Simple Network Management Protocol
פרוטוקול תקשורת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרוטוקול תקשורת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Simple Network Management Protocol (ראשי תיבות: SNMP, בתרגום חופשי: פרוטוקול פשוט לניהול רשת) הוא פרוטוקול תקשורת לניהול התקני רשת (Network elements) ברשתות IP. הפרוטוקול מאפשר להגדיר את תצורת ההתקן (Configuration), ולאסוף מידע מהתקן הרשת לגבי מצבו (Status) ולגבי הגדרות התצורה שלו. רשת המנוהלת באמצעות SNMP מורכבת מתחנות ניהול רשת (Network Management Stations) הכוללות יישום לניטור ולשליטה בהתקני הרשת. התקני רשת הם התקנים כגון מתגים, נתבים, שרתים ועוד, הכוללים סוכני ניהול המתקשרים עם תחנת ניהול הרשת, באמצעות פרוטוקול SNMP, ומבצעים את הוראותיה[1].
פרוטוקול SNMP פועל בשכבת היישום במודל OSI. והוא משתמש בפרוטוקול TCP/IP ועובד מעל UDP בפורטים 161 ו-162. הפרוטוקול פועל במודל שרת–לקוח, כאשר צד הסוכן הוא השרת ותחנת הניהול היא הלקוח.
למרות יכולותיו, השימוש בפרוטוקול ברוב המקרים הוא לקבלת נתונים ולא לשינוי הגדרות תצורה.
בפרוטוקול זה מדברים ביניהם שני צדדים:
במודל הקלאסי של הפרוטוקול, ישנו NMS אחד ברשת, ועל כל רכיב מנוהל יושב סוכן. בפועל, במקרים רבים ישנם מספר NMS ברשת, בעיקר לצורכי נוחות ונגישות.
לפרוטוקול קיימת גם גרסה מאובטחת (secure SNMP) הפועלת בפורטים 10161 ו-10162.
פרוטוקול SNMP פותח בשנות השמונים של המאה ה-20. גרסת התקן הראשונה שנקראת RFC 1067 שוחררה על ידי ארגון IETF בשנת 1988. בשנת 1989 בוצעו תיקונים בתקן שפורסמו ב-RFC 1098 שהחליף את RFC 1067. בשנת 1990 הוחלף שוב התקן על ידי RFC 1157. בדיעבד קיבלה גרסה זו של הפרוטוקול את הכינוי SNMPv1. השימוש בגרסה זו נפוץ ביותר. SNMPv1 זכה לביקורת רבה בגלל ההתעלמות של הפרוטוקול מסוגיות הקשורות לאבטחת מידע.
בשנת 1993 פורסמה גרסה שנייה לפרוטוקול הנקראת SNMPv2 ב-RFC 1441,RFC 1452 ו-RFC 1448. בגרסה השנייה נוספו שתי בקשות לפרוטוקול Inform Request ו-Get Bulk Request. מבנה הבקשה שונה ולמבנה הבקשה נוספו הנתונים הנחוצים עבור הבקשות החדשות. כמו כן, שופר קלות הטיפול באבטחת מידע ונוספה תמיכה במונים בגודל 64 סיביות. SNMPv2 נעדר תאימות אחורה ל-SNMPv1. ארגון IETF הגדיר אסטרטגיות לניהול רשת המכילה את שתי הגרסאות בו זמנית בעזרת תחנות ניהול "דו לשניות" וסוכני פרוקסי[2].
בשנת 1996 פורסם תיקון ל-SNMPv2 שהחליף את התקן מ-1993.
בשנת 1998 פורסם התקן ל-SNMPv3. בגרסה זו הושם דגש רב על נושא אבטחת המידע והיא כוללת מנגנונים חזקים לאימות משתמשים, בקרת גישה, והצפנה.
התקני רשת המנוהלים בעזרת SNMP, משמשים לפונקציות שונות ומיוצרים על ידי יצרנים שונים. על כן ייתכן שחלק מהמידע המשמש להגדרות תצורת ההתקן או המידע המשקף את מצב התקן יהיה שונה מהתקן להתקן. כדי ליצור שפה משותפת לתחנת הניהול ולהתקן הרשת, יש צורך ליצור מודל המיצג את המידע בהתקן הרשת ולהכיר את אותו מודל לתחנת הניהול.
ייצוג המידע בהתקן הרשת נעשה על ידי מודל נתונים הנקרא Management Information Base, או בקיצור MIB. מסתכלים על כלל המידע המשמש לניהול (הגדרות התצורה, ומידע של מצב ההתקן) כאוסף של אובייקטים מנוהלים. ה-MIB הוא אוסף של כל האובייקטים ומכיל הגדרה פורמלית של המידע בכל אובייקט. לכל אובייקט יש מזהה ייחודי, הנקרא Object Identifier, ובקיצור OID. ה-MIB ממדל את אוסף האובייקטים כעץ היררכי, בו כל עלה הוא אובייקט המיוצג על ידי ה-OID שלו. מזהה האובייקט הוא מחרוזת המורכבת ממספרים המפורדים על ידי נקודות; המחרוזת מתארת את המסלול שיש לבצע כדי להגיע אל העלה משורש העץ: כל מספר מייצג בתורו לאיזה צומת יש לעבור בשלב זה של המסלול. למשל, 1.2.4 הוא ה-OID המתאים לעלה אליו מגיעים אם בוחרים במסלול המוביל מהשורש (1) אל הצומת השני המחובר ישירות אל השורש (2) ומשם אל הצומת הרביעי (4).
כאשר רוצה NMS לקבל מידע מסוכן כלשהו, הוא שולח אליו בקשה ובה הוא מציין את ה-OID אותו הוא רוצה לקבל. כעת, הסוכן ניגש אל המקום הרלוונטי המאחסן את המידע של האובייקט המבוקש ושולף משם את המידע הנחוץ, אותו הוא מחזיר אל ה-NMS. ה-NMS, באמצעות ההגדרה הפורמלית המופיעה ב-MIB, יודע גם לבצע את התרגום בין OID לערך קריא וברור, ובכך מאפשר להשתמש בו בצורה מובנת.
בעת פעילות סטנדרטית של הפרוטוקול, מתבצעים השלבים הבאים:
בשליחת בקשה אל סוכן, ה-NMS צריך לציין את הפרטים הבאים:
סוכן SNMP תומך במספר סוגים של בקשות עבור OID או רשימת OID נתונה:
Total SNMP: Exploring the Simple Network Management Protocol, sean J Harnedy, Prentice Hall PTR, 1998
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.