Loading AI tools
מבני פולחן במצרים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפירמידות במצרים, שאחדות מהן נמנות עם המבנים הגדולים ביותר שנבנו בידי אדם, מהוות במשך אלפי שנות קיומן את אחד הסמלים המובהקים לתרבות מצרים העתיקה. הפירמידות נבנו על ידי המצרים הקדמונים בגדתו המערבית של נהר הנילוס - ארץ המתים לפי אמונתם, וזאת מפני שהיה זה המקום שבו נראה אל השמש שוקע בסופו של כל יום. את בתי המגורים שלהם בנו הקדמונים בגדתו המזרחית של הנהר, שם נראתה השמש מפציעה וזורחת בכל בוקר.
| ערך מחפש מקורות | |
| פירמידה: "מר" בכתב חרטומים | ||||
|
קיימת הסכמה בקרב הארכאולוגים לגבי היות הפירמידות מבני קבורה ענקיים אשר עוצבו לפי תפיסות דתיות המבוססות על פולחן השמש והכוכבים. מרבית הפירמידות הנמצאות במצרים נבנו בתקופת הממלכה הקדומה ותקופת הממלכה התיכונה.
כיום נהוג לחשוב כי צורתן של הפירמידות מייצגת את הסוללה הקדומה שממנה, לפי אמונתם של המצרים, נברא העולם כולו. סיבה נוספת לצורת המבנה היא התיאור המופשט לפיו הפירמידה מייצגת את התפשטותן של קרני השמש אל הארץ. סיבה זו מחוזקת על ידי העובדה שבימי קדם היו הפירמידות מצופות במשטחי אבן גיר מבריקים ובוהקים אשר הפיצו את אור השמש המשתקף מקירותיו של המבנה למרחקים גדולים. גם הכינויים שבהן כונו חלק מהפירמידות נקשרים לרוב להארת השמש, דוגמת שמה המקורי של הפירמידה הנוטה בדחשור: "הפירמידה הזורחת הדרומית" ופירמידת "זריחת סנווסרט".
בעוד ההסכמה על היות הפירמידה מבנה קבורה היא נחלת כלל החוקרים, ישנה אי הסכמה בסיסית באשר למיתוסים ולעקרונות ה"דתיים" כביכול אשר התפתחו סביב חקר הפירמידות במרוצת השנים. אחת התאוריות אשר התפתחה וזכתה להכרה מסוימת היא התאוריה המתארת את הפירמידות כמכונות משוכללות להחייאת המתים.
תאוריה אחרת מציעה כי הפירמידות היוו מעין "משגר" של נשמת הפרעה אל חלק מסוים בשמי הלילה, שם, לפי האמונה המצרית, נמצא השער הישיר למעבר לעולם הבא. ראיה התומכת בתאוריה זו נמצאה בפירמידה הגדולה של גיזה והיא הימצאותו של פיר צר וארוך שתחילתו בחדר הקבורה הפרעוני וסופו בדופן החיצונית של הפירמידה. פיר זה מקשר בין חדר הקבורה לנקודה בשמים שם נמצא השער השמיימי.
בתקופת השושלות המוקדמות במצרים העתיקה, היה נהוג לקבור את בעלי הממון במבנים דמויי ספסל אשר נקראו "מסטבה"[1]. הפירמידה הראשונה המופיעה בתיעוד היסטורי כלשהו נזקפת לזכות האדריכל המצרי אמחותפ, אשר תכנן את קבר הפרעה ג'וסר. בפירמידה זו נהגה לראשונה הרעיון למקם מספר "מסטבות" זו על גבי זו, בכך להשיג מעין פירמידה מדורגת בגסות. התוצאה הייתה הפירמידה של ג'וסר אשר הייתה המבנה הראשון שבו בא לידי ביטוי הרעיון של יצירת "מדרגות" שישמשו את נשמת הפרעה המת בעלייתה לשמיים. ההשפעה שהייתה למבנהו החדש של אמחותפ על המצרים הייתה כה גדולה, עד שבמשך מאות שנים עוצבו קברי הפרעונים בצורתו ובהתאם לעקרונות הבניה בהם נבנה.
