RATP

RATP
נתונים כלליים
סוג	קואופרטיב
תקופת הפעילות	1949–הווה (כ־75 שנים)
חברות בנות	Orlyval; Yellow Buses; מנצ'סטר מטרו-לינק; RATP El Djazaïr; RATP Dev; Ixxi; DC Streetcar; Compagnie des transports du Yonnais; London United Busways; Transports annemassiens collectifs; Transports de l'agglomération de Charleville-Mézières; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
מיקום המטה	Maison de la RATP
משרד ראשי	פריז, צרפת
בעלות	פייר מונגין
ענפי תעשייה	urban and suburban passenger transport, הסעת נוסעים
מוצרים עיקריים	תחבורה ציבורית (מטרו, אוטובוס,RER ורכבת קלה
הכנסות	4,930,000,000 אירו (נכון ל־2012)
רווח	112.1 מיליון אירו (2007)
עובדים	43,359 (אפריל 2008)
	http://www.RAPT.fr

האיגוד האוטונומי של התחבורה הפריזאית (בצרפתית: Régie autonome des transports parisiens; ראשי תיבות: RATP) היא חברה ציבורית מנוהלת על ידי איגוד התחבורה של איל דה פרנס (בצרפתית: Île de France Mobilités; ראשי תיבות: IDF Mobilités) לצורך ניהול של המטרו ושל התחבורה הפנימית בפריז והפריפריה הקרובה שלה: אוטובוסים, רכבת קלה וחלק מקווי A ו-B של ה-RER.

עובדות מהירות נתונים כלליים, סוג ...

סגירה

האיגוד הוקם ב-1948 והחליף את חברת מסילות הברזל התחתיות של פריז (בצרפתית: Compagnie du chemin de fer métropolitain de Paris; ראשי תיבות: CMP) ושל חברת התחבורה הציבורית של האזור הפריזאי (בצרפתית: Société des transports en commun de la région parisienne; ראשי תיבות: STCRP) כדי לנהל את כל אמצעי תחבורה התת-הקרקעיים ומעל פני השטח של פריז ופרווריה, שהיו בעבר המופעלים על ידי חברות פרטיות. מעמדה הוא של איגוד ציבורי תעשייתי ומסחרי (EPIC).

משנת 2000, התפתחה החברה בצרפת ומחוצה לה בהפעלת רשת תחבורה וכיום היא החברה השישית בגודלה בעולם בתחום התובלה הגלובלית.

בשנת 1948 אוחדה חברת מסילות הברזל התחתיות של פריז (CMP), שהייתה אחראית על רשת הרכבות התחתיות, עם חברת התחבורה הציבורית של האזור הפריזאי (STCRP) שהייתה אחראית על רשתות של אוטובוסים וחשמליות.

ייסוד רשת המטרו הפריזאית

כדי לא לסמוך על חברת מסילות הברזל הלאומית (בצרפתית: Compagnie des chemins de fer de l'État) עבור השירות בשטח האורבני, החליטה העיר פריז ב-1883 על בניית רשת מסילות ברזל תת-קרקעיות. העבודה על התשתיות (מנהרות, תחנות וכו') הוטלה על העיר בעוד שהעבודה על דרכי הגישה נמסרה לידי זכיין. החברה הכללית לגרירה (Compagnie générale de traction), בבעלות הברון הבלגי אדוארד לואי יוסף אמפיין נבחרה כזכיינית בשנת 1897 על ידי המועצה המקומית. היא התאחדה באפריל 1899 עם שניידר אלקטריק מקרוסו (Creusot) וייסדה את חברת מסילות הברזל התחתיות של פריז, ה-CMP.

קו מספר 1 של המטרו של פריז נמסר על ידי עירייה פריז ב-15 ביוני 1900 למפעילת הקו, חברת מסילות הברזל התחתיות של פריז, שהניעה קרונות לבדיקת הקו ולהכשרת כוח אדם.

בשנת 1901 הוענק זיכיון שני מעיריית פריז למהנדס ז'אן-בטיסט ברלייה. חברת מסילות הברזל החשמליות צפון-דרום של פריז נוסדה והצטרפה אליו כדי לפתוח קו חדש של המטרו. לאחר מכן הוענק קו שני לחברת מסילות הברזל החשמליות צפון-דרום של פריז, ובהמשך קו שלישי.

ב-1 בינואר 1930 קלטה חברת CMP את חברת מסילות הברזל החשמליות צפון-דרום של פריז והפכה מחדש למפעיל הבלעדי של רשת המטרו בפריז. קווים A ו-B של חברת מסילות הברזל החשמליות צפון-דרום של פריז שולבו ברשת של CMP והתשתיות התאחדו.

הרשת הקרקעית

בתום מלחמת העולם הראשונה היו שש חברות הפועלות בתחום התחבורה הציבורית הקרקעית (אוטובוסים, חשמליות) בזיכיון של עיריית פריז ושל מחוז הסיין, הרוסות כלכלית.

