידבק ונגינה בגיטרות בכיוון לא מקובל, סגנון האלבום היה קרוב יותר לפאנק פופ בהשוואה לעבודותיה הקודמות ו-Sister היה להצלחה גדולה בסצנת המוזיקה העצמאית בארצות הברית.

באותה שנה הלהקה הוציאה תחת השם Ciccone Youth את האלבום The White(y) Album ("האלבום הלבן (בן)"), שהיה "מחווה" מבודחת למדונה וכלל גרסאות כיסוי לשני שירים שלה, וכמה קטעים אלקטרוניים אוונגרדיים.

בשנת 1988 סוניק יות' הוציאו את האלבום שנחשב ליצירתם החשובה ביותר: Daydream Nation ("אומת החלומות בהקיץ"). האלבום יצא על גבי תקליט כפול, דבר נדיר עבור להקה פאנק שלא חתומה בחברת תקליטים גדולה. בסגנונו המוזיקלי הוא היה התפתחות של Sister, אך כלל שירים ארוכים ומורכבים יותר, שעסקו, בין היתר, בריקבון השלטון הרפובליקני של רונלד רייגן, בפִּרְווּר של ארצות הברית, בהתמסחרות התרבות הפופולרית ובעיר ניו יורק. השירים Teen Age Riot, שקרא למרד נגד הממסד, Silver Rocket, שעסק בהתמכרות לסמים ו-Candle היו ללהיטים אלטרנטיביים. האלבום זכה לביקורות משבחות בארצות הברית ובבריטניה ומשך את תשומת לבן של חברות התקליטים הגדולות ללהקה בפרט ולרוק אלטרנטיבי בכלל.

תחילת הקריירה בחברת תקליטים גדולה

בעקבות הצלחת Daydream Nation סוניק יות' יצאו לסיבוב הופעות גדול בשיתוף נירוונה, אז להקה הצעירה ולא-ידועה וגם זמר הרוק הוותיק ניל יאנג, שנהנה אז משיבה אל מרכז במת הרוק לאחר מספר שנים של ריחוק מהזרם המרכזי. סיבוב זה משך לסוניק יות' עוד תשומת לב ובסופו של דבר הלהקה זכתה לחוזה הקלטות עם חברת התקליטים הגדולה של דייוויד גפן, DGC ובכך סיימה את השלב העצמאי בקריירה שלה.

בשנת 1990 סוניק יות' הוציאו את אלבומם הראשון ב-DGC‏ Goo ("דביק"). יציאת האלבום לוותה גם בקלטת וידאו עם קליפים לכל שירי האלבום. האלבום התאפיין בצליל נקי ומופק ביותר של סוניק יות' עד אז ורוב השירים היו במבנה מוכר של בתים ופזמונים. מספר שירים הפכו ללהיטים - "Dirty Boots" וכן "Kool Thing" שקים גורדון שרה יחד עם הראפר צ'אק די מלהקת פאבליק אנמי.

חברת DGC קיוותה שהפרסום של סוניק יות' בסצנת הרוק העצמאי תביא אל החברה עוד אמנים אלטרנטיביים, ואכן במהרה קטפה את הפירות עם הצלחת הענק של נירוונה, בק ואמנים אחרים.

ב-1991 קורטני לאב, סולנית להקת "הול" שהושפעה רבות מסוניק יות' באותה התקופה שלחה מכתב לקים גורדון ובו היא ביקשה שגורדון תפיק את אלבום הבכורה של הול,"Pretty On The Inside". גורדון נענתה להצעה והאלבום זכה לביקורות חיוביות והצלחת אנדרגראונד גדולה והפך את גורדון למוכרת גם מחוץ ללהקה.

בשנת 1992, בשיא ההצלחה של הגראנג' והרוק האלטרנטיבי, סוניק יות' הוציא את האלבום Dirty ("מלוכלך") בהפקת בוטש ויג, שהתפרסם בעבודתו עם הסמאשינג פאמפקינס ונירוונה. צליל האלבום היה, בהתאם לשמו, מלוכלך יחסית ל-Goo וכבד ורועש אפילו יחסית לעבודות קודמות של הלהקה. עם זאת, האלבום הניב את הלהיטים "Sugar Kane" ו-"100%" שהתפרסם עם קליפ גדוש בפעלולי סקייטבורדינג (בין הפעלולנים היה גם ג'ייסון לי, שלימים התפרסם כשחקן קולנוע). מכירות האלבום הגיעו למעמד של אלבום זהב בארצות הברית, אבל לא הפכו את סוניק יות' ללהקה מפורסמת בסדר גודל של להקות גראנג' כגון נירוונה ופרל ג'אם, מכיוון שהם לא היו מוכנים לוותר לגמרי על צליל הגיטרות האוונגרדי האופייני.

בשנת 1994 יצא האלבום Experimental Jet Set Trash and No Star ("נסיוני משוגע זבל ולא־כוכב", רמז לכל אחד מחברי הלהקה - רנאלדו, גורדון, מור ושלי). האלבום הניב להיט אחד, "Bull in the Heather", אך זכה לביקורות מעורבות - היו מבקרים שטענו שסוניק יות' מאבדת את דרכה בניסיון לפסוע בדרך האמצע שבין שירים אוונגרדיים לבין להיטי רוק כפי שהייתה רוצה חברת התקליטים.