תור הזהב של הפירמידות התרחש במקביל לתור הזהב של הפרעונים שזכו להיקבר בהן - תחילת תקופת הממלכה הקדומה. בתקופה זו היו הפרעונים שליטים כל יכולים אשר נחשבו לאלים בקרב העם, דבר שהיווה תמריץ גדול להשקעה הרבה הכרוכה בהקמת פירמידה. עם ירידת מעמד הפרעונים לתפקיד השליטים הארציים בעל תפקיד בירוקרטי בעיקרו, פחתו גם הרצון והיכולת לבנות מבני קבורה מפוארים. אט אט החלו הפירמידות להפוך למבנים קטנים יותר, אשר נבנו בחופזה וברשלנות ולרוב לקו בתכנון קלוקל.
שנים רבות לאחר תום תקופת בניית הפירמידות במצרים, זכו הפירמידות לתחייה מחודשת בתחומי הממלכה השכנה סודאן, לאחר שרובה של מצרים נכבש על ידי ממלכת נפאטה הסודנית. חרף פרק הזמן הקצר של שלטון מלכי נפאטה, הרושם שהותירו מבני הקבורה העתיקים על השליטים החדשים היה עז עד מאוד, ובמהלך תקופת ממלכת מרו המאוחרת (300 לפנה"ס - 300 לספירה) נבנו בתחומי סודאן יותר ממאתיים פירמידות חדשות אשר הושפעו רבות מאחיותיהן המצריות.
שיטות הבניה של הפירמידות החלו בשיטת "ניסוי וטעייה", ומאוחר יותר התפתחו בהתאם ליכולות הכלכליות ומשאבי הטבע שעמדו לטובת בוני הפירמידות בתקופה בת 2,000 השנים שבה נבנו מבנים אלו במצרים.
בכרך השני של ספרו של יוסף בן מתתיהו "קדמוניות היהודים" נכתב כי הפירמידות במצרים נבנו על ידי עבדים משבטי ישראל. זו טעות נפוצה - הפירמידות כבר היו קיימות מעל 1,000 שנה בתאריך שבו לפי המסורת היה שעבוד מצרים. בוני הפירמידות היו פועלים מצרים שהתגוררו בעיר גיזה, בעלי מעמדות שונים, שעבדו למען פרעה תמורת שכר. בקרבת אתר הפירמידות התגלו מספר אתרי קבורה שבהם נקברו בוני הפירמידות. על פי ישראל פינקלשטיין, ראש בית הספר לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה, לא קיימות עדויות על עבדים משבטי ישראל במצרים בתקופת בניית הפירמידות[2].
עם תחילת בנייתן של הפירמידות, בתקופת השושלת השלישית והרביעית, נבנו הפירמידות במלואן מאבן. סלע הגרניט שימש כחומר הבנייה העיקרי לגוף הפירמידה, והושט במיוחד לצורך זה במורד הנילוס על-גבי דוברות מיוחדות. הציפוי והגימור החיצוני של הפירמידה סותת בעיקר מאבן גיר בוהקת. הפירמידות הראשונות נבנו כשגושי הסלע מונחים בנטייה קלה לעבר פנים המבנה, אולם עד מהרה הסתבר כי צורה זו גורמת למבנה להיות לא יציב דיו ובעקבות כך שונתה שיטת הבניה להנחה אופקית של שכבות סלע זו על גבי זו.
במהלך תקופת השושלת החמישית, קטנו ממדי הפירמידות במידה משמעותית, ואיכות הבניה שלהן פחתה גם היא, וזאת עקב השימוש בסלעי גיר רכים כאבני היסוד לפירמידה, במקום הגרניט הקשה אך היקר. בתקופה זו נוסה לראשונה השימוש בחלוקי אבן וחצץ כחומר מילוי בין קוביות האבן הגדולות, דבר שהוזיל והחיש את בניית המבנה.
