Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים ק"כ הוא המזמור המאה ועשרים בספר תהילים (המזמור ה-119 בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה). מזמור זה הוא הראשון בקובץ שירי המעלות תהילים (מזמור ק"כ - קל"ד).
שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת: אֶל-ה', בַּצָּרָתָה לִּי - קָרָאתִי, וַיַּעֲנֵנִי. |
---|
א שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת: |
המזמור עוסק בתחינתו של משורר תהילים אל ה' בבקשה שיציל אותו מהשקרים והרמאויות של שכניו, אנשי מֶשֶׁךְ ואהלי קֵדָר. משורר המזמור מסיים באמירה כי הוא רוצה שלום אך שכניו רוצים מלחמה.
ניתן לפרש כי בעל המזמור נתון בצרה וקורא לה' שיצילו, ומזמור זה הוא מזמור תחינה. אפשרות נוספת המסתמכת על פסוק א', היא כי המשורר בתפילתו מודה לה' שהצילו מצרה ומזמור זה הוא מזמור הודיה.
בין פסוקי המזמור קיימת זיקה לשונית המתבטאת במילים דומות בין הפסוקים כגון 'לשון רמיה'[1]. דבר זה מופיע החל מהפסוק ב' והלאה מלבד פסוק ד', אך יש הסוברים כי גם בפסוק זה קיימת זיקה אך סמויה, לדעתם המילה 'רְמִיָּה' המופיעה בפסוק ג' מעוררת קשר עם ירייה בקשת, וקושרת את התוכן לפסוק הבא המתאר "חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים"[2].
בתפילת העמידה המיוחדת לתעניות גשמים (ולחלק מהדעות בכל תענית ציבור), תפילת עשרים וארבע, מזמור ק"כ הוא הנוסח של אחת משש הברכות המיוחדות הנוספות לתפילה. לאחר אמירת המזמור, חתימת הברכה היא ”מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה, הוּא יַעֶנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹמֵעַ צְעָקָה:”[3]
בחלק מקהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור זה (יחד עם "ברכי נפשי" ושאר מזמורי שיר המעלות) אחרי תפילת מנחה של שבתות החורף, כלומר משבת בראשית עד (ולא עד בכלל) שבת הגדול[4].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.