Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
SU-85 (ר"ת של: Samokhodnaya Ustanovka-85 - 'כן תותח בעל היסע עצמי') הוא משחית טנקים שפותח בברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה, אשר נבנה על בסיס ה-SU-122. שלא כמו תותחים מתנייעים אחרים שפותחו על ידי הסובייטים במלחמה כגון ה-SU-122 וה-SU-76, ששימשו כתותחי סער וככלי נ"ט, ה-SU-85 תוכנן במיוחד כמשחית טנקים כדי להתמודד עם האיום מצד טנק הטיגר הגרמני.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | משחית טנקים |
| מדינה מייצרת |
 ברית המועצות |
| שנת ייצור | 1943 |
| תקופת השימוש |
1943–1950 (כ־7 שנים)  |
| דגם קודם | SU-122 |
| דגם עוקב | SU-100 |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| יחידות שיוצרו |
2,050 |
| מידע טכני | |
| אורך | 8.15 מטר |
| רוחב | 3 מטר |
| גובה | 2.45 מטר |
| משקל | 29.2 טון |
| מהירות | 47 קמ"ש |
| טווח פעולה | 400 קילומטר |
| מנוע | דיזל, 500 כוחות סוס |
| שריון | 45-20 מ"מ |
| צוות | 4 |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | תותח 85 מ"מ D-5S |
| חימוש משני | אין |
  | |
בינואר 1943 שבו הסובייטים בשלמותו טנק גרמני חדש באזור לנינגרד, הטיגר. השריון של הטיגר היה עבה ביותר וחסין מפני תותחי ה-7.62 ס"מ של ה-T-34 וה-KV (הטנקים המתקדמים ביותר של הצבא האדום בתקופה) בטווחי קרב סבירים, מה שהוביל את המהנדסים הסובייטים לנסות ולפתח במהרה משחיתי טנקים עם תותחים חזקים יותר שיוכלו להתמודד עם האיום החדש.
העדיפות הראשונה של המפתחים הייתה לפתח תותח ארוך קנה כמו תותח ה-88 מ"מ הגרמני, שיוכל לחדור את השריון של הטיגר. במבחני שדה שנעשו על ידי הסובייטים התברר כי גם תותח הנ"מ בקוטר 85 מ"מ וגם תותח השדה מדגם A-19 בקוטר 122 מ"מ מסוגלים לחדור את הטיגר. צוות הפיתוח בראשותו של פ. פטרוב (Fyodor Petrov) נתבקש לפתח תותח 85 מ"מ חדש אשר ישתמש באותה התחמושת של תותח הנ"מ 85 מ"מ, ויורכב על כלי משוריין. לאחר שניסיון להרכיב את תותח ה-122 מ"מ על התותח מתנייע SU-122 בתור ה-SU-122P נכשל בגלל משקלו של התותח, פנו המפתחים להרכבת התותח החדש של פטרוב, ה־D-5 בקוטר 85 מ"מ על ה-SU-122 [1].
מאחר שה-SU-122 (שנבנה על תובת ה-T-34) תוכנן לשאת תותח הוביצר, לא היה לו את הציוד האופטי הדרוש להרכבת תותח נ"ט. המפתחים במפעל Uralmash התגברו על הבעיה בעזרת התקנתו של בסיס תותח בצורת כדור, שהוסיף למיגון ושיפר את צידוד התותח. התקנת התותח דרשה שינויים במבנה העל של הכלי, אולם המתאר הכללי שלו נשאר זהה. הכלי חולק לשני תאים, כשמאחור יושב המנוע מסוג V-12 דיזל בעל הספק של 500 כ"ס, ומקדימה תא הלחימה בו ישבו ארבעת אנשי הצוות[2].
ייצורו של ה-SU-85, שדגם האבטיפוס שלו נבנה בזמן קצר, החל באמצע 1943 במפעלי אורלמש. 100 הכלים הראשונים נכנסו לשירות בחודש אוגוסט 1943. ייצורו של ה-SU-85 נפסק בספטמבר 1944 מאחר שה-T-34-85, שהיה בעל תותח 85 מ"מ זהה נכנס לשירות ולא היה טעם בהמשך ייצורו של משחית טנקים ללא כוח אש עדיף. את מקומו של ה־SU-85 ביחידות השדה תפס ה-SU-100, שהיה בעל כוח אש עדיף ושריון משופר. בסך הכל נבנו 2,050 יחידות של ה-SU-85 [3].
ה-SU-85, שנכנס לשירות באוגוסט 1943, הופעל ביחידות של אגד ארטילרי עצמאי אשר הורכבו מ-12 כלים כל אחד. ב-1944 הופעלו ה-SU-85 גם בגדודי משחיתי טנקים. כל גדוד הורכב תחילה מ-16 SU-85 מחולקים לשלוש סוללות, כלאחר מכן גדל מספר הכלים בכל גדוד ל-21[4].
ה-SU-85 תוכנן לפעול בקרב מאחורי הכוח העיקרי לו הוא סייע, ולתקוף את הטנקים הכבדים של האויב מטווחים רחוקים. ה-SU-85 לא התאים לקרבות פנים אל פנים, מאחר שמחסור במקלעים הפך את הכלי לפגיע מאוד לחיילים רגלים. בסך הכל הוכיח עצמו הכלי כמצליח ויעיל במיוחד כנגד טנקי אויב כמו הטיגר והפנתר הגרמנים. מלבד הצבא האדום, שירתו SU-85 במהלך המלחמה בצבא הפולני, שם הורכבו מהם שני אגדים עצמיים - מס' 13 ומס' 28. כמו כן בחטיבת השריון הצ'כוסלובקית ה-1 היו 2 SU-85 בפלוגת המפקדה.[5].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
