תצורת מוריסון
תצורה גאולוגית במערב ארצות הברית וקנדה, השכבה העשירה ביותר במאובני דינוזאורים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תצורה גאולוגית במערב ארצות הברית וקנדה, השכבה העשירה ביותר במאובני דינוזאורים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תצורת מוריסון (באנגלית: Morrison Formation) היא תצורה[hebrew 1] גאולוגית של סלעי משקע מהיורה העליון, (לפני 146.8-156.3 מיליון שנים) שהורבדה ביבשה: בנהרות, אגמים, ביצות, או כתוצאה מתהליכים אאוליים. התצורה נחשפה במערב ארצות הברית, והיא המקור הפורה ביותר למאובנים של דינוזאורים באמריקה הצפונית. התצורה בנויה משכבות של אבן טין, אבן בוץ, אבן חול ואבן גיר בגוונים של אפור בהיר, אפור ירקרק או אדום. מרבית המאובנים נחשפו בשכבות אבן הטין הירקרקה ובשכבות התחתונות של אבן החול, שרידים מנהרות ומישורי הצפה של תקופת היורה.
תצורת הפסים האופיינית לתצורת מוריסון, אוסף של שכבות סלע נפוצות בכל רחבי המונומנט הלאומי דינוזאור, ומקור למאובנים כמו אלו שנתגלו במחצבת דינוזאור. | |
תכונות | |
---|---|
סוג | תצורה |
גיל | מלם 156.3–146.8 מיליון שנה לפני זמננו |
ליתולוגיה | אבן טין, אבן בוץ, אבן חול ואבן גיר |
קרויה על שם | העיירה מוריסון בקולורדו |
השם נקבע על ידי | ג'ורג' אלדרידג' ב-1896 |
מיקום | |
אזור | מרכז אמריקה הצפונית |
מדינה |
ארצות הברית קנדה |
קואורדינטות | 40°26′29″N 109°18′04″W |
יחידת סלע מתחת | (רשימה חלקית): תצורת סנדאנס, תצורת לייקינס, תצורת סמרוויל ועוד |
יחידת סלע מעל | חבורת דקוטה |
עובי | בין 30 מטרים ל-300 מטרים[1] |
התצורה נחשפה בעיקר בוויומינג ובקולורדו עם מחשופים במונטנה, דקוטה הצפונית, דקוטה הדרומית, נברסקה, קנזס, בפנהנדל של טקסס (Texas Panhandle)[hebrew 2] ובפנהנדל של אוקלהומה (Oklahoma Panhandle), ניו מקסיקו, אריזונה, יוטה ואיידהו, כחלק מהאזורים הפיזיוגרפיים של רמת קולורדו, פרובינציית אגן ורכס ובחלק הדרומי של המישורים הגדולים בארצות הברית. שכבות סלע זהות הקרויות בשמות אחרים נחשפו באלברטה ובססקצ'ואן שבקנדה.[2] התצורה מכסה שטח של כ-1.5 מיליון קילומטרים רבועים, אם כי רק חלק קטנטן נחשף וזמין למחקר של גאולוגים ופלאונטולוגים. מעל ל-75% משטח התצורה קבור עדיין מתחת לערבה שבמזרח, ומרבית השטח המערבי נסחף במהלך התרוממות הרי הרוקי.
בקולורדו, ניו מקסיקו ויוטה הייתה תצורת מוריסון מקור עיקרי לעפרת אורניום.
בעזרת מדידות בשיטת התיארוך הרדיומטרי נקבע כי גיל תצורת מוריסון נע בין 2±156.3 למ"ש (לפני מיליון שנים) בבסיס התצורה[3] לבין 1±146.8 למ"ש[4] בגג התצורה. תיארוך זה מציב את התצורה בשלהי גיל האוקספורדיאן (Oxfordian), בקימרידגיאן (Kimmeridgian) ובתחילת גיל הטיתוניאן (Tithonian) השייכים ליורה העליון. תקופה זו זהה לתקופה של תצורת אבן גיר זולנהופן (Solnhofener Kalkstein) בגרמניה, תצורת לאוריניה (Formação Lourinhã) בפורטוגל ותצורת טנדגורו (Tendaguru Formation) בטנזניה.
