EMDR

EMDR (באנגלית, ראשי תיבות Eye Movement Desensitization and Reprocessing - הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים) הוא טיפול בו משחזרים את האירוע הטראומתי תוך כדי הזזת עיניים מהירה מצד לצד.^[1] זוהי שיטת טיפול שפותחה על ידי פרנסין שפירו בשנת 1988 כשיטה להפחתת ההשפעות של זיכרונות טראומטיים. במהלך הטיפול, המטופלים מתבקשים להתמקד בזיכרונות ספציפיים המעיקים עליהם, ובמקביל עוברים גירוי בשני צידי הגוף. גירוי זה מבוצע בדרך כלל באמצעות תנועות עיניים אך לפעמים גם בעזרת צלילים.^[2]

זהו טיפול מקובל בהפרעת דחק פוסט־טראומטית, אך הוא נמצא במחלוקת בקהילה המדעית.

היסטוריה

השיטה פותחה בסוף שנות השמונים של המאה ה-20 על ידי ד"ר פרנסין שפירו, כדי לטפל בסימפטומים וסבל הנובעים מחשיפה לאירועי חיים שליליים, או גורמי מצוקה, הן מהמדרג הגבוה ביותר, כגון אונס והלם קרב, והן מהמדרג הגבוה פחות, כגון חרם, השפלה וכישלון. על פי התאוריה של ד"ר שפירו, כאשר מתרחשת חוויה טראומטית או שמעוררת מצוקה רבה, מנגנוני ההתמודדות הנוירולוגים והקוגניטיביים עשויים להיות מוצפים בקלט. במצב זה של הצפה, הזיכרון ומאפייניו (תמונות, קולות, רגשות, תחושות גוף) לא מצליחים להשלים את העיבוד בו יש צורך, וכתוצאה מכך מאוחסנים באופן דיספונקציונלי ברשת זיכרון נפרדת.

מטרת הטיפול ב-EMDR היא להשלים את העיבוד של זיכרונות מציקים אלו, לצמצם את השפעתם המתמשכת ולאפשר למטופלים לפתח מנגנוני התמודדות אדפטיביים יותר.

בשנת 2013 הוכרה שיטת הטיפול EMDR על ידי ארגון הבריאות העולמי כטיפול Evidence based המומלץ לפוסט-טראומה בקרב מבוגרים, מתבגרים וילדים.^[3] קודם לכן הוכרה על ידי ארגונים אחרים כמבוססת ראיות - ב־1998 על ידי ה־APA, וב־2004 על ידי האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה.

מודל

מאחורי שיטת הטיפול הזו, עומד המודל לעיבוד נתונים אדפטיבי ב־PTSD.^[4] לפי המודל, תסמיני ה-PTSD נגרמים בשל עיבוד לקוי של הזיכרון הטראומטי. התסמינים מתעוררים כאשר הזיכרונות מופעלים, ומחזירים איתם רגשות ותחושות שנקשרו לטראומה.^[5]

עלתה השערה שהבסיס הנוירופיזיולוגי ל־EMDR הוא שהוא מחקה שנת REM, הממלאת תפקיד חיוני בגיבוש הזיכרון. ההשערה טוענת שהגירוי הדו-צדדי שמתרחש במהלך טיפול EMDR "מעביר את המוח למצב עיבוד זיכרון", ומשלב מחדש את האירועים הטראומטיים עם מחשבות חיוביות יותר.^[6]

גישה

בפרק זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורת הערות שוליים. (18 בינואר 2024)

EMDR משלבת אלמנטים של מרכיבים רגשיים מטיפולים בגישות פסיכודינמיות, התנהגותיות, קוגניטיביות, אינטרסובייקטיביות ופיזיולוגיות. אחד המרכיבים המרכזיים שמבחין EMDR משיטות טיפול אחרות הוא האלמנט הייחודי של גירוי דו-צדדי (של שתי המיספרות המוח) באמצעות גירוי חושי הפועל על שני צדי הגוף לסירוגין.

הטיפול ב-EMDR בנוי משמונה שלבים כדי להתייחס לאספקטים של העבר, ההווה, והעתיד של זיכרון טראומטי או שמעורר מצוקה, שאוחסן בזיכרון בצורה דיספונקציונלית.