בתקופת הממלכה התיכונה שונתה שיטת הבנייה פעם נוספת. בתקופה זו נבנו מרבית הפירמידות כלא יותר מערמות בוץ גדולות, אשר צופו בלוחות אבני גיר מלוטשים. בחלק מהמקרים ניצלו הבונים גבעות טבעיות כבסיס לפירמידה, שיטה שהביאה לחיסכון גדול בכמות החומר הנדרש להקמת המבנה והקטינה את הקושי הכרוך בשינוע חומר זה לאתר הבניה.
החומרים אשר שימשו בבניית הפירמידות העתיקות ביותר, הבטיחו את המשך שימורן לאורך זמן ארוך יותר משל אלו אשר נבנו בתקופות המאוחרות.
קיימות מספר תאוריות שהקשר לשיטות בנייה ועיבוד חומרים הנדרשים. חלקם מבוססים על ניצול מידע שאבד עם הזמן.
-he.svg)
כיום נהוג למנות בתחומי מצרים בין 80 ל-118 פירמידות מוכרות[3]. הסיבה לכך שהמספר אינו מוחלט טמונה במצבן הרעוע של רבות מהפירמידות הקטנות, הנראות היום כלא יותר מערמת עפר מלאכותית וקטנה. מרביתן של פירמידות אלו החלו להיחקר על ידי הארכאולוגים רק לאחרונה. מרבית הפירמידות במצרים מרוכזות במתחמי קבורה גדולים בהם נבנו מספר פירמידות. החשובים באתרים אלו מפורטים בהמשך, לפי מיקום גאוגרפי, מצפון לדרום:
אבו ראוואש הוא אתר הפירמידות הצפוני ביותר במצרים, ומקום משכנה של פירמידת לפסיוס - הפירמידה ההרוסה של הפרעה ג'דפר, בנו ויורשו של הפרעה ח'ופו[4]. במשך שנים רבות נחשבה הפירמידה לפירמידה אשר בנייתה מעולם לא נשלמה, אולם מחקרים מהעת האחרונה מעידים על כך שלא רק שהבנייה נשלמה, אלא אף היה מדובר באחת הפירמידות הגדולות שנבנו במצרים, ככל הנראה שווה בגודלה לפירמידת מנכאורע, הפירמידה השלישית בגודלה באתר הפירמידות בגיזה. לפי הערכה זו הייתה פירמידת לפסיוס הפירמידה הרביעית או החמישית בגודלה במצרים. מיקומה הגאוגרפי בקרבת צומת דרכים חשוב הפך את הפירמידה למקור חומר בנייה נוח ונגיש, דבר שהביא לכליה כמעט מוחלטת של המבנה החל מהתקופה הרומית וכלה בתחילת המאה ה-20. כיום לא נותר מהפירמידה אלא שכבת יסודות בודדה, אולם באתר ישנה עוד פירמידה קטנה יותר אשר נמצאת במצב שימור סביר יותר.
ערך מורחב – מתחם הפירמידות בגיזה
גיזה, הנמצאת 20 ק"מ דרומית-מערבית ממרכז קהיר וכיום בפריפריה של העיר קהיר, היא מקום הימצאן של הפירמידה של ח'ופו, הידועה גם כפירמידה הגדולה; של הפירמידה הקטנה יותר של חעפרע ושל הפירמידה הצנועה יחסית של הפרעה מנכאורע (ידוע גם כ"מיקרינוס"), יחד עם מספר פירמידות קטנות הידועות כ"פירמידות המלכות", ופסל הספינקס הגדול של גיזה המפורסם.
מתוך שלוש הפירמידות הגדולות באתר, זו של חעפרע היא היחידה שבה ניתן לראות את שרידי ציפוי הגיר שכיסה בשעתו את שלל המבנים באתר. עקב מיקומה הגבוה והשיפוע התלול בו נבנתה נוצר הרושם שפירמידה זו גבוהה יותר מהפירמידה של ח'ופו, גם בשל ציפוי הפירמידה שהסיר אחד מן הסולטאנים העות'מאניים, אולם במציאות אין הדבר כך והיא קטנה משכנתה הן בגובה הן בנפח.