זמן קצר לפני תקופה זו התפצלה יבשת העל לאוראסיה ליבשות אמריקה הצפונית ואירואסיה, אם כי הן היו מחוברות עדיין בגשרים יבשתיים. אמריקה הצפונית נעה צפונה ועברה דרך האזורים הסובטרופיים.
אגן מוריסון שהשתרע מניו מקסיקו בדרום ועד אלברטה וססקצ'ואן בצפון, נוצר במהלך האורגנזה הנבדית (Nevadan orogeny - אירוע אורוגנזה (בניית הרים) שקדם לאירועים אורוגניים מאוחרים יותר שייצרו את הרי הרוקי) שהחלה לדחוף כלפי מעלה שכבות סלע במערב. המשקעים מאגני הניקוז שכיוונם מזרחה, שנסחפו על ידי פלגים ונהרות מרמות אלקו (Elko Highlands, לאורך הגבולות שבין נבדה ליוטה של ימינו) והושקעו בשפלות הביצתיות, באגמים, בערוצי הנחלים ובמישורי ההצפה, הפכו לאחר תהליך של מילוט לתצורת מוריסון.
בצפון שכנה התצורה מתחת לים סנדאנס (Sundance Sea), זרוע של אוקיינוס הקרח הצפוני, שהשתרע דרך קנדה עד לארצות הברית. בתצורת מוריסון במונטנה נתגלה פחם. משמעות עובדה זו שהחלק הצפוני של התצורה, לאורך חופי הים, היה לח וביצתי, ועשיר יותר בצמחייה מהחלק הדרומי. בחלק הדרום-מערבי נתגלו אבני חול שמקורם בשחיקה רוחית, דבר המעיד שאזור זה היה צחיח הרבה יותר - מדבר ובו דיונות.
תצורת מוריסון קרויה על שם העיירה מוריסון במחוז ג'פרסון בקולורדו שלידה חשף ארתור לייקס (Arthur Lakes; 1917-1844) ב-1877 לראשונה מאובנים בתצורה זו. באותה שנה היא הפכה למוקד מלחמת העצמות, כינוי ליריבות מרה על איסוף מאובנים בין הפלאונטולוגים המוקדמים עותניאל צ'ארלס מארש ואדוארד דרינקר קופ (Edward Drinker Cope; 1897-1840).
קביעת השם תצורת מוריסון מיוחסת לגאולוג האמריקני ג'ורג' אלדרידג' (George Homans Eldridge 1905-1854) ב-1896 במונוגרפיה שפרסם יחד עם צ'ארלס קרוס (Charles Whitman Cross; 1949-1854) וסמיואל אמונס (Samuel Franklin Emmons; 1911-1841) "גאולוגיה של אגן דנוור בקולורדו" ("Geology of the Denver basin in Colorado").[5] עם זאת, אף שמייחסים את גילוי התצורה לאלדרידג' ההתייחסות הראשונה בספרות אליה הייתה שנתיים קודם לכן (1894) במאמר שפרסם צ'ארלס קרוס שציין את קיומן של שכבות הסלע באזור פסגת פייק (Pikes Peak) בהרי הרוקי.[6]
במשך מעל למאה השנים מאז תוארה לראשונה תצורת מוריסון היא נתגלתה באזורים נרחבים ושימשה מוקד למחקרים רבים.[6] עם השנים היא חולקה לפרטים שונים בהתאם לאזור שבו הושקעה ונקבעו גבולותיה (בדרך כלל תוך אי התאמה) עם התצורות מעליה ומתחתיה.
