שחר (אל)
אל השחר הכנעני ותאומו של האל שלם מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שחר (באוגריתית 𐎌𐎈𐎗) הוא אל הזריחה במיתולוגיה הכנענית, ותאומו של שלם אל השקיעה. המקור העיקרי לשני האלים הוא המחזה האוגריתי "הולדת שחר ושלם", המתאר איך נולדו שניהם כתוצאה מיחסי מין בין ראש הפנתיאון הכנעני אל לבין שתי נשים, ואת מעלליהם לאחר מכן.
| תפקיד | אל הזריחה |
|---|---|
| תרבות | כנענית |
| מקום מגורים | השמים |
| אב | אל |
| אחים | שלם |
| צאצאים | הילל בן שחר? |
שם
המלה "שחר" קיימת בשפות שמיות מערביות לציון השחר – הזריחה, הבוקר, או "כוכב השחר" (נוגה כפי שמופיעה בזמן השחר). מלה דומה אף מופיעה באכדית באותה משמעות, בצורה šēru או šīru.[1]
עדויות לאל שחר
סכם
פרספקטיבה
באמר
בטקסטים באכדית מהעיר אמר נמצא אזכור אחד לאל השמי המערבי שחר: 1 UDU a-na dša-aḫri SISKUR-u (כבש אחד לאל שַׁחְֿרִ יזבחו).[1] שחר מופיע בין אלי שאול ובהקשר לאל הסער.[2] השם משוחזר עם העיצור הגרוני באמצעו: *šaḥru.[1]
השירה האוגריתית
הולדת שחר ושלם
ערך מורחב – הולדת שחר ושלם
היצירה המשמעותית ביותר המזכירה את שחר היא המחזה הולדת שחר ושלם, המתאר את לידת שחר ותאומו שלם ומעלליהם. היצירה מתחילה בכמה קטעים ובהם קריאה למשתתפים, הוראות במה וסצנות מקדימות, וביניהם מופיעה גם קריאה ל"אלים הנעימים [...] והיסמים (היפים)" (כינוי לשחר ושלם, גיבורי העלילה), וכן קריאה ל"לאלים נעימים, גוזרי ים[א], בני ים, יונקי שדי אשרה" (גם הם שחר ושלם). לאחר הקטעים המקדימים, מתחיל עיקר המחזה – בשׁדה אשרה ורחמי (כנראה כינוי לענת), על שפת הים, נמצאים אל ושתי נשותיו, והוא מנסה לקיים איתן יחסי מין; לאחר כמה ניסיונות וטקסים, הוא מצליח והן הרות ויולדות. הבשורה מובאת לאל: "נשות אל ילדו, מה ילדו? ילדו שחר ושלם!", ואל מצווה לערוך טקס לשמש ולכוכבים; לאחר מכן חוזר תיאור המשגל, ולאחריו הנשים סופרות את הירחים, ויולדות ביחד "אלים נעימים, גוזרי ים[א], בני ים, יונקי שדי שׂרה[ב]" – ייתכן שהדבר חשוב לאור היותן של האמהות בנות אדם, שבניגוד ל"שרה" שהיניקה אותן (כנראה אשרה) לא היו ראויות להניק את בני אל. על לוחית שנהב שנמצאה באוגרית נחרטה אלה מכונפת (המזוהה עם ענת[5]) המניקה שני בנים, והיו שקישרו בין הלוחית לסצנה בהולדת שחר ושלם.[6] מיד לאחר מכן, המבשר מוסיף שתאבונם עצום והם פוערים פיהם: "שפה לארץ, שפה לשמים, ויערבו (ייכנסו) בפיהם ציפורי שמים ודגי ים... ולא ישבעו". אל קורא קריאות צער, ומצוה לשאתם ולהניחם במדבר קדש, "שם יגרגרו לאבנים ולעצים, שבע שנים תמימות, שמונה תקופות־עד". האלים הנעימים הולכים בשדה, משוטטים בפאת מדבר, ופוגשים נוטר במזרע[ג] וקראו לו: "הוי נוטר, נוטר, פתח!"; הוא פותח "פרץ בעדם", והם נכנסים. הם מבקשים ממנו לחם לאכול ויין לשתות, והוא עונה כי יש לחם ויין. סוף הלוח לא שרד, אך נראה שתם סבלם והם התקבלו בחזרה בקרב האלים.[7]
לוחות שירה אחרים
בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לשחר ושלם, יחד, מוקדש הקטע העשירי מבין קטעים אלה, ומעונם הנזכר בלוח הוא "שממ" (השמים).[8] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכרים שוב שחר ושלם.[9]
בלוח מלוחות עלילות בעל וענת מופיע "שחר" בתקבולת ל"קדם", כנראה במשמעות של "זריחה".[10]
מחוץ ללוחות השירה
"שחר ושלם" מופיעים ברשימת אלים אוגריתית, בלוח שתוכנו תפילה או תרגיל כתיבה.[11][2]
שם האל שחר מופיע כרכיב תיאופורי בכתבי אוגרית בשם 𐎛𐎍𐎌𐎈𐎗 (אִלשחר).[12]
המלה "שחר" מופיעה בהקשר מקוטע מאוד ממכתב מאוגרית.[13]
עדויות אחרות
"שחר" מופיע בשמות התאופוריים הפיניקיים 𐤔𐤇𐤓𐤁𐤏𐤋 (שחרבעל),[14][15][16] ו־𐤏𐤁𐤃𐤔𐤇𐤓 (עבדשחר) המופיע בכמה כתובות פיניקיות, שבו הוא תאופורי באופן מובהק.[17][2] בשפות זרות, השם 𒀊𒁲𒋛𒄯 (ab-di-si-ḫar) שנמצא בכתבים אשוריים[18] והשם BOSIHARIS שנמצא בין שמות פיניקיים בכתובת לטינית[19] עשויים אף הם להתייחס לאל שחר.[16]
במקרא ישנם מספר תיאורים מואנשים של השחר, בלא ה"א הידיעה כאילו היה שם פרטי: "אעירה שחר"[20], "כנפי שחר"[21], "כעפעפי שחר"[22]. ייתכן שההאנשה המטפורית היא שריד לתפיסה קדומה יותר של שחר כאלוהות,[23] אך קשה להוכיח זאת בוודאות בשל הידע המצומצם הקיים אודות האלוהות שחר.[2] הרחם של שחר עשוי להיות מוזכר בתהילים, ק"י, ג' בהקשר מיתולוגי, אך התוכן של המזמור כולו מעורפל.[24] ייתכן ששחר נזכר בתנ"ך בספר ישעיהו: ”אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם” (ישעיהו, י"ד, י"ב). ישעיהו מלגלג על מלך בבל, אשר ראה עצמו כ"הילל בן שחר" – צאצאו של שחר.[25] ההקשר של הפסוק מצביע על רקע מיתולוגי.[24] הפסוק, כמו פסוקים אחרים במקרא, מרמז על זיקה בין האלוהות לגרמי שמים.[1][24]
בדרום־ערבית עתיקה הרכיב "סחר" מופיע בשמות, ועשוי להוות רכיב תאופורי המתייחס לאלוהות המקבילה לאלוהות שחר.[2]
האלים החוריים שרי וחורי (אנ') ("יום" ו"לילה"), הם השוורים המושכים את מרכבת אל הסער, חולקים כמה מאפיינים משותפים עם לשחר ושלם.[2]
ראו גם
ביאורים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.