גרייטפול דד

גרייטפול דד
**Grateful Dead**
	ג'רי גרסיה ומיקי הארט בהופעה ב-1987
מקום הקמה	פאלו אלטו
מוקד פעילות	סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1965–1995 (כ־30 שנה)
סוגה	רוק ; פולק רוק ; קאנטרי רוק ; רית'ם אנד בלוז ; בלוז ; רוק אנד רול ; רוק פסיכדלי ; ג'אז ; אסיד רוק
חברת תקליטים	וורנר ברד'רס (1966–1972) ; Grateful Dead ‏(1973–1976) ; אריסטה רקורדס (1977–1989) ; Rhino (2001–היום)
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (2007); היכל התהילה של הרוק אנד רול (1994); היכל התהילה של גראמי (1998); פרס גיבור ארכיון האינטרנט (2015); פרס מרכז קנדי (2024) ;
	אתר רשמי
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	ג'רי גרסיה ; רון "פיגפן" מק'קרנן; בוב ווייר; ביל קרויצמן ; פיל לש ; מיקי הארט
חברים לשעבר
	Tom Constanten; Keith Godchaux; Donna Jean Godchaux; Brent Mydland; Ron "Pigpen" McKernan; Vince Welnick; ג'רי גרסיה; פיל לש; ביל קרויצמן; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

גרייטפוּל דֶד (אנגלית: Grateful Dead) (בתרגום חופשי לעברית; מת אסיר תודה) הייתה להקת רוק אמריקאית שנוסדה בשנת 1965 בסן פרנסיסקו כגלגול של להקת "מאדר מק'ריס אפטאון ג'אג צ'מפיונס". הגרייטפול דד נודעו בסגנון האקלקטי של שיריהם ששילבו השפעות רוק, מוזיקה עממית, בלוגראס, בלוז, קאנטרי וג'אז.

עובדות מהירות מקום הקמה, מוקד פעילות ...

סגירה

מעריציהם הנלהבים המכונים "דֶד הֶדס" ("ראשים מתים") נודעים בנאמנותם ללהקה, ורבים מהם ליוו אותה מהופעה להופעה במשך שנות קיום הלהקה.

בסוף שנת 1965 חברי ה"ג'אג צ'מפיונס" החלו בשינוי סגנוני לעבר הרוק, ולג'רי גרסיה, רון "פיגפן" מק'קרנן ובוב ווייר הצטרפו ביל קרויצמן ופיל לש. בשנת 1967, שיא הצלחת הלהקה, צורף גם מיקי הארט כנגן כלי הקשה נוסף.

ג'רי גרסיה – גיטרה ושירה
רון "פיגפן" מק'קרנן – שירה, קלידים, מפוחית, כלי הקשה, גיטרה
בוב ווייר – גיטרת קצב, גיטרת סלייד, קולות רקע
ביל קרויצמן – תופים
פיל לש – גיטרה באס
מיקי הארט – תופים

חברים נוספים ניגנו ותרמו קולות רקע, הפירוט בגוף הערך. חלק משירי הלהקה נכתבו על ידי רוברט האנטר.

הלהקה נקראה בראשונה "הווֹרלוֹקס" ושינתה את שמה ל"גרייטפול דד" לאחר שגרסיה בחר שם באקראי מתוך מילון. חברי הלהקה היו "להקת הבית" של ה"מרי פרקנסטרס" (חבורה של מעריצים ואוהדים של הסופר קן קיזי) והושפעו עמוקות מהשימוש הרווח של חבורה זו ב-LSD.

ההשפעות המוזיקליות על הצליל של הלהקה היו מגוונות ושילבו את הפסיכדליה של התקופה עם רית'ם אנד בלוז בסיסי ומוזיקת קאנטרי עממית, בנוסף להשפעות סגנוניות נוספות שהגיעו מלש כמו ג'אז חופשי ומוזיקה קלאסית מודרנית (לש היה תלמיד של המלחין לוצ'אנו בריו). שילוב זה יצר צליל מיוחד שעוגן במקורות הוותיקים של המוזיקה האמריקאית אך שיקף גם את תחושת ההרפתקנות והחיפוש אחר "הבלתי נודע המוזיקלי". מאפיין זה של נסיוניות וחידוש מוזיקלי אפיין רבות מההופעות החיות של הלהקה.