אמצע שנות התשעים

למרות הביקורות, הלהקה המשיכה להופיע ולהקליט ובשנת 1995 הוציאה את האלבום Washing Machine ("מכונת כביסה"). באלבום זה ניכר כי סוניק יות' מוותרת על הניסיון להתברג לזרם המרכזי. האלבום לא הניב להיטים, אך זכה לביקורות אוהדות ובעקבותיו הלהקה יצאה לסיבוב הופעות גדול, שבמהלכו הגיעה גם לישראל.

בשנת 1997 סוניק יות' החלו להוציא את סדרת המיני-אלבומים SYR, ראשי תיבות של Sonic Youth Recordings. מיני-אלבומים אלה היו ברובם אינסטרומנטליים ואוונגרדיים מאוד. הם יצאו באריזות קרטון דומות לעטיפות תקליטים וכל הקרדיטים ורשימות השירים נכתבו בשפות זרות. ב־1997 יצא SYR1 בצרפתית ו-SYR2 בהולנדית ובשנת 1998 יצא SYR3 באספרנטו. SYR3 היה גם שיתוף הפעולה הראשון בין סוניק יות' לבין המוזיקאי ג'ים או'רורק.

ב-1998 סוניק יות' הוציאו גם את האלבום A Thousand Leaves ("אלף עלים", תרגום של שם של עוגה צרפתית, Mille feuille). האלבום התאפיין בצליל פסיכדלי ומבקרים השוו את סגנונו ללהקות משנות השבעים, כגון גרייטפול דד.

שנות האלפיים-הפסקת פעילות

בשנת 2000 סוניק יות' הוציאו את NYC Ghost & Flowers ("פרחים ורוחות רפאים של ניו יורק סיטי"). האלבום הוקדש כולו לעיר ניו יורק ותרבותה. באלבום זה ג'ים או'רורק רשום כשותף בנגינה בגיטרה ותכנות. הביקורות היו מעורבות - היו מבקרים שהיללו את חוסר הפשרות של הלהקה ואת הליכתה לכיוונים חדשים ואוונגרדיים, ומנגד היו כאלה שאמרו שהלהקה איבדה לגמרי את הכיוון. הגדיל לעשות אתר האינטרנט Pitchforkmedia.com, שנתן לאלבום את הציון הנמוך ביותר 0.0^[1].

לאחר יציאת האלבום ג'ים או'רורק הפך לחבר קבוע מן המניין בלהקה, בהקלטות והופעות.

בשנת 2002 יצא האלבום Murray Street שנקרא על שם הרחוב בני יורק שבו נמצא אולפן ההקלטות של סוניק יות'; האולפן נמצא בקרבת מגדלי התאומים ונפגע מהאבק וההדף של פיגועי 11 בספטמבר. צליל האלבום היה ברובו נקי ומלודי, אך כלל גם שירים עם קטעים אינסטרומנטליים רועשים ארוכים. שיר אחד, "Plastic Sun" היה בסגנון הנו-וייב שממנו הלהקה התחילה את הקריירה. הוא הזכיר במילים שלו את בריטני ספירס, אך חברת התקליטים של ספירס ביקשה להוציא את השורה הזו והמילים הוקלטו מחדש ברגע האחרון. האלבום זכה לביקורות אוהדות מאד.

בשנת 2004 יצא Sonic Nurse ("אחות סוניק"). סגנון האלבום היה קרוב ל-Murray Street - שירי רוק מלודיים ברובם, אך עם קטעים אינסטרומנטליים ארוכים. דמיון נוסף ל-Murray Street הוא שגם באלבום הזה הושמט ברגע האחרון שמה של זמרת מפורסמת - שם השיר "Mariah Carey and the Arthur Doyle Hand Creme" הוחלף ל-"Kim Gordon and the Arthur Doyle Hand Creme" לבקשת חברת התקליטים של מריה קארי.

בשנת 2005 ג'ים או'רורק פרש מהלהקה כדי להתמקד בעבודה עצמאית.

בשנת 2006 יצא האלבום Rather Ripped, שנקרא על שם חנות תקליטים אלטרנטיבית באזור ברקלי (מפרץ סן פרנססיסקו). זהו האלבום האחרון שסוניק יות' מחויבים להוציא בחברת DGC. האלבום ממשיך את הקו של שני האלבומים הקודמים עם שירים אפילו יותר קצרים (רובם קצרים מארבע דקות). באותה השנה הצטרף להופעות הלהקה הבסיסט מארק איבולד, שניגן לפני כן בפייבמנט ובלהקת פרי קיטן של קים גורדון. מאוחר יותר הפך לחבר להקה קבוע.

בשנת 2009 הוציאו סוניק יות' את האלבום The Eternal בחברת התקליטים מטדור רקורדס.

ב 14 באוקטובר 2011 הודיעו קים גורדון ות'רסטון מור על פרידה לאחר 27 שנות נישואים.

בשנת 2015 תוכננה הופעה של ת'רסטון מור, סולן הלהקה, בישראל אך זו בוטלה לאחר שהוא הביע את תמיכתו בתנועת החרם נגד ישראל (BDS)^[2].

קים גורדון - שירה, גיטרה וגיטרה בס
ת'רסטון מור - שירה וגיטרה
לי רנאלדו - שירה, גיטרה וקלידים
סטיב שלי - תופים
מארק אייבולד - בס (2006-2011)

חברים לשעבר

ג'ים סקלאבונוס (1981), ריצ'רד אדסון (1981 - 1982), בוב ברט (1982 - 1985) - תופים
ג'ים או'רורק (שותף: מ-1998; חבר מלא: 2002 - 2005) - גיטרה, גיטרה בס, קלידים