שחיטה בהלכה היא מצווה להכשיר בהמה, חיה או עוף טהורים לפני אכילתה באמצעות שיטת המתה מוגדרת. בעל חיים שלא נשחט כהלכה, נחשב לנבלה ואינו כשר לאכילה או לקורבן. יוצאים מכלל זה הם דגים וחגבים כשרים המותרים באכילה בכל סוג של המתה.
 | |
| שחיטה כשרה בציור מהמאה ה-15 | |
| מקרא | דברים, י"ב, כ"א |
|---|---|
| משנה | מסכת חולין, פרק א' ו-פרק ב' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, פרק א' ו-פרק ב' |
| משנה תורה | ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק א' עד פרק ה' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימנים א'-כ"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה קמ"ו ספר החינוך, מצווה תנ"א |
השחיטה מבוצעת על ידי חיתוך עמוק ומהיר של החלקים הרכים בצווארו של בעל החיים, בסכין חדה וחלקה מפגימות, תוך הקפדה על כמה כללים, בהם אופן החיתוך, טיב הסכין, חיתוך קנה הנשימה, העורקים והוושט (משתנה מבהמה לעוף), ומיקום החיתוך בצוואר.
מקובל לבצע את השחיטה כאשר הבהמה בהכרה מלאה[1] ובהתאם לדרישת רוב פוסקי ההלכה, האוסרים הימום של הבהמה לפני השחיטה[2]. ישנן מדינות האוסרות שחיטה ללא הימום מוקדם.
חיתוך עמוק של הצוואר גורם למותו של בעל החיים מאבדן דם, זמן המוות משתנה בין בעלי החיים, והוא נע בבהמה בין 30–120 שניות[3]. קיים ויכוח לגבי מידת הסבל של החיות בין השחיטה לבין המוות. יש הטוענים שבשחיטה כשרה הבהמה אינה סובלת כלל משום שתיפקודי המוח לאחר השחיטה אינם חזקים כדי לייצר תחושת כאב.[4]
מקור המצווה
מקור מצוות השחיטה הוא בפסוק :”וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צוויתיך, ואכלת בשעריך” (דברים, י"ב, כ"א). כשרותו של בשר בהמה, חיה או עוף מותנית בין היתר בשחיטה כהלכתה – יש לוודא שבעל החיים נשחט ונבדק כהלכה מטרפות[5] על ידי שוחט ובודק.[6]
הלכות השחיטה
ערך מורחב – ההלכות העיקריות בשחיטה
בגמרא נזכרים חמישה דברים הפוסלים בשחיטה. חמש הלכות אלו אינן כתובות בתורה ומקורן בתורה שבעל פה.
- שהייה - הפסקת פעולת השחיטה למשך זמן מסוים פוסלת את השחיטה.[7]
- דרסה - לחיצת הסכין אל הצוואר, תוך הפעלת כוח, ולא חיתוך באמצעות הולכת והבאת הסכין, קדימה ואחורה.[8]
- חלדה - החדרת הסכין מצדי הצוואר בין הקנה והוושט וחיתוכם כלפי חוץ,[9] או הסתרת הסכין על ידי עצם כלשהו (מטלית) במהלך השחיטה.[10] השם חלדה מרמז על החולדה שנמצאת במקומות נסתרים.[11]
- הגרמה[12] - שחיטה מעל או מתחת למקום השחיטה בקנה או בוושט, פסולה.
- עיקור - עקירת הקנה והוושט ממקום חיבורם בלסת או קריעתם במקום חיתוכם פוסלת את השחיטה. סכין פגומה גורמת לקריעת ה"סימנים" ולכן שחיטה בסכין פגומה, פוסלת את השחיטה.
סכין השחיטה
- ערך מורחב – סכין שחיטה
סכין השחיטה, הנקראת חלף, חייבת להיות חלקה מכל פגימה שהיא כדי למנוע עיקור. לסכין השחיטה אין חזקה הלכתית אם הוא תקין או פגום, ועל כן יש לבדוק אותו לפני מעשה. אף על פי שבבדיקה הראשונה יצא הסכין מחזקת איסור, צריך בדיקה שנייה לכתחילה אחר השחיטה, שמא נפגם הסכין בעור הצוואר.
השוחט משחיז ומחליק את הסכין באמצעות סדרת אבנים בדרגות חספוס שונות עד לקבלת סכין כשרה לשחיטה. לפני השחיטה בודק השוחט את הסכין היטב, במתינות ובריכוז רב, באמצעות העברת ציפורן האצבע על להב הסכין, הלוך וחזור על כל אחד משלשת צידי הלהב, ובסך הכל שש בדיקות. ולאחר בדיקת הסכין על ידי הציפורן, יש מחמירים לבדוק את הסכין על העור בזהירות. יש נוהגים לבדוק את הסכין על האצבע, ויש נוהגים לבדוק את הסכין על כף היד בחלק שקרוב לאגודל. "אמר רב פפא: צריכא בדיקת אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף י"ז, עמוד ב'). אבישרא זה הבשר (העור), ואטופרא זה טפרים (ציפורניים). מכאן אנחנו לומדים שצריך לעשות בדיקה לסכין על הציפורניים ועל הבשר. לאחר השחיטה בודק השוחט שוב את הסכין, ואם נמצאה בה פגימה, השחיטה פסולה.