באזורים שונים של ארצות הברית וקנדה הושקעה תצורת מוריסון על שכבות סלע שונות. בין התצורות השונות:
תצורות נוספות הן בל רנץ' (Bell Ranch Formation) בניו מקסיקו, ואנאקה (Wanakah Formation) בקולורדו וסטמפ (Stump Formation) ביוטה.[12]
החלוקה לפרטים בתצורת מוריסון משתנה בהתאם למיקום של התצורה. באזור רמת קולורדו מחלקים את תצורת מוריסון לפרטים הבאים מהפרט התחתון ביותר בתצורה כלפי מעלה:
פרטים נוספים הם:[16] פרט בלף (Bluff Member),[17] פרט בוולינגטון (Bullington Member),[18] פרט קסמרו (Casamero Member),[19] פרט צ'אבס (Chavez Member),[20] פרט פיפטימייל (Fiftymile Member),[21] פרט ג'קפייל (Jackpile Member),[22] פרט פרואיט (Prewitt Member),[23] פרט רקפצ'ר (Recapture Member),[24] פרט אונקפאפה (Unkpapa Member),[25] ופרט וסטווטר קניון (Westwater Canyon Member).[26]
ההשקעה בתצורת מוריסון הסתיימה בערך לפני 147 מיליון שנים. בין הפרט האחרון בתצורת מוריסון (פרט בראשי באסין במרבית המקומות) לבין השכבה הגאולוגית הבאה קיימת אי התאמה של כ-30 מיליון שנים. השכבה הבאה שייכת לחבורת דקוטה מהקרטיקון התחתון והיא אחת מהתצורות סידר מאונטיין (Cedar Mountain Formation), בורו קניון (Burro Canyon), לייטל (Lytle) או קלוברלי (Cloverly Formation).[12]
אף שמרבית המאובנים בתצורת מוריסון הם חלקיים בלבד, די בהם על מנת ליצור תמונה טובה של הצמחייה ובעלי החיים באגן מוריסון בגיל הקימרידגיאן. האקלים היה יבש, דומה לסוואנה, אבל מכיוון שלא היו צמחים בעלי פרחים (דשאים, פרחים ומרבית סוגי העצים), הצמחייה הייתה שונה לגמרי. מחטניים, הצמחים הדומיננטיים בתקופה זו, צמחו במקביל למינים של גינקגו, ציקסינים, שרכי עצים (Cyatheales) וסמריים (Juncaceae). מרבית הצמחייה גדלה על גדות הנהרות או מישורי ההצפה של נהרות. החרקים היו דומים מאוד למינים מודרניים, כאשר טרמיטים בנו קנים בגובה 30 מטרים. בנהרות ולאורכם היו דגים, חסרי זנב, בעלי זנב, לטאות, תנינאים, צבים, פטרוזאורים, סרטני נהרות, צדפות ויונקי הביב (יונקים מתת-מחלקה פרוטותריה (Prototheria), שהגדול בהם היה בגודל של חולדה).
הדינוזאורים היו ככל הנראה שוכני גדות גם הם. בתצורה נתגלו מאות מאובנים של דינוזאורים, כגון אלוזאורוס, קמפטוזאורוס, אורניתולסטס, כמה מינים מהאינפרא-סדרה סטגוזאוריה, הכוללים לפחות שני מינים של סטגוזאורוס וההספרוזאורוס הקדום יותר במקצת, ואנקילוזאורים קדומים: מיימורפלטה (Mymoorapelta) וגרגוילאוזאורוס, אבל במיוחד בולטים מגוון רחב מאוד של זאורופודים (הענקים של עידן המזוזואיקון). מכיוון שידוע שלפחות חלק מהמינים קיננו באזור (נתגלו עוברים של קמפטוזאורוס), יש סימנים לכך שהייתה זו סביבה טובה עבור הדינוזאורים ולא רק משכן לאוכלוסיות עונתיות נודדות.
הזאורופודים שנתגלו כוללים דיפלודוקוס (השלד הידוע ביותר, הכמעט שלם, של D. carnegiei, שכיום מוצג במוזיאון קרנגי להיסטוריה של הטבע בפיטסבורג, פנסילבניה) קמרזאורוס (הזאורופוד שהמאובנים ממנו הם הנפוצים ביותר), ברכיוזאורוס, אפטוזאורוס, בארוזאורוס, ההפלוקנטוזאורוס הנדיר, והסופרזאורוס. המגוון הגדול מאוד של הזאורופודים מעורר כמה תמיהות. כיצד יכלו כולם לחיות בעת ובעונה אחת. בעוד שמבנה גופם דומה מאוד (צוואר ארוך, זנב ארוך וגוף עצום דמוי גוף הפיל) מניחים כי למינים השונים היו אסטרטגיות תזונה שונות, על מנת שכולם יתקיימו באותה מסגרת זמן ובסביבה דומה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.