הנקרופוליס, "עיר המתים", בגיזה נחשבת לאחד האתרים המתויירים ביותר בעולם וזאת כבר בתקופה ההלניסטית, כאשר הפירמידה של חופו הוספה לרשימת שבעת פלאי תבל של העולם העתיק. הפירמידה היא "פלא תבל" היחיד ששרד עד ימינו[5].
אתר זה, הנמצא במחצית הדרך בין גיזה לאבו סיר, הוא ביתן של שתי פירמידות לא גמורות מתקופת הממלכה הקדומה. נהוג לראות את המבנה הצפוני כמקום קבורתו של הפרעה נבקה (ידוע גם כ"חודג'פה"), יורשו של סחמחט. הפרעה חאבה, אשר מלך במצרים תקופה קצרה בת 4 שנים בלבד, זכה להיקבר בפירמידה אשר בנייתה נפסקה באמצע, וזאת מפאת חוסר החשיבות של המלך המת. גובהה של הפירמידה כיום מתקרב ל-20 מטרים, ואילו הושלמה היא הייתה מתנוססת לגובה של כ-40 מטרים.
ערך מורחב – אבו סירבאתר זה, אשר שימש כעיר המתים המרכזית בתקופת השושלת החמישית של מצרים, ישנן 7 פירמידות. רמת הבניה של הפירמידות באתר נחותה מזו שהייתה נהוגה בתקופת השושלת הרביעית - כנראה סימן לירידה בכוח השושלת או ראיה למצב כלכלי חלש. הפירמידות באתר קטנות מאלו שנמצאות בגיזה ובנויות מאבן גיר זולה וחלשה.
שלוש הפירמידות העיקריות באתר הן הפירמידה של נ-אוסר, הפירמידה השמורה ביותר באתר, נפריר כא רע וסחו רע. באתר נמצאת גם הפירמידה הלא גמורה של נפרף רע. כל הפירמידות החשובות באבו סיר נבנו כפירמידות "מדורגות", בכלל זה גם הפירמידה הגדולה של נפריר כא רע, אשר נבנתה כפירמידת מדרגות שגובהה 70 מטרים ואשר "הוסבה" לפירמידה "רגילה" באמצעות מילוי הרווחים בין המדרגות בטיט ובחומר מילוי זול.
ערך מורחב – סקארההפירמידות העיקריות בסקארה כוללות את הפירמידה של ג'וסר והפירמידה של תטי. באתר נמצאת גם הפירמידה של אאנס, אשר כבר בתקופת בניו של רעמסס השני נעשה ניסיון לשחזר אותה וכן הפירמידה של יורשו של ג'וסר - סחמחת.
ערך מורחב – דחשור
דחשור הוא אתר הפירמידות השני בחשיבותו במצרים אחרי גיזה, אולם עד לאחרונה הוא היה בלתי נגיש לקהל הרחב וזאת עקב הימצאותו בתחומי בסיס צבאי.
הפירמידה הדרומית של סנפרו, הידועה בשמה "הפירמידה הנוטה", היא ככל הנראה הניסיון הראשון ליצור פירמידה בעלת פאות "חלקות" למשעי[6]. למראית עין ניסיון זה עלה יפה (על אף שמבחינה הנדסית הוא נכשל) וכיום זוהי הפירמידה המהווה את הדוגמה הטובה והשלמה ביותר לשיטת ציפוי הגיר שהייתה נהוגה בשאר הפירמידות במצרים. בשעות היום ניתן להבחין בבוהק המבנה ממרחק רב ועל כן ציפוי הגיר ממלא את תפקידו כיאות.
הפירמידה הצפונית (ידועה גם כ"פירמידה האדומה"), אשר נבנתה גם היא על ידי הפרעה סנפרו[6], הייתה למעשה הפירמידה בעלת הפאות החלקות המוצלחת הראשונה בעולם. על אף היותה אלמונית יחסית זוהי הפירמידה השלישית בגודלה בכל מצרים. באתר בדחשור נמצאת גם הפירמידה "השחורה" של הפרעה אמנמחת השלישי.
