שמחה הכהן פרוידמן
הרב הראשי של יהודי בלגרד במחצית המאה ה-17 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב שמחה אפרים בן גרשון הכהן פרוידמן (1621, בלגרד, האימפריה העות'מאנית – 1671, בלגרד, האימפריה העות'מאנית) היה הרב הראשי של יהודי בלגרד בשנים 1642–1668 ולתקופה קצרה גם הרב הראשי של יהודי בודה.
| לידה | 1621 |
|---|---|
| פטירה | 1671 (בגיל 50 בערך) |
| מקום פעילות | בלגרד, האימפריה העות'מאנית, בודה |
| תקופת הפעילות | ?–1671 |
| רבותיו | יהודה לירמה |
| תלמידיו | יוסף אלמושנינו |
| חיבוריו | "שמות הגיטין" |
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
שמחה הכהן פרוידמן נולד בבלגרד למשפחה אשכנזית. אמו הייתה ילידת בודה ובת למשפחת רבנים במקום. חמיו היה הרב אפרים הכהן בעל ה"שער אפרים" ורב הקהילה בבודה. למד בישיבה שהקים רבי יהודה לירמה והיה תלמידו המובהק.
ב-1642, לאחר פטירת רבו מונה לרב הראשי של יהודי בלגרד. הוא היה הרב האשכנזי הראשון בבלגרד אשר כיהן בקהילה ספרדית.[1][2][3]
ב-1647 הוציא לאור בוונציה 29 מתשובותיו של רבו יהודה לירמה בשם "פליטת בית יהודה".
ב-1657 פרסם בוונציה את ספרו "שמות הגיטין" שעסק בכתיב נכון של שמות ושמות משפחה יהודיים, לאור זרם הפליטים היהודים שעבר באירופה מארצות שונות. הרב שמחה הכהן דיבר יידיש ולאדינו, ופסיקותיו נודעו מחוץ לבלגרד בקרב אשכנזים ובקרב ספרדים.
ב-1668 הוצעה לשמחה הכהן משרת הרב הראשי של בודה והוא עזב את בלגרד, ובמקומו מונה חתנו יוסף אלמושנינו. לאחר מינויו הוברר שקיימת תקנה הלכתית שאדם שלו קרובי משפחה לא יוכל לכהן במשרת הרב הראשי, ומאחר ולרב שמחה הכהן היו קרובי משפחה בעיר, הוא נאלץ לעזוב את תפקידו ולשוב לבלגרד.[א][2][4]
הרב משה בן נסים בנבנישתי מקושטא מתאר בספרו "פני משה" את הרב שמחה בן גרשון הכהן:
”החכם השלם, הדיין מצוין, סיני ועוקר הרים”[5]
הרב שמחה בן גרשון הכהן הלך לעולמו בבלגרד ב-1671 והוא בן 50 ובה גם נקבר. קברו אבד או נהרס, ככל הנראה במהלך כיבוש העיר על ידי מלוכת הבסבורג במהלך מלחמת האימפריה העות'מאנית–הליגה הקדושה ב-1688.
קישורים חיצוניים
- ספר שמות, באתר אוצר החכמה
- על פליטת בית יהודה (באנגלית)
ביאורים
- הקהילה בבודה נהגה לפי הלכות קהילת וינה בעניין זה, ובהתאם לתקנות הדיין אריה שרגא פייביש מווינה.
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.