תקופת האביב והסתיו
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תקופת האביב והסתיו (בסינית: 春秋時代) הוא כינויה של תקופה בהיסטוריה של סין הקדומה בין השנים 770 לפנה"ס ל-476 לפנה"ס. שמה של התקופה לקוח משם הספר רשומות האביב והסתיו המיוחס לקונפוציוס, שהוא תיעוד היסטורי של השנים 722 לפנה"ס ל-479 לפנה"ס בתוך אותה תקופה. המשכה הישיר של תקופת האביב והסתיו היא תקופת המדינות הלוחמות.
במהלך התקופה התבזר בהדרגה מרכז הכוח בסין, בתקופה זו החלו שליטים צבאיים מקומיים, שהפעילה שושלת ג'ואו, לבסס את כוחם ולהתחרות על הגמוניה בתחומי ממלכת ג'ואו. נערכו מלחמות רבות בין מאות המדינות שהרכיבו באותה תקופה את סין.
כתוצאה מעליית ונפילת מאות המדינות הזעירות ובעקבות המלחמות הודחו שליטים רבים מכסאם, ושכבת האצולה בסין התפוררה למעשה.
המצב החמיר בשל פלישות מצפון-מערב, דוגמת הפלישה של הצִ'ין, שכפתה על ג'ואו להעתיק את בירתה מזרחה, ללְווֹיָאנְג.
הייתה זו תחילתו של שלב חדש בשושלת ג'ואו: שושלת ג'ואו המזרחית. כל אחת ממאות המדינות שקמו בסופו של דבר במהלך התקופה, המשיכה להיות כפופה לשושלת ג'ואו להלכה בלבד, כשהשליטה בפועל נתונה לאנשי שררה מקומיים.
כתוצאה מהביזור השלטוני ועם התפשטותם של האצילים ברחבי הארץ נפוצה איתם גם ידיעת הקרוא-וכתוב אשר עד לאותה תקופה הייתה נחלתם הכמעט בלעדית של האצילים. התפשטות הקריאה והכתיבה עודדה את חופש המחשבה וההתפתחות הטכנולוגית, מעבר לברזל מהברונזה ארד. ותקופה זו היוותה את עידן של פריחה פילוסופית בסין. תופעה זו, המכונה "מאה אסכולות החשיבה" (諸子百家), התבטאה בצמיחת תנועות חשיבה חשובות כגון הקונפוציאניזם, הדאואיזם, הלגאליזם והמוהיזם. לאחר זמן מה התפתחו מן הפילוסופיות השונות, כגון הקונפוציאניזם והדאואיזם, דתות במדינות השונות.
גדול הפילוסופים הסינים חי בשנים 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס, בעל השפעה מכרעת על תרבותה. על פי המסורת נולד קונפוציוס בשנת 551 לפנה"ס בעיר צ'ופו, אז בירת מדינת לוּ.