כדי לפתור את הבעיה התמזגו חברות אלה ב-1 בינואר 1921 על ידי מחוז הסיין לחברת התחבורה הציבורית של האזור הפריזאי, ה-STCRP. בעת ייסודה הפעילה החברה 112 קווי חשמלית ו-41 קווי אוטובוס.^[1] ה-STCRP אינו גוף ציבורי כמו שיהיה ה-RATP, אלא איגוד פרטית מקבוצת אמפיין בעלת זיכיון פעולה ממחוז הסיין.

בשנים 1922 ו-1924 קלטה STCRP שלוש חברות נוספות: CFBB (מסילת ברזל של יער בולון), PA (מסילת ברזל פריז-ארפג'ון) ו-OP (חשמלית מערב פריז).

חברת STCRP קיבלה זיכיון להפעלת תחבורה ציבורית קרקעית ממחוז הסיין למשך 30 שנה, מ-1 בינואר 1921 ועד 31 בדצמבר 1950. כתוספת לזיכיון זה ניתן גם זיכיון הפעלה של מונית נהר, שהופסק ב-1917. שירות זה החל מחדש ב-4 באוגוסט 1921.

נוכח הצפיפות ברחובות פריז, החליטה STCRP ב-1938, בד בבד עם חידוש צי האוטובוסים שלה, לנטוש את הפעלת החשמלית.

היווסדה של RATP

ביוני 1941 מוזגה חברת CMP עם חברת STCRP. מיזוג זה יצר חברה אחת האחראית על התחבורה הציבורית בפריז.

חוק מ-21 במרץ 1948 יצר את המשרד האזורי לתחבורה הפריזאית האחראי על רשתות התחבורה וכן את האיגוד האוטונומי של התחבורה הפריזאית (RATP), חברה ציבורית בתחומי התעשייה והמסחר, האחראית על רשת המטרו ועל הרשת הקרקעית. למרות משאבים תקציביים מוגבלים, היא יישמה במהרה שיפור של רשת התחבורה הציבורית שהאטרקטיביות שלה הייתה בירידה.

התפתחות הרשת

ב-1 בינואר 1949 קיבלה RATP חזרה את הקו לסו (Sceaux) שלימים התפתח לקו B של ה-RER. ב-14 בדצמבר 1969 קו נאסיון - בואסי-סן-לז'ה (Nation - Boissy-Saint-Léger), קו A של ה-RER, נכנס לשירות על ידי ה-RATP. קו לה-דפאנס - אטואל (La Défense - Étoile) נפתח ב-21 בפברואר 1970. קו זה הוארך בשני צידיו וב-1 באוקטובר 1972 הגיע מ-אובר (auber) ל-סן ז'רמן (saint-Germain). התרחבות קו A וקו B של ה-RER המשיכו עד לשנת 1977, הן בשידרה הראשית והן בהתפצלויות נוספות ממנה.

בשנת 1992 חנכה RATP את הקו החדש הראשון של החשמלית בין סן-דני לבוביניי (Bobigny). בשנת 1997 נכנס לשירות קו שני של חשמלית שנתיבו לאורך נהר הסן במערב פריז.

ב-15 באוקטובר 1998, לאחר מספר שנות עבודה, נחנך קו 14 של המטרו - הקו הראשון שפועל במלואו בצורה אוטומטי. הקו שימש כחלון ראווה טכנולוגי למומחיות התעשייתי של החברה לייצוא.^[1]

הצמיחה בצרפת ומחוצה לה

בשנת 1998 הקימה RATP חברת בת, RATP הבינלאומי, כדי להקל על הפיתוח הבינלאומי שלה.^[2] בשנת 2000 התירה חקיקה ל-RATP לפעול באמצעות חברות בנות בתכנון ותפעול של רשתות תחבורה ציבורית בכל רחבי המדינה.^[3]

בשנת 2001 נוסדה "RATP צרפת", אשר יבטיח שקיפות חשבונות בין הפעילויות תחת חוזה בין RATP ואיגוד התחבורה איל דה פרנס (STIF) מצד אחד ואת פעילותה מחוץ לחוזה זה מצד שני.

בחודש ינואר 2002, חתמה RATP עם חברת בת לתחבורה של Caisse des Depots et Consignations בשם Transdev על הסכם שיתוף בפיתוחים בתחום התחבורה בצרפת ומחוצה לה. כחלק משיתוף הפעולה, RATP מחזיקה ב-25% ממניות Transdev. ו-Transdev מחזיקה 25% ממניות RATP צרפת שנהפך להיות RATP פיתוח ופעילויותיה מתרחבות לרחבי העולם.

בתחום ההנדסה ייסדה RATP את Xelis בשנת 2006, במידה רבה, להצעות עתידיות של STIF, האחראים על פרויקטים בתחום התחבורה של איל דה פרנס.

בשנת 2007, בעקבות הגדלת ההון של "RATP פיתוח", לא על ידי Transdev, אחוז ההחזקה של RATP החברה עלה מ-75% ל-95.41%.

בחודש אוגוסט 2011 נמסר הזיכיון לתפעול מערכת הרכבת הקלה של מנצ'סטר לRATP.