שרשרת אספקה

שרשרת אספקה (או רשת לוגיסטית) היא מערכת מתואמת של ארגונים, אנשים, פעילויות, מידע ומשאבים המעורבים באספקת מוצר או שירות מהספק עד ללקוח. פעילויות שרשרת אספקה הופכות חומר גלם ורכיבים למוצר מוגמר המסופק ללקוח הקצה, ובסופו של דבר עד לפינויו הסופי (Disposal) המסמל את גמר מחזור החיים של המוצר.

מערכות ומוצרים רבים מכילים שילוב של טכנולוגית מגוונות ומרכיבים רבים המגיעים ממקורות שונים. הקשר בין הלקוח לספק הוא רק השלב הסופי של שרשרת (או רשת) מסחרית ארוכה ומורכבת ביצירת המוצר ובאספקתו.

השרשרת של מוצר פיזי מתחילה משלב כריית חומרי הגלם וכוללת מגוון פעילויות של עיבוד, ייצור, הרכבה, אחסנה ותובלה בין מספר רב של חברות ועל פני מרחב גאוגרפי גדול עד להגעת המוצר ללקוח הקצה. אף על פי שחברות מסחריות פועלות לא רק בשוק מקומי או לאומי אלא בשוק גלובלי, בדרך כלל אין מצב שחברה אחת שולטת בכל שרשרת האספקה משלב חומרי הגלם ועד אספקת המוצר ללקוח.

מכאן שהשרשרת הלוגיסטית תכלול קשרי מסחר בין חברות שונות, כאשר כל חברה תנסה להשיא את הרווחים שלה בתחום בו יש לה יתרון תחרותי, והיא צפויה להתמקד בפעילות מול חברות אשר עובדות איתה באופן ישיר. למעשה, כל חברה היא הלקוח של החברה שנמצאת לפניה בשרשרת הלוגיסטית ומהווה ספק עבור החברה שנמצאת אחריה באותה שרשרת.

ניהול שרשרת האספקה מכיל את התכנון והניהול של כל הפעילויות הכרוכות במיקור, רכש, עיבוד וניהול הלוגיסטיקה. זה כולל בין השאר את התיאום ושיתוף הפעולה עם כל שאר השותפים לשרשרת, הן השחקנים הראשיים (הספקים, היצרנים והלקוחות) והן שחקני המשנה (המתווכים, ספקי שירותי מיקור חוץ ואחרים). ניהול שרשרת האספקה משלב את ניהול ההיצע וניהול הביקוש הן בתוך הארגונים והן ביניהם.

שרשרת אספקה בת קיימא היא פיתוח העונה על צורכי ההווה בלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם. הקיימות קוראת להשיב את האיזון הטבעי באמצעות שינוי המערך היצרני שלנו כך שישתמש כמה שיותר בחומרים טבעיים, מתכלים ומתחדשים.^[1]

הרעיון הכלכלי העומד מאחורי שרשראות האספקה למיניהן הוא להקטין ככל האפשר את העלות הכוללת של מערך האספקה.

שרשרת אספקה יכולה להיות מתוארת באמצעות המשתנים העיקריים הבאים: להלן עיקרי המשתנים בתורת האספקה:

H – עלות אחזקת יחידה במלאי ליחידת זמן.
K – עלות הזמנה בודדת או במקרה של ייצור המוני עלות SET-UP למנת ייצור בודדת.
D – קצב הביקוש למוצר מסוים ליחידת זמן.
C – עלות ייצור או הזמנת מוצר בודד.
Q – הכמות המוזמנת או המיוצרת במנת ייצור או בהזמנה בודדת.
T – זמן המחזור החולף בין 2 הזמנות עוקבות או זמן ייצור וצריכה של מנת הייצור הבודדת.

באופן כללי שאיפתו של כל בעל ארגון הכורך אחריו ולפניו שרשרת אספקה אחרת, היא לאזן בין עלויות SET-UP או הזמנה בודדת (K) לבין העלות המצרפית של אחזקת המלאי (H).

בנושאי ייצור שונים כמו תעשיית הבשר, לחברות הגדולות יש שליטה מלאה בשרשרות האספקה וזה לא מאפשר לחקלאים קטנים להישאר עצמאיים.^[2]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קיימים מספר מודלים מתמטיים הממדלים סוגי ארגונים שונים:

מודל Economic Order Quantity‏ בא לדמות ארגונים שמשמשים כסיטונאים מזמינים סחורה ומוכרים אותה בקצב אחיד. המודל מתבסס על סט הנחות פשוטות לשם הצגת והבנת השיקולים בתכנון מלאי. המודל מציג פונקציית מטרה של מינימום עלות כוללת ליחידת זמן של ביקוש, ובה משתנה החלטה של גודל מנת הזמנה או ייצור. נוסחה מביאה לאופטימיזציה עבור גודל המנה שתביא את העלות הכוללת למינימום.