ברכת השחיטה
- ערך מורחב – ברכת השחיטה
לפני פעולת השחיטה השוחט מברך: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּחִיטָה”.
מן המובחר, שבפעולת השחיטה ייחתכו גם הקנה וגם הוושט של הנשחט, אך השחיטה כשרה אם נחתך רובו של אחד מהם בעוף, והרוב של שניהם (דהיינו רוב מכל אחד משני הסימנים[13]) בבהמה ובחיה. הקנה והוושט מכונים בהלכה "סימנים". לאחר השחיטה על השוחט לבדוק אם הקנה והוושט נחתכו כשיעור הנדרש, פעולה זו נקראת "בדיקת סימנים".
בדיקות לאחר השחיטה
לאחר השחיטה, יש לבדוק שבעל החיים אינו טרפה. רוב הבהמות והעופות אינן טרפות, ואין צורך לבדוק את 18 סוגי הטרפות המצויות בבהמה, אפילו לכתחילה. אם נמצא יסוד סביר לפגם (ריעותא), יש לבדוק את האיבר הספציפי. החריג לכלל זה הוא הריאות של הבהמה (חוץ מגדי ותיש, וראו בהמשך); מנהג כל ישראל לבדוק המצאות סירכות בריאה, משום שהן שכיחות.
בדיקת הריאות
- ערך מורחב – סירכא
הסירכא היא גידול שפיר בדופן החיצונית של הריאה, המעיד על נקב בריאה.
בריאה יש שתי בדיקות:
- בדיקת פנים: במהלכה הבודק תוחב את ידו לבטן הבהמה ומרגיש באמצעות מישוש ביד אם יש בה סירכות.
- בדיקת חוץ: במהלכה מוציא הבודק את הריאה אחרי הבדיקה הפנימית, כדי לבדוק לפי מראה עיניים ובמידת הצורך אף לנפח את הריאה, לבדוק אם אין בה נקב.
"סירכות" אפשריות בריאה:
לעיתים קרובות, אף על פי שאין נקב גלוי בריאות, ישנה הצטברות ריר או גוש רקמה על גבי הריאות, והוא נקרא "סירכא". נגזרת של המילה "שרוך נעל".[14]
החשש בסירכא כזו, לפי דעת רש"י, משום שהיא עשויה להסתיר נקב ברקמת הריאה עצמה, ולפי דעת בעלי התוספות, משום שהסירכא עשויה להיפרד מהרקמה ולגרום לנקב. התלמוד הבבלי והשולחן ערוך מבארים סוגים שונים של סירכות, לפי מיקומן בריאות ולפי הידבקותן לאיברים אחרים הסמוכים לריאות. קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם מותר למשמש ולמעך את הסירכא, ואם התנתקה הרי מתברר שלא הייתה סירכא של ממש אלא ריר בעלמא, או שמא אסור למעך אלא יש להסיר את הסירכא ולבדוק. שיטת הבית יוסף להחמיר ("וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל"),[15] בעוד הרמ"א מביא את מנהג האשכנזים להקל, אך הוסיף ואמר שצריך להקפיד מאוד לעשות את המשמוש כראוי ולא בחוזק רב.
- עופות - אין צורך לבדוק כלל, אם כי בעקבות פיתוח זני עופות כבדים למאכל וכן בעקבות התפשטות נגיף הראו (Reovirus),[16] הפכו מקרי קריעת הגידים ברגל העוף לשכיחים, ועל כן המחמירים בודקים את צומת הגידים ברגל העוף. יש גופי כשרות שבודקים זאת בהסתכלות חיצונית, ויש הבודקים על ידי חיתוך העור והנעה ידנית של צומת הגידים.
- גדיים ותיישים - בהם כמעט ולא מצויות סירכות בריאות, ולפי כמה דעות אין צורך לבדוק עבור סירכות.[17]
בדיקת הכרס
בשנים האחרונות התברר שבמדינות דרום אמריקה בפרט, וגם במקומות אחרים נוהגים הבוקרים במקרים מסוימים של התנפחות כרס הבהמה, לדקור את הכרס (על ידי הכנסת סכין או פגיון ליד הצלע ה-13 של הבהמה) כדי להוציא ממנו אוויר, לפי רוב הפוסקים דבר זה מטריף את הבהמה,[18] לכן יש צורך בבדיקת הכרס של כל בהמה ובהמה לשלל דבר זה, מאחר שישנה סבירות גבוהה שהבהמה נדקרה.