תקליטיהם הראשונים שיקפו את אופי ההופעות החיות – קטעים ארוכים של נגינה עם סולואי גיטרה של גרסיה, למשל ב-"Dark Star", אך חסרו את החיות והאנרגיה של ההופעה ולא נמכרו היטב. גם האלבום "live/Dead" מ-1969 לא הצליח במיוחד ורק אלבומי שנת 1970 – "American Beauty" ו-"Workingman's Dead" הביאו לפריצת הגרייטפול דד לתודעת הקהל הרחב בזכות שירים במבנה סטנדרטי יותר וסגנון צליל אקוסטי ורגוע.

שינויים בהרכב הלהקה

במשך השנים חלו תמורות רבות בהרכב הלהקה: פיגפן ניגן עד מותו (ב-1973) במגוון כלים ותרם גם את שירתו. בין 1971 ל-1975 נטל הארט חופשה ארוכה מפעילות בלהקה. טום "TC" קונסטנטן ניגן בקלידים בין 1968 ו-1970, ובשנת 1971 החליפו קית גודשו, והביא את אשתו דונה כזמרת ליווי, עד ששניהם עזבו ב-1979 וברנט מידלנד הגיע לנגן בקלידים והיה חבר בלהקה עד מותו ב-1990. לאחר מכן ברוס הורנסבי ווינס וולניק איישו את הקלידים ועזבו ב-1992 ו-1995 בהתאמה.

ההופעות החיות היו לסמל המוכר ביותר של הגרייטפול דד; פרט לשנת 1975, שבה הופיעה בארבע הופעות בלבד, הלהקה הופיעה הופעות רבות מדי שנה ברחבי ארצות הברית, החל מחורף 1965 ועד ה-9 ביולי 1995, עם מספר גיחות לאירופה וקנדה, כולל שלושה לילות של הופעה בפירמידה הגדולה בגיזה ב-1978. בממוצע רב שנתי הופיעו הגרייטפול דד כ-120 פעם בשנה, מספר הופעות גבוה משמעותית מלהקות אחרות שהתמקדו יותר בהקלטת אלבומי אולפן. אלבומי האולפן של הגרייטפול דד היו ברובם אוספים של שירים חדשים שבוצעו קודם לכן בהופעות. הופעותיהם התאפיינו בקטעים ארוכים של אלתור אישי, שהשתלבו ליצירה הרמונית, תוך מעבר והתמזגות של שיר אחד למשנהו.

הלהקה התפרסמה בכך שהתירה ל"דד הדס" (מעריציה) להקליט את הופעותיה ללא הגבלה, ובמשך שנים רבות הופעותיהם כללו קטעים מיוחדים לטובת המקליטים. ההפצה הותרה ללא הגבלה כל עוד היא ללא מטרת רווח.

הגרייטפול דד היו חלוצים בשיווק באמצעות דיוור ועוד לפני היות הדואר האלקטרוני נהגו לאסוף שמות וכתובות של מעריצים ושלחו אליהם מעת לעת דפי מידע על הלהקה ותוכניותיה. דפים אלו כללו הצעות רכישת טובין שונים והרווחים מימנו את ההפצה.

בשנת 1995 מת גרסיה מהתקף לב וחברי הלהקה הנותרים החליטו לא להשתמש יותר בשם "גרייטפול דד" מתוך הוקרה לזכרו וכתוצאה מכך הלהקה התפרקה רשמית. רובם פנו לפרויקטי סולו וחלקם מנגנים עד היום בלהקה שנקראת "דה דד" ("המתים").