1. לקיחת ההיסטוריה ובניית תוכנית טיפול. במהלך שלב זה המטפל מזהה ומבהיר את המטרות הפוטנציאליות עבור EMDR. המטרה מתייחסת לנושא מציק, אירוע, תחושה או זיכרון בו יעשה שימוש למיקוד ראשוני עבור EMDR. במקביל נעשה זיהוי של אמונות מגבילות (לדוגמה "אי אפשר לסמוך על אף אחד", "אני לא יכול להגן על עצמי") והאירועים שתרמו ליצירתם.
2. לפני שמתחילים לבצע EMDR בפעם הראשונה, מומלץ שהמטופל יזהה "מקום בטוח"- דימוי או זיכרון שמעלה תחושת נוחות ורגש חיובי. במקום בטוח ניתן לעשות שימוש לקראת סוף הפגישה במקרה שהיא נגמרת לפני תום עיבוד הזיכרון, או כסיוע במהלך פגישה קשה במיוחד.
3. בפיתוח מטרה עבור EMDR, לפני תחילת הגירוי הדו-צדדי, נלקחים מספר מדדים לגבי נקודת ההתחלה של הזיכרון בטיפול: תמונה (מדומיינת) שמייצגת את המטרה ואת ההפרעה שקשורה אליה; קוגניציה שלילית, כלומר הצהרה שלילית על העצמי שמקושרת לזיכרון; קוגניציה חיובית, כלומר הצהרה חיובית על העצמי אליה רוצים להגיע עם תום העיבוד; רמת מצוקה (0-10) המקושרת כעת לזיכרון; הרגש העולה לנוכח הזיכרון ותחושת הגוף.
4. שלב ההקהייה - המטפל מבקש מהמטופל להתמקד במקביל בתמונה, בקוגניציה השלילית, ברגש ובתחושת הגוף, ואז מתחיל להפעיל גירוי דו-צדדי לפרק זמן מסוים. אחרי כל פרק זמן כזה, המטופל מתבקש לדווח בקצרה על מה שהופיע במחשבותיו במהלך העיבוד – מחשבה, רגש, תחושה גופנית, תמונה, זיכרון, או שינוי בכל אחד מאלו. בהנחיות הראשוניות למטופל, המטפל מבקש ממנו להתמקד במה שעלה, ומתחיל בסט נוסף של גירוי דו-צדדי. מדי פעם המטפל מבקש מהמטופל לחזור ולהתמקד במטרה המקורית, או בהיבט אחר של הזיכרון – תמונה, מחשבה, רגש, פנטזיה, תחושת גוף, או זיכרון אחר. מדי פעם המטפל שואל את המטופל על רמת המצוקה הנוכחית שלו. שלב זה מסתיים כאשר המדד של רמת המצוקה הסובייקטיבית הנע בין 0 ל-10 עומד על 0 או 1.
5. שלב התקנת משאב חיובי – המטפל מבקש מהמטופל לחשוב על הקוגניציה החיובית והאם היא עדיין רלוונטית. אחרי שלב 5 השקפת המטופל על האירוע עשויה להשתנות באופן דרמטי, ויהיה צורך בקוגניציה חיובית אחרת. לאחר מכן המטופל מתבקש לחבר את הזיכרון עם הקוגניציה החיובית הרלוונטית, ונשאל עד כמה הקוגניציה החיובית מתקשרת לזיכרון המקורי, בסולם של 1-7. במידת הצורך, חוזרים שוב על העיבוד מספר פעמים, עד שרמת ההתאמה מגיעה ל-6 או 7.
6. סריקת גוף – המטפל שואל אם יש עוד מקום בגוף שבו המטופל מרגיש כאב, מצוקה, או חוסר נוחות שמתקשר לזיכרון. אם כן, העיבוד באמצעות גירוי דו-צדדי נמשך, עד שהמטופל חש שגופו רגוע לגמרי.
7. סיום – המטפל נותן מידע ותמיכה בעקבות העבודה.
8. הערכה מחדש – בתחילת הפגישה הבאה, המטופל מדווח על חוויותיו במהלך השבוע, בהקשר לבעיה המטופלת, וישנה הערכה מחדש של רמת המצוקה הסובייקטיבית שקשורה לאירועים שעברו עיבוד. מטרת שלב זה היא לוודא את השלמת העיבוד של כל האירועים הרלוונטיים מהעבר.

במהלך שלבי העיבוד של EMDR, המטופל מתמקד בזיכרון במהלך חזרות של עיבוד דו-צדדי שיכולות להמשך בין 15 ל-75 שניות. בעקבות כל חזרה של גירוי דו-צדדי, המטופל נשאל על האסוציאציות והמידע שעלו במחשבותיו במהלך התהליך. בדרך כלל חומר זה הופך להיות מוקד העיבוד הבא. תהליך זה של גירוי דו-צדדי ואסוציאציות הנובעות מתוך הזיכרון עליו עובדים, נמשך פעמים רבות במהלך הפגישה.