בדיון שנערך ברבנות הראשית לישראל בשנת 2008 ניתנה הוראה ל'בודקי פנים' לעקוב אחרי טרפה זו, בהמשך, בשנת (2013) ניתנה הוראה מחייבת להעמיד משגיח מומחה הממונה על בדיקה זו, בכל השחיטות בדרום אמריקה[19]. בבד"צים שונים יש שני משגיחים בודקי כרס, אחד מצידו החיצוני, והאחר, לאחר שטיפת הכרס, בודק גם מצידו הפנימי.[20]
בשר חלק (גלאט)
לכל השיטות לאחר הבדיקות, אם מסתבר שלא היה נקב מתחת לסרכא, הרי שהבשר כשר. עם זאת היות שלעיתים התעוררו שאלות, והיה צורך בבדיקת הריאות, ההחלטה על כשרות הבשר לא התקבלה באופן "חלק" [ביידיש - גלאט] ולכן לא יוגדר הבשר כגלאט. בשר גלאט הוא רק כזה שבעת השחיטה לא נמצאו סירכות בריאה, ולא התעוררה על כשרותו כל שאלה.
אנשים הרוצים להדר בכשרות קונים בשר גלאט. רוב מערכות הכשרות מספקות לצד בשר כשר, גם בשר בכשרות מהודרת - "גלאט". ישנם גם בד"צים פרטיים המספקים רק בשר "גלאט". תגית "חלק-בית יוסף" מצביעה על כך שהריאה נבדקה על פי חומרות הבית יוסף. (שגם קרומים ממחצית האונה ופנימה, וכן רירים סתם, הם בגדר סירכות).
שימושים נוספים במונח גלאט
כיום אנשים רבים משתמשים בהשאלה במונח גלאט, לתאר מוצר המיוצר בכשרות תוך הקפדה גבוהה במיוחד (כשר למהדרין), ועל כן ניתן לראות תגיות גלאט גם על עופות,[21] שלא שייכות בהם סירכות. בעופות אלו בוודאי נבדק צומת הגידין, ועל כן הם כשרים למהדרין, אך לא שייך להגדירם "חלק". כמו כן ישנם שלטי גלאט מעל מסעדות חלביות שכשרותן מהודרת, אך אין בהן בשר כלל, וכן גידולי ירק ללא חרקים הנושאים את השם גלאט.[22]
גם מוצרים שאינם קשורים למזון כלל, זוכים לשם גלאט כגון: ספקי אינטרנט גלאט,[23] אתרי קניות ולוחות דרושים - גלאט. המונח גלאט הפך לנחלת הכלל, כך שניסיון לרשום אותו כסימן מסחרי נכשל, והרשם הסכים לרושמו כ"סימן מתאר" בלבד.[24][25]
מצוות כיסוי הדם
- ערך מורחב – כיסוי הדם
לאחר שחיטת חיה או עוף (אך לא לאחר שחיטת בהמה) ישנה מצווה על השוחט לכסות את דם השחיטה בחול, כמפורש בספר ויקרא פרק י"ז, פסוקים יג-יד:
ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו ...
חובת כיסוי הדם חלה רק על דם השחיטה של עופות וחיות, בעוד שדם שחיטת בהמות אינו מחייב כיסוי.
כיום במשחטות, דם העופות זורם לתוך כלי גדול ומניחים בתחתיתו עפר או נסורת כדי שהדם יזרום עליו, ובדרך כלל לאחר סיום משמרת שחיטה מכסים השוחטים את הדם שבכלי.
המאבק על השחיטה הכשרה
- ערך מורחב – המאבק על השחיטה הכשרה
מאז אמצע המאה ה-19 החלו להישמע קולות המבקשים לאסור את הליך השחיטה הכשרה וכן את השחיטה המוסלמית, בטענה שאלו שיטות אכזריות להרג בעלי חיים. המתנגדים לשחיטה הכשרה טוענים כי ההכנות לשחיטה, ובמיוחד השכבת בעל החיים לפני השחיטה, הן אכזריות, וכי בעל החיים נשאר בהכרה לאחר השחיטה לכמה דקות, וממילא סובל סבל רב.[26] מנגד נטען שטענות אלו שגויות עובדתית, מונעות מאנטישמיות, ושאיסורים על השחיטה הכשרה פוגעים בחופש הדת.[27]
ראו גם
- שחיטה שאינה ראויה
- נבלה
- טרפה
- חלאל - באסלאם
קישורים חיצוניים
- בדיקה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- שלמה מן ההר, כשרות הבית: מהלכות שחיטה, באתר "דעת"
- ספרי שחיטה - באתר israel613.com
מכון עליה, שאל את הרב: שחיטה לפי היהדות זה לא צער בעלי חיים?, בעיתון מקור ראשון, 24 בינואר 2022- הרב אליעזר מלמד, הלכות שחיטה, באתר פניני הלכה
- בשר חלק, הרב ישועה רטבי, באתר בית הדין לממונות של ישיבת מצפה יריחו.
- רוחמה וייס, עגלים נועדו לשחיטה?, באתר ynet, 14 במרץ 2008
שחיטה (הלכה), דף שער בספרייה הלאומית- מאמרים בנושא שחיטה, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
