Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המוזיקה האתיופית מגוונת ועשירה ביותר, נטועה ושואבת מקורותיה מהקבוצות האתניות הרבות המאכלסות את אתיופיה ואשר לכל אחת מהן ייחוד מוזיקלי. המוזיקה האתיופית הדתית מתאפיינת גם באלמנט מוזיקלי נוצרי עתיק שניתן להרחיק ולזהותו ביצירות מן המאה השישית לספירה, המיוחסות למוזיקאי ירד. בצפון-מזרח אתיופיה, בוואלו, התפתח סגנון מוזיקלי מוסלמי, הנקרא מנזומה. שירים אמהאריים בסגנון זה התפשטו אל הרר וג'ימה, וניתן למצוא באזור שירים בשפת אורומו המבוצעים בסגנון זה. ברמה האתיופית, מוזיקאים נוודים, הנקראים אזמרים, מנגנים מוזיקה חילונית מסורתית, הזוכה ליחס של כבוד וחשד מצד החברה האתיופית.
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. העיקר חסר - הסבר על מהות המוזיקה האתיופית מבנה הסולמות הרמוניה מקצב וכוליה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
.jpg)
המוזיקה מן הרמה האתיופית עושה שימוש במערכת מודוסים בסיסית, הנקראת קנת, אשר מורכבת מארבעה סולמות עיקריים:[1]
שלושה סולמות נוספים מהווים וריאציות של הללו: תזטה מינור, באטי מאג'ור ובאטי מינור.[2] דוגמאות ליצירות בכל אחד מן הסולמות ניתן למצוא בסדרת אלבומי אתיופיק, באלבום ראס דשן וביצירות אתיופיות נוספות בנות זמננו.[3]
סוגים שונים של שירי קנת מכונים לעיתים בדומה לסולם המשמש בהם, כמו ה'תיזיטה' שהם שירי התרפקות בסולם תזטה.[4] בביצוע על כלים מסורתיים יצירות אתיופיות עשויות לכלול מיקרו טונים, ואילו בביצוע על כלים מערביים, כגון פסנתר או גיטרה, אלו ממותנים ומותאמים למודוסים המערביים. המוזיקה מן הרמה האתיופית עשויה להיות מונופונית או הטרופונית. מחוץ לרמה ניתן למצוא סגנונות פוליפונים, כאלו של המוזיקה הבדואית, העשויה לכלול עד חמישה קולות עצמאיים, או המוזיקה של המג'אנגירים מדרום-מזרח אתיופיה, העשויה לכלול עד ארבעה קולות עצמאיים.[4]
כלים קורדופוניים - כלי המיתר המסורתיים המשמשים ברמה האתיופית כוללים את המסִנְקוֹ (ידוע גם בשם מסֶנקוֹ), לאוטה חד-מיתרית עם קשת; הקראר, לירה עם שישה מיתרים; והבגנה, לירה גדולה עם 10 מיתרים. בדרום אתיופיה ניתן למצוא את הדיטה, לירה עם שישה מיתרים, וכן קשתות שונות, אחת יוצאת דופן, בהיותה בעלת שלושה מיתרים.
כלים אירופוניים -הוואשינט, חליל במבוק, נפוץ ברמה האתיופית. כלים דמויי חצוצרה, כגון המאלאקאט הטקסי, המצוי בכמה אזורים, וההולדודווה, מעין שופר, המצוי בעיקר בדרום, משמשים גם הם את המוזיקאים האתיופיים. חלילי אמבילטה משמשים בכל רחבי אתיופיה. אלו הם חלילים חסרי פתחי אצבעות, המפיקים רק שני צלילים - צליל בסיס וצליל שני, במרווח של ארבעה או חמישה טונים מזה הבסיסי. בדרום חלילים אלו עשויים בעיקר מבמבוק, ובצפון ממתכת. חלילי פנטה ופאן משמשים את הקונסו וקבוצות אחרות מן הדרום.