כאשר רשתות הזיכרון הטראומטיות מופעלות, למשל בשל טריגר בחיי היום יום, המטופל עשוי לחוות מחדש אספקטים של האירוע המקורי, באופן שגורם לתגובות קשות ולא מותאמות להווה. זה מסביר מדוע אנשים שחוו או היו עדים לאירוע טראומטי, סובלים מפלשבקים חוזרים, ואמונות, מחשבות או חלומות חוזרים. זיכרון לא מעובד של אירוע טראומטי יכול להיות מלווה ברגשות עוצמתיים ואף בתחושות גופניות חזקות, גם אם חלפו שנים רבות מאוד. התאוריה היא ש-EMDR עובד ישירות על רשתות הזיכרון הללו, ומגביר את עיבוד האינפורמציה על ידי יצירת קשרים בין הזיכרון מעורר המצוקה לבין אינפורמציה אדפטיבית יותר המאוחסנת ברשתות זיכרון אחרות. הזיכרון עובר שינוי כאשר קשרים חדשים נוצרים עם מידע יותר חיובי ומציאותי. קשרים אלו יוצרים שינוי במרכיבים רגשיים, סנסוריים וקוגניטיביים של הזיכרון. כאשר ניגשים מחדש לזיכרון, המטופל כבר לא מרגיש מצוקה, במקום זאת הוא זוכר את האירוע בפרספקטיבה חדשה, עם תובנה חדשה, פתרון לעיוותי החשיבה, העדר מצוקה רגשית והעדר גירוי פיזי נלווה, יחד עם תחושת הקלה גדולה.

לגבי המנגנון עליו מבוסס השינוי אצל המטופל, בעקבות טיפול ב-EMDR, ישנן כיום שתי פרספקטיבות עיקריות. ד"ר שפירו הציעה כי אף על פי שיש מספר תהליכים שונים בבסיס האפקט הטיפולי של השיטה, הגירוי הדו-צדדי תורם במיוחד ליעילות הטיפול על ידי עידוד של שינויים נוירולוגים המסייעים לתהליך של עיבוד הזיכרונות הטראומטיים. פרספקטיבה אחרת, סוברת שהיעילות של EMDR קיימת גם ללא הגירוי הדו-צדדי, ושהטיפול למעשה עובד כצורה של הקהיה כתוצאה מחשיפה.

אפקטיביות

הפרעת דחק פוסט־טראומטית

שיטת הטיפול נמצא כאפקטיבית בטיפול במבוגרים,^[7][8] בילדים,^[9] ובבני נוער.^[9][10] השיטה קיבלה המלצה על תנאי לטיפול ב-PTSD על ידי האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה.^[11] עם זאת, הטיפול סווג גם כטיפול כובע סגול (אנ'),^[12] כלומר, טיפול המשלב טיפול מקובל (טיפול קוגניטיבי) עם מרכיב חדשני המושך תשומת לב אך לא תורם לטיפול בפועל (הכובע הסגול, כלומר הזזת העיינים). טיפולים כאלה מייחסים את הצלחתם לחדשנות, בעוד שלמעשה הצלחתם מוסברת על-ידי הטיפול המקובל המסורתי. השוואה של השיטה עם שיטות טיפול פסיכולוגיות אחרות מצאה שהיא אפקטיבית באותה המידה.^[13]

השיטה נמצאה גם יעילה ככלי התערבות מוקדם.^[14]

סקירה מוקדמת ומחקרי מטא-אנליזה שבחנו את תרומת תנועת העיניים לטיפול, סברו שהיא לא הכרחית^{[15][16][17][18]} יש אמנם מחקר מטא-אנליזה שמצאו תרומה ייחודית לתנועות העיניים^[19][20] אך אלו בוקרו על האובייקטיביות ואיכות המחקרים שנכללו בהם^[21]

הפרעות אחרות

רוב המחקרים על אפקטיביות השיטה נערכו על אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט־טראומטית.^[22] עם זאת, השיטה נבדקה גם בטיפול בהפרעות נוספות. מטא-אנליזה משנת 2020 מצאה שברוב המחקרים היה חשש להטיות באופן כללי ולהטייה בפרסום.^[22] במחקר נמצא כי אפקט הטיפול היה גדול יותר במדינות שאינן מערביות, שבהן תקני המחקר רופפים יחסית, וכן בתנאים שבהם קבוצות ביקורת כללו רשימת המתנה במקום טיפולים אקטיביים. לכן בנוגע לטיפול בהפרעות מלבד PTSD הועלתה שאלה משמעותית בנוגע לתקפות התוצאות. השוואות בין EMDR לטיפולים קוגניטיביים ולטיפולי חשיפה מראות יתרון מתון בלבד. כאשר נכללו רק מחקרים עם סיכון נמוך להטיה, גודל האפקט היה קרוב לאפס. בנוסף, במטא-אנליזה נראה כי EMDR יעיל בעיקר לטווח הקצר בלבד, ובדיקות שנערכו לאחר שלושה חודשים ומעלה לא הצביעו על אפקט טיפולי מובהק. המטא-אנליזה מצביעה על חוסר יתרון משמעותי ל-EMDR ביחס לשיטות מבוססות ראיות בטיפול בבעיות כמו דיכאון, הפרעות אכילה, אלכוהוליזם, סכיזופרניה, OCD, הפרעה דו-קוטבית והפרעות התנהגות. כל המחקרים במטא-אנליזה, למעט אחד, נמצאו עם חשש גבוה להטיה, ולכן קשה מאוד להסתמך על המידע כראיה מהימנה ליעילות של EMDR בהקשר זה.