באתר זה נמצאות הפירמידות של אמנמחת הראשון ובנו - סנוסרת הראשון[7], האחרונה מוקפת בהריסותיהן של לא פחות מ-10 פירמידות משניות. האתר, שנמצא ליד נווה המדבר פיום, באמצע הדרך בין דחשור למיידום, כ-100 קילומטרים מדרום לקהיר, נחשב כיום לאתר הקבורה של העיר האבודה איטיטאווי, עיר שמקום המצאה עדיין לא נחשף בידי החוקרים ואשר שימשה כבירת מצרים בתקופת השושלת השתים עשרה
הפירמידה במיידום היא אחת משלוש הפירמידות שנבנו בתקופת שלטונו של הפרעה סנפרו, ונהוג להניח כי בנייתה החלה בתקופת אביו של סנפרו, חוני. יש הטוענים כי היה זה ניסיון ראשון (אם כי לא מוצלח במיוחד) לבניית פירמידה בעלת פאות חלקות[8].
הפירמידה במיידום סבלה משחיקה חמורה וכיום נשארה על תילה רק ליבת האבן התלולה של החלק הפנימי של הקבר, אשר נדמית כמגדל מוזר - מראה ייחודי בנוף המצרי. הגבעה עליה מתנוסס מגדל הליבה אינה טבעית והיא מורכבת למעשה משרידי הקירות החיצוניים של הפירמידה שהתמוטטו ככל שחלף הזמן. למעשה, אחת הפאות של הפירמידה התמוטטה כבר בסביבות שנת 2,600 לפנה"ס - עוד לפני שהושלמה הבניה[8].
על מנת לשוות לה מראה חלק ואחיד, נמנעו בוני הפירמידה מלהתקין בה תמוכות למעטפת החיצונית, דבר שאיפשר את ההתמוטטות הקלה של קירותיה. ציפוי הפירמידה באבן גיר רק הכביד על המעטפת העדינה והגביר את שחיקתה. כישלון בניית הפירמידה במיידום נלמד ונחקר על ידי המצרים הקדמונים והלקחים שהופקו ממנו ייושמו כבר במפעלי הבניה הבאים אשר יצאו אל הפועל.
יש הטוענים כי קריסת קירותיה החיצוניים של הפירמידה התרחשה בעת בנייתה של הפירמידה הנטויה בדחשור, ושבעקבות כך, שונתה שיטת הבניה של הפירמידה תוך כדי בנייתה, וזוויות הקירות הוקהו במעט, דבר ששיווה לה את מראה הנטוי.
אמנמחת השלישי היה השליט רב הכוח האחרון בשושלת ה-12, והפירמידה שאותה בנה בחווארה, ליד פיום, היא למעשה הפירמידה השנייה שלו, לאחר הפירמידה השחורה בדחשור. הפירמידה בחווארה נחשבת כיום כמקום קבורתו הסופי של מלך זה.
כמו רוב הפירמידות מתקופת הממלכה התיכונה, גם פירמידה זו נבנתה רובה מלבני בוץ אשר צופו באבן גיר לבנה. מרבית הלבנים ששימשו בבניית הפירמידה נבזזו עם הזמן ושימשו חומרי בניין לבניינים נוספים באזור, מה שמשווה לפירמידה של חווארה בימינו צורה של ערמת עפר דמוית פירמידה.
מקדש המוות העצום שעמד במקור ממול הפירמידה של חווארה, נחשב כבסיס למיתוס הלבירינת שהיה נפוץ בפולקלור של עמים רבים באזור המזרח התיכון.
הפירמידה של סנוסרת השני (השושלת ה-12) באל לַחוּן היא הפירמידה הדרומית ביותר במצרים. בוניה הפחיתו את המאמץ המושקע בבניית מבנה שכזה על ידי כך שהקימו אותה על גבעת גיר בגובה 12 מטרים ששימשה כבסיס לפירמידה.
רן לוי, מי באמת בנה את הפירמידות?, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
פירמידות - מצרים, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