כלים אידיופוניים - הסנסל, סוג של סיסטרום, שיש המשערים כי הוא הכלי המוזכר במקרא ובתלמוד כ'צִלְצָל', משמש את הכנסייה האתיופית האורתודוקסית לנגינת מוזיקה ליטורגית. בנוסף משתמשים גם הכמרים במטות התפילה, או המקוואמיה, ליצירת קצב. כנסיות כפריות יותר השתמשו לאורך ההיסטוריה בדאוואל - כלי הקשה העשויים לוחות אבן או פיסות עץ - לשם כינוס המאמינים לתפילה. קהילת ביתא ישראל משתמשת בגונג קטן, הנקרא קַצְ'ל, ככלי ליווי לזֶמֵה - שירת הקודש. התום, סוג של למלופון, משמש קבוצות נילוטיות שונות, בהם הנוארים, האנוקים, המג'אנגירים והסורמים. רעשני מתכת נפוצים מאוד בדרום.
כלים ממברנופוניים - הקֶבֶרו, תוף יד גדול, משמש בכנסייה האורתודוקסית לנגינת מוזיקה ליטורגית. תופי קברו קטנים יותר משמשים לעיתים בחגיגות חילוניות. הנֶגַרית, בו מכים עם מקל מפותל, משמש בעיקר בטקסים ממלכתיים או חילוניים שונים, כפתיח להכרזות. בקרב ביתא ישראל משמש הנגרית לליווי שירת זֶמֵה. האטאמו, תוף יד קטן, העשוי לרוב מחימר, משמש את הגוראגים וקבוצות דרומיות נוספות.
מבחינה מוזיקלית, אתיופיה מסורתית למדי. גם מוזיקה פופולרית מבוצעת ונכתבת באתיופיה ויש לה קהל מאזינים, אך מרבית המוזיקאים האתיופים מנגנים מוזיקה מסורתית ומרבית האוכלוסייה מאזינה למוזיקה מסורתית בצד זו הפופולרית. אחד מסגנונות המוזיקה הפופולרית הראשונים שקנו את המאזינים באתיופיה הוא זה של תזמורות כלי הנשיפה. אלו הגיעו לראשונה מירושלים, עם ארבעים הילדים, תזמורת צועדת של ארבעים ילדים יתומים ארמניים אשר אומצה על ידי קיסר אתיופיה היילה סלאסי. 'ארבעים הילדים', שהגיעה לאדיס אבבה בספטמבר 1942, הייתה לתזמורת הרשמית הראשונה של אתיופיה. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה תזמורות גדולות רבות ליוו נגנים באתיופיה, הקבועות שבהן, התזמורת הצבאית, התזמורת המשטרתית ותזמורת המשמר המלכותי. מרבית התזמורות הללו אומנו על ידי מוזיקאים אירופאים או ארמנים.
בשנות החמישים עד שנות השבעים שגשגו באתיופיה מוזיקאים פופולריים ועממיים רבים. שנים אלו נקראות לא פעם 'תור הזהב של המוזיקה האתיופית'. בין המוזיקאים הנודעים של תקופה זו ניתן למצוא את יוצרי המוזיקה הפופולרית ביזונש בקלה, מחמוד אחמד, עלמיהו אשטה, הירות בקלה, עלי בירה, איילה משפין, קירוס עלמיהו, מולוקן מלסה וטילהון גססה, ואת יוצרי המוזיקה העממית, עלמו אגה, קאסה טסמה, קתם מקונן, אסנאקץ' וורקו ומארי ארמד . עם זאת, המוזיקאי הבולט ביותר של תקופה זו הוא ככל הנראה יוצר סגנון הג'אז האתיופי, מולטו אסטטקה. החל מ-1997, Buda Musique, חברת התקליטים הפריזאית המוכרת, החלה להוציא את אתיופיק, סדרת אלבומי מוזיקה המרכזת את היצירות האתיופיות הבולטות שנוצרו בשנים הללו. סדרה זו תרמה להפצת והערכת המוזיקה האתיופית ברחבי העולם והולידה שיתופי פעולה בין אמנים אתיופים ומערביים מוכרים.
בשנות השמונים שלטו באתיופיה הדרג, החונטה הצבאית האתיופית, אשר הגבילה את התנועה לאתיופיה והחוצה ממנה. בתקופה זו פעלו את'יו סטארס, להקת וואליאס ולהקת רוהה. המוזיקאי הפופולרי ביותר של תקופה זו היה ניווי דבבה שהחדיר למוזיקה האתיופית את ה'סאם אנה וורק', 'שעווה וזהב' - צורה פואטית מסורתית של עמימות ששימשה בשירה ובדיבור, ותפקדה לא מעט כדרך מכובדת להעברת ביקורת - ואיפשרה למוזיקאים לבקר את הממשל בצורה סמויה ומעודנת.
אחד המוזיקאים האתיופים הפופולריים ביותר כיום היא אסטר אווקה שחיה היום באתיופיה לאחר שנים רבות של גלות בלוס אנג'לס ומכונה לעיתים אריתה פרנקלין האתיופית.
מוזיקה מתיגראי ואריתריאה הפכה לאחרונה לפופולרית בקרב אתיופים וגולים אתיופים, בעיקר מאיטליה. אחד הסגנונות החדשים המצליחים יותר הוא הבולל (Bolel), מעין מוזיקה בלוזית סרקסטית, המגיעה מאדיס אבבה.
הזמרת האתיופית המוכרת ביותר ברחבי העולם כיום היא גיגי (אג`יגאיהו שיבאבו). הופעותיה לצד נגני ג'אז מוכרים כמו ביל לאסוול (שהוא גם בעלה) והרבי הנקוק תרמו לפופולריות של המוזיקה האתיופית ברחבי העולם, בעיקר בארצות הברית בה היא מתגוררת.
יצירותיו של אבטה בריהון, מוזיקאי ג'אז ישראלי, זוכות לשבחים רבים. באלבום 'ראס דשן', שיצא ב-2005, הציגו בריהון וחברו להרכב (שנשא אותו שם) הפסנתרן יצחק ידיד, יצירות בכל ארבעת סולמות הקנת.
מולטו אסטטקה נותר אחד המוזיקאים האתיופים הבולטים ביותר. הופעת לא מעט מיצירותיו בפסקול של הסרט 'פרחים שבורים' (ג'ים ג'ארמוש) תרמה לא מעט לפרסומו ולחשיפת העולם למוזיקה האתיופית.
בין היוצרים הצעירים יותר קיימת נטייה לשלב את המוזיקה האתיופית במוזיקה אלקטרונית ולפעול במתכונת של להקת יחיד המלווה בסינתסייזרים. מפיק 'אתיופיק', פרנסיס פלצטו, מבקר נטייה זו המחליפה את המסגרת המסורתית האתיופית של הרכבים רחבים יותר העושים שימוש בכלים מסורתיים.[5] לעומתו, פרופסור קיי קאופמן שלמיי, מאוניברסיטת הרווארד, מציינת דווקא את מקוריות הסצנה האתיופית העכשווית,[6] ומדגישה כי לא רק המוזיקאים האתיופיים פונים לעשיית מוזיקה אלקטרונית.
בישראל השפיעה המוזיקה האתיופית במידות שונות על מוזיקאים מקומיים שאינם ממוצא אתיופי. שלמה גרוניך שילב נערים ונערות אתיופים למקהלה שחשפה את כשרונותיהם וביצעה שירים בעלי תכנים הנוגעים למורשת ביתא ישראל, אך בסגנון שכמעט לא הושפע מן המוזיקה האתיופית. עידן רייכל זכה להצלחה עולמית אדירה כאשר שילב אלמנטים של מוזיקה אתיופית במוזיקה המקורית שלו, שברובה אינה מושפעת מהמוזיקה האתיופית. נגן הסקסופון נדב הבר יוצר מוזיקה המבוססת על מוזיקה אתיופית עם השפעות של ג'אז ובלוז, והופיע בפסטיבל המוזיקה של אדיס אבבה. הנוכחות התוססת של יוצאי אתיופיה בישראל תמשיך ללא ספק להביא ליצירה עשירה המתבססת על המוזיקה האתיופית גם בעתיד.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