ביקורת

אף על פי שמטפלים יכולים להשתמש ב־EMDR למגוון בעיות, עיקר המחקר עוסק בטיפול ב־PTSD. אף על פי ש-EMDR נחשב כטיפול יעיל להפרעות מסוג זה, מוכר על ידי גופי טיפול מובילים וישנם מחקרים רבים הבודקים את יעילותו, השיטה עדיין לא מקובלת בחלק מהחוגים הטיפוליים. הטיעון המרכזי לכך הוא כי המנגנון הנוירולוגי שתורם ליעילותה של EMDR איננו מובן לחלוטין. המחקרים, ככלל, מראים שתנועת העיניים אינה מועילה מעבר לשאר מרכיבי השיטה.^[23] יש חוסר הסכמה על איך הטיפול ב־EMDR עובד או האם יש יש יעילות לרכיב הייחודי של גירוי דו-צדדי. תנועות העיניים ורכיבי גריה דו-צדדית אחרים בוקרו כנעדרי בסיס מדעי.^[24] נטען גם כי מפתחת השיטה עוד מתחילת דרכה עשתה שימוש בצהרות כוזבות על מנת לקדמה ופנתה להאשמות אישיות כלפי כותביהם מחקרים סותרים^[25] חוקרים רבים טוענים לכך שעל אף ההבדלים התאורטיים והמעשיים בין EMDR לבין טיפולי חשיפה מקובלים כי הרכיב הפעיל המרכזי ב-EMDR הוא החשיפה.^[26]

רוזן ודווידסון התייחסו ל־EMDR ב־2003 כתרפיית כובע סגול (אנ'). בדוגמתם הם ביקשו לדמיין אדם שפונה לרופא עם כאב גב, והרופא מורה לו לחבוש כובע סגול ולעשות שעה של מתיחות כל יום, תוך הבטחה שיראה את השיפור בתוך חודש.^[27] כלומר תרפיית כובע סגול היא שיטת טיפול אשר הרכיבים היעילים שלה מבוססים על התערבויות שנמצאו יעילות בעבר, בעוד הרכיב הייחודי בטיפול שעבורו אין הסבר המניח את הדעת ליעילותו הוא זה אשר מקבל את הקרדיט כאשר הטיפול מצליח.^[28] מרבית הטענות של מודל ה־AIP המנסה להסביר את יעילות השיטה נחשבות לא סבירות וחסרות תמיכה מדעית משמעותית. לכן גם יש חוקרים המכנים את התיאוריה העומדת מאחורי EMDR כפסאודו-מדע.^[29]

ראו גם

• טיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית

לקריאה נוספת

• EMDR-הפסיכותרפיה של המאה ה-21: תיאוריה, יישום, סיפורי טיפול. בעריכת ד'ר אודי אורן ודורית סגל. פסיכה: ספריה פסיכולוגית. הוצ' מודן, 2020. (ביקורת באתר טפולנט, רבקה דיאמנט,7.2.2020)
• ד"ר דויד סרוואן-שרייבר, ללא פרויד, ללא פרוזאק, הוצאת מטר 2004
• טל קרויטורו, EMDR - המדריך לקהל הרחב, הוצאת אופוס 2013
• יעל להב וזהבה סולומון (עורכות), משחזור לזיכרון, טיפול בטראומה נפשית, רסלינג, 2019.
• Francine Shapiro, Eye Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR) Therapy, Guilford Press, 2017
• שגיא גוטפריד, פחות ממה שנראה לעין-"ביקורת על נקודות עיוורון בשיטה", 12 בינואר 2025, אתר "פסיכולוגיה עברית"

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: EMDR
ציטוטים בוויקיציטוט: EMDR

• האגודה הישראלית ל-EMDR
• Eye Movement Desensitization and Reprocessing (EMDR) Therapy, APA Clinical practice guideline for the treatment of PTSD