מאז תחילת המאה ה-19 ידוע שאי אפשר לשלש זווית בעזרת סרגל ומחוגה. קל לבנות זווית של כי זו הזווית הפנימית במשולש שווה-צלעות. כדי להוכיח שלא ניתן לשלש זווית בסרגל ומחוגה, מספיק להראות שלא ניתן לבנות זווית של . נניח בשלילה שניתן לבנות זווית שכזו, אז ניתן לבנות קטע באורך בתור ניצב במשולש ישר-זווית עם זווית של ויתר באורך 1. מזהויות טריגונומטריות פשוטות נובע כי
מספר מרוכב ניתן לבניה אם ורק אם הוא שייך לשדה בקצה שרשרת של הרחבות ריבועיות של הרציונליים (כי בניות בסרגל ומחוגה מתקבלות מחיתוכים בין ישרים ומעגלים שמניבים הרחבות ריבועיות). הממד של שדות כאלה הוא כמובן חזקת 2, אבל 3 אינו חזקה של 2, ומכאן שאי אפשר לבנות זווית של 20 מעלות.
שילוש זווית בכלים אחרים
עם זאת, אפשר לשלש זוויות אם נעזרים בכלים נוספים (מלבד סרגל ומחוגה):
היפיאס (במאה החמישית לפני הספירה) הראה שבעזרת קוואדרטריקס ניתן לחלק זווית נתונה לשלושה חלקים, ולמעשה לכל מספר שלם של חלקים. (שמו של עקום זה בא לו מיכולתו לרבע את המעגל). שיטה זו ניתנת לתיאור נוסף: נניח ש- P נקודה על שפת מעגל ברדיוס R; המקום הגאומטרי של כל הנקודות המתקבלות מהמשכת הישר העובר ב-P דרך נקודה X על המעגל, למרחק של R, מאפשר לשלש כל זווית קטנה מ-135° אשר קודקודה הוא מרכז המעגל.
ארכימדס הראה שאפשר, בעזרת סרגל, מחוגה ו-neusis construction (אנ') (כלי שבהינתן קטע, נקודה, ושני קווים, בונה נקודה על כל אחד מהקווים כך ששלוש הנקודות ― הנתונה ושתי החדשות ― נמצאות על ישר אחד, והמרחק בין שתי החדשות הוא כאורך הקטע הנתון), לחלק זווית נתונה לשלושה חלקים. ראו איור משמאל.
ניקומדס (במאה השנייה לפני הספירה) הראה שאפשר לשלש זווית אם נעזרים בקונכואידה.
אטיין פסקל, אביו של בלז פסקל, הראה שאפשר לשלש את הזווית באמצעות קרדיואידה; שיטה זו דומה לשיטתו של ניקומדס.
משפט מורלי (שהתגלה על ידי פרנק מורלי (Frank Morley) ב-1904) קובע שאם משלשים את שלוש הזוויות של משולש, נקודות המפגש של הקרניים יוצרות משולש שווה-צלעות,[1] כבאיור משמאל.