מתחם הפירמידות בגיזה

מתחם הפירמידות בגיזה
	הפירמידות בגיזה
	הפירמידות בגיזה
אתר מורשת עולמית
	ממפיס והנקרופוליס הסמוך - שדות הפירמידות מגיזה עד דחשור
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3, 6
מידות
שטח	16,359 הקטאר
גובה מעל פני הים	27 מ'
מיקום
מדינה	מצרים
קואורדינטות	29°58′34″N 31°07′58″E

מתחם הפירמידות בגיזה או הנקרופוליס של גיזה הוא אתר ארכאולוגי השוכן על רמת גיזה, במרחק קצר מקהיר שבמצרים. מתחם זה של מונומנטים עתיקים שוכן במרחק של כ-8 קילומטרים מהעיר גיזה שעל הנילוס, ובמרחק של כ-25 קילומטרים בכיוון דרום-מערב ממרכז קהיר. הפירמידה הגדולה של גיזה, המצויה במתחם זה, היא המונומנט היחיד שנותר משבעת פלאי תבל.

עובדות מהירות אתר מורשת עולמית, מידות ...

סגירה

נקרופוליס מצרי עתיק זה מורכב מפירמידת ח'ופו (הידועה בכינוי "הפירמידה הגדולה של גיזה"), פירמידת חעפרע הבינונית, פירמידת מנכאורע הקטנה יותר, וכן קבוצת בנייני לוויין מפוארים הידועים בכינוי "פירמידות המלכות", סוללות ופירמידות עמק. הספינקס הגדול שוכן בצד המזרחי של המתחם, ופונה לכיוון מזרח. הדעה הרווחת בקרב האגיפטולוגים היא שפני הספינקס מתארים את פניו של פרעה חעפרע. בסמוך למונומנטים הללו נמצאים קבריהם של פקידי ממשל בכירים ומונומנטי קבורה מאוחרים יותר (תקופת הממלכה החדשה ואילך) המסמלים את הכבוד כלפי אלו שקבורים בנקרופוליס.

כיום ניתן לצפות רק בפירמידת מנכאורע ללא מעטפת אבן הגיר שלה, ואילו בפירמידת חעפרע נותר חלק מכיסוי אבן הגיר של הפסגה, בעוד שבפירמידת ח'ופו הבסיס הוא זה שמצופה עדיין באבן גיר. במבט מרחוק פירמידת חעפרע נראית גדולה יותר בהשוואה לשתי הפירמידות האחרות, אך למעשה זוהי אשליה אופטית הנובעת ממיקומה הגאוגרפי של הפירמידה ומזווית השיפוע שבה היא נבנתה. תקופת הבנייה העיקרית באתר הייתה במהלך המאה ה-25 לפנה"ס. האתר התפרסם בתקופה ההלניסטית כאשר הפירמידה הגדולה הוזכרה על ידי אנטיפטרוס מצידון כאחד משבעת פלאי תבל, והיא האתר היחיד ברשימה ששרד עד היום.

פירמידות גיזה נחשבות בדרך כלל על ידי תיירים למבנים השוכנים במיקום מדברי מרוחק בעיקר בגלל תמונות מהמאה ה-19, אך למעשה הן חלק מאחת הערים הצפופות ביותר באפריקה. בעקבות תהליך של התפתחות אורבנית קהיר משתרעת עד לשולי האתר הארכאולוגי. אתרי העתיקות באזור ממפיס, כולל אלו שבגיזה, וביחד עם האתרים בסקארה, דחשור אבו רויאש ואבו סיר, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 1979.

קיימות תאוריות רבות העוסקות בשיטות הבנייה של הפירמידה הגדולה. תאוריות רבות מבוססות על הרעיון של הזזת אבנים ממחצבה, גרירתן והצבתן במקום מסוים. המחלוקות נוגעות בעיקר לדרך שבה האבנים הועברו והונחו במקומן.

בשנת 2024 התגלה בעזרת לוויינים שמתחת לחול היה ערוץ של הנילוס שהתייבש לפני שנים. נתיבו היה מתאים לשינוע חומרי בניה לגיזה^[1].

קיימות גם תאוריות העוסקות באנשים שבנו את הפירמידות. תאוריה אחת, שהוצעה על ידי היוונים, גורסת שעבדים אולצו לעבוד עד שבניית הפירמידה הושלמה, והיא איננה מקובלת כיום על האגיפטולוגים. טענה נוספת היא שהפירמידה הגדולה נבנתה על ידי עשרות אלפי פועלים מיומנים שהתגוררו בסמוך אליה ועבדו תמורת משכורת או כצורה של תשלום מיסים עד להשלמת הבנייה. קבריהם של העובדים התגלו בשנות ה-90 על ידי הארכאולוגים זאהי האוואס ומארק לנהר. האגיפטולוג מירוסלב ורנר טוען כי כוח העבודה היה מאורגן במבנה היררכי שהתבסס על כישוריהם של העובדים^[2].

Lehner, Dr. Mark, "The Complete Pyramids", Thames & Hudson, 1997. ISBN 0-500-05084-8.
Manley, Bill (Ed.), "The Seventy Great Mysteries of Ancient Egypt", Thames & Hudson. ISBN 0-500-05123-2.
"Mysteries of Egypt" National Geographic Society, 1999. ISBN 0-7922-9752-0.
Rhys-Davies, John, "Riddles of the monument builders: Who built the Sphinx", Time-Life Video, 1995.
Wirsching, Armin, "Die Pyramiden von Giza - Mathematik in Stein gebaut: Stationen der Sonne auf ihrem Lauf durch das Jahr", Books on Demand, 2006. ISBN 978-3833454929.
Stadelmann, Rainer, "Die aegyptischen Pyramiden. Vom Ziegelbau zum Weltwunder", Von Zabern, Mainz, 1997. ISBN 3-8053-1142-7.