שַׁחֲפִית עֲבַת מַקּוֹר[2][3](שם מדעי: Gelochelidon nilotica) היא עוף ים קטן ממשפחת השחפיתיים, המהווה מין יחיד בסוג, אם כי חלק מהחוקרים הפרידו את המין Gelochelidon macrotarsa שנחשב לתת-מין בעבר.
| שחפית עבת-מקור | |
|---|---|
_Gilgit-Baltistan,_Pakistan.jpg)
שחפית עבת-מקור, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | חופמאים |
| תת־סדרה: | שחפאיים |
| משפחה: | שחפיתיים |
| סוג: | Gelochelidon |
| מין: | שחפית עבת-מקור |
| שם מדעי | |
| Gelochelidon nilotica גמלין, 1789 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
בישראל היא חולפת מצויה למדי אולם במספרים לא גדולים, בעיקר בחוף הים התיכון ובמפרץ אילת, גם בנדידת הסתיו וגם באביב.[4]
מאפיינים
אורך השחפית 33–42 ס"מ, מוטת הכנפיים 76–91 ס"מ ומשקלה 150–292 גרם. היא בעלת גוף לבן וראש ומקור גדולים ושחורים. הכנפיים רחבות ואפורות והרגליים ארוכות ובעלות קרום שחייה. היא מזכירה מעט שחפית סנדוויץ', אך בעלת מקור כבד ושחור. בחורף ישנם כתמים שחורים מסביב לעיניהם.
שחפיות אלו חיות בכל הימים בעולם, אך הפרטים הצפוניים נודדים דרומה בחורפים. אלה מאירופה עפות לאפריקה ואלה בסיביר ומזרח אירופה עפות לעבר דרום-מזרח אסיה ואוסטרליה וניו זילנד. הפרטים מצפון אמריקה עפים עד אמריקה הדרומית. עם זאת חלק מהשחפיות נשארות במקום גם בעתות קור.
רוב השחפיות מקננות בחבורות גדולות בחופי ים, ביצות ואגמים. הפרטים הצפון אמריקאים מקננים יותר לאורך החוף אך האירואסייתים מעדיפים אזורי ביצות וברכות מים מתוקים.
בשל מקורה הרחב שחפית זו יכולה לא רק לצלול ולדוג דגים אלא גם לתפוס חרקים מעופפים ואף לתפוס זוחלים ויונקים קטנים או עופות צעירים. לעיתים הם גם אוכלות מהכבישים פרטי מזון כמו חרקים מתים.
השחפית נפוצה מאוד ואיננה בסכנה ממשית.
קישורים חיצוניים
שחפית עבת-מקור, באתר ITIS (באנגלית)
שחפית עבת-מקור, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)- שחפית עבת-מקור, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
שחפית עבת-מקור, באתר GBIF (באנגלית)
שחפית עבת-מקור, באתר eBird (באנגלית)- שחפית עבת-מקור, באתר Xeno-canto (באנגלית)
- שחפית עבת-מקור באתר Planetofbirds